[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על בחירות, לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
פוליטיקאים ידעו ויודעים להשפיע על בחירת מועמדם לפרס ישראל גם בלי הדחות מעוררי סערה. 'הרעיון המחולל' שמשיג זאת - בשקט וללא המולה מיותרת - הוא בחירה נבונה של ראש הוועדה הנכון. השאר זורם לבד.
בנימין נתניהו לא יודע את זה? וודאי שיודע. אבל, מי שקבע עובדות בשטח וש'הרים לו להנחתה' היה שר החינוך הקודם, שי פירון, שמינה את ראשי הוועדות. המינויים הללו נפלו לנתניהו כפרי בשל בעיתוי הנכון. האקט שביצע לא כוון למנות או כדי להדיח שופט או מועמד זה או אחר. מטרתו הייתה להביך את יריביו משמאל, ולחזק את המומנטום שצבר בסיבוב הנוכחי של קמפיין הבחירות, של תיוג "המחנה הציוני" כ"לא ציוני".
המלכודת נפרסה בהודעת נתניהו בדף הפייסבוק שלו, שצוטטה בהרחבה בתקשורת:
ההודעה - המתייגת את התמיכה בשופטים המודחים כשמאל קיצוני, אנטי ציוני ופרו פלסטיני - הסעירה כמצופה את האליטות, ויצרה גלגל שלג של נטישת שופטים את פרס ישראל, עד כדי, לכאורה, סיכון עצם הענקת הפרס השנה.
הפיתוי לעשות מעשה הלך והתעצם, עד ש"הדג נגס בפתיון". המחנה הציוני - שכבר אולץ קודם לכן לתמוך, כמי שקפאו שד, בפסילת מועמדותה של ח"כ חנין זועבי על ידי ועדת הבחירות המרכזית (מעשה שכנראה יבוטל ממילא ע"י בג"ץ, אבל ימנע מהמפלגה הערבית המאוחדת להמליץ בפני הנשיא על הרצוג כמרכיב הממשלה הבאה) - הודיע כי יעתור לבג"ץ, בנוגע להתערבותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במינוי ובהחלפת שופטים בוועדת פרס ישראל לספרות.
המעגל נסגר. עתה יקל על נתניהו "להוכיח" לתומכיו את הקשר הישיר שבין "המחנה הציוני" לתדמית של פוסט ציוניים, התומכים בסרבנות. נזק אמתי לפרס ישראל לא ייגרם כמובן. היועץ המשפטי לממשלה - שעמד בפני מצב עליו לא יכול היה להגן בבג"ץ - הורה לנתניהו לבטל את פסילת השופטים, ונתניהו נעתר ומשך ידיו מהפרס (בשמחה), אבל יוכל להמשיך ולהציג עצמו כ"מקעקע האליטות הישנות" וכלוחם עיקש כנגד ה"פוסט ציוניים".
כך השלים נתניהו שליש ראשון של קמפיין בחירות בהצלחה מרשימה. במישור האחד, בעזרת נאומו העתידי בקונגרס (בין אם יתבצע ובין אם לאו) והוויכוח שיצר, הוא השתלט על סדר היום של הבחירות, והסיט אותו הרחק מהנושאים שאינם רצויים לו. במישור האחר, גרם ל"מחנה הציוני" להסתבך מעט עם השם שבחר לעצמו...
אבל, הניצחון הזה חזק מדי ומחיריו העתידיים גבוהים מדי, מה שמרמז על כך, שבהמשך הקמפיין עלול נתניהו לסבול ממה שמכונה, "ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת", ובמקרה שלנו, מההיגיון הפרדוקסלי של קמפיין הבחירות: גורמים במערכת מורכבת מחפשים כל העת לחזור לסטטוס קוו. על כן, תיווצר דינאמיות של "פעולות מאזנות" להפוך את הקערה על פיה: בעצם הניצחון טמונים כבר זרעי הפורענות. הנזק, שחוללה פרשת הנאום בקונגרס ליחסי ישראל - ארצות הברית, מתעצם ובולט לעין; סכנת אי קיום טקס פרס ישראל, לכאורה, עלול להציג את נתניהו כשובר כלים סדרתי וכנעדר גמישות מינימלית המתחייבת מקברניט בעולם דינאמי, המשתנה במהירות; מפלגת "המחנה הציוני" מבינה שהיא בבעיה, נטענת באנרגיות חדשות ומחליפה צוות יועצים מוביל, לעומת חברי הליכוד השיכורים מהסקרים ומתעצלים להפשיל שרוולים ולסייע... הרוח עלולה לשנות את כיוונה...
הסיבוב הבא של קמפיין הבחירות שלנו יחל בעוד כשבוע, עם פרסום הדו"ח על הוצאות בית ראש הממשלה. זה הדוח שנתניהו ניסה כל כך למנוע את פרסומו עד לבחירות (ויש ה"מלעיזים", שבגינו אף הקדים את הבחירות). הוא יתמקד ברמת ההתנהלות האישית של ראש הממשלה ורעייתו, תחום המהווה את עקב האכילס של דרי בית ראש הממשלה. כאשר יתפרסם הדוח, ויתעצם הדיון על אופיים של בני הזוג נתניהו בסיוע יועצי הקמפיין של "המחנה הציוני", עלול החיבור בין כל אלה לפיאסקו האמריקני להתברר, בסופו של יום - כקטלני...
מה ילד יום? איזו התהוות תבצבץ מתוך אי הוודאות? מי יודע... רק דבר אחד בטוח: יהיה מעניין!