ספר זה בנוי על העיקרון של איתור תבניות / דפוסים במערכת מורכבת. תבנית או דפוס (Pattern) היא מבנה כמעט קבוע החוזר ונשנה ב- מערכות מורכבות. כיוון שכך, היכולת לאתר דפוסים חוזרים במערכות מורכבות משיבה לנו את יכולת ה- חיזוי, שנלקחה מאיתנו בעולם מורכב ודינמי, המשתנה במהירות. זאת כיוון שהדינאמיות המואצת אינה מסיטה את מהימנות הדפוסים, שחוזרים על עצמם שוב ושוב (פסיג, 2010, ע' 20). פסיג מדגיש כי "זיק הגאונות הראשוני שבו מתגלה התבנית הנסתרת לעיני החוקר הוא עניין של אמנות, ואין תחליף לאומנות זו. גם אין כללים מי אמון לקלוע טוב יותר למטרה בעת ניתוח הנתונים, ולזהות מיניה וביה את ההיגיון הפנימי שממנו אפשר לגזור את התבנית" (פסיג, 2008, ע' 92).
חשיבותו של הספר בכך הוא מקבץ את הדפוסים החוזרים במערכת הפוליטית שלנו, אותם הוא מכנה תורת הניהול במדינת ישראבלוף. בלוף או לא, אלה מאפייני ההתנהלות העיקריים במערכת המורכבת הזו, וראוי להכיר את הדפוסים הללו משום שהם יחזרו על עצמם. להלן העיקריים שבהם:
- חוק צ'יץ: החוק קרוי על שמו של ראש עיריית תל אביב המיתולוגי, שלמה להט (צ'יץ'), שמזוהה יותר מכל עם השיטה של ההתנהלות עם השלטון המרכזי, שמיצבה את "מדינת תל אביב", כפי שאנו מכירים היום: כאשר דורשים ממך לקצץ, לפטר ולחתוך, אל תתרגש יותר מידי. חתוך מיד במקום הכואב ביותר, הרגיש והמפחיד מכולם, תן לכך פרסום רב, וההד הציבורי יפטור אותך מעונשו של הקיצוץ. כאלה הם למשל הספינים על הפסקת אימונים בצה"ל בעת דיון על גודל תקציב הביטחון; או היעדר כסף לתרופות מצילות חיים בעת דיון על תקציב בתי החולים.
- חוק השעות הקטנות של הלילה: הסכמים במגזר הציבורי נחתמים תמיד בחמש בבוקר, קצת לפני זריחת החמה, כיוון שאז יש מראית עין של השקעה מעל ומעבר והתגברות על קשיים גדולים, "עד שיצא עשן לבן"... המכשירים את ההסכם שהושג.
- חוק השביתה הבלתי נמנעת: למרות הרצון הטוב, לא ניתן להגיע להסכם לפני שביתה. לכן גם אי אפשר למנוע את נזקיה! זאת, כיוון שהאוצר לא יכול להיכנע בתחילת סכסוך, על מנת שלא ליצור את הרושם שהוא מחלק כסף סתם, ושומר היטב על הקופה הציבורית. הצד האחר מבקש להוכיח שעשה הכל להשיג כמה שיותר, ו"משך את החבל" עד הקצה...
- חוק שר אוצר טוב הוא שר אוצר רע: יש שרי אוצר שבטוחים שאם יהיו "טובים" ויחלקו כספים לכל דורש, הציבור יאהב אותם. האמת הפוכה! לאורך הקדנציה יאכל שר אוצר "רע" מרורים, ויספוג ביקורות מכל עבר, אך לקראת סופה יקצור את הפרות, ויהפוך לסיפור הצלחה.
- חוק הקטסטרופה: פוליטיקאי לא ינקוט שום מהלך כדי למנוע קטסטרופה, גם כאשר הוא יודע שהאסון מתקרב והוא יהיה גדול וכבד. זאת, כיוון שמניעת קטסטרופה אינה ניתנת למדידה. לא ניתן להסביר משהו שלא קרה, וצעדים שניתן לנקוט אחרי, אין יכולת לנקוט לפני. כך למשל, לא יכול היה צה"ל ליזום מלחמה לטפל במנהרות, כיוון שהיה מואשם בחרחור מלחמה לשווא, הן על ידי הציבור והן במערכת הבינלאומית.
- חוק ההיפוך המושלם: דווקא פוליטיקאי שמזוהה עם אידיאולוגיה מסוימת יכול לעשות ההפך ממה שמצופה ממנו. כך יכול היה, למשל, מנחם בגין, לוותר על כל סיני.
- חוק ההצלחה ההפוכה: ככל שמפלגה מצליחה יותר, כך מצביעיה ינטשו אותה מהר יותר. ההצלחה הורסת... כך הגיעה מפלגת שינוי של טומי לפיד לשיא ההצלחה שלה וזכתה ב- 15 מנדטים בממשלת שרון השנייה ב- 2003. הישיגיה היו מעל ומעבר, אבל בבחירות 2006 נמחקה שינוי למעשה מהמפה הפוליטית.
- חוק מחירי בית מרקחת: כדי להדוף גזירה קשה, לא צריך להילחם בה באופן חזיתי. ניתן לנטרל אותה בדרך עקיפה, מתוחכמת יותר, כמו הכנסת איסורים ומגבלות לחוק שנחקק, באופן שמעקרים אותו מתוכן.
- חוק הוועדה המוזמנת: כאשר אתה מקים וועדה, בחר את היו"ר ואת חבריה בקפידה מיוחדת - כך שיספקו לך בדיוק את מה שאתה רוצה לשמוע.
- חוק הבעיטה למעלה: העיקרון הפיטרי.
- חוק המזוודה המלאה: חוק פרקינסון.
- חוק החוזה הלא קדוש: הסכמים לא חייבים לכבד, חוזה ניתן לשנות וכך גם את העבר...
- חוק החתימה המהירה: אל תעלוז ואל תשמח כאשר יריבך חותם איתך הסכם במהירות הבזק. יש סיכוי טוב שהוא לא יקיים אותו.
- חוק ההמלצה השקרית: מכתב המלצה חיובי זה טוב ונחמד, אבל במקרים רבים הוא די רחוק מהאמת!
- חוק ההישג המדומה: האמת לא חשובה כל כך. התדמית היא העיקר. עשית ולא פרסמת? לא עשית! פרסמת ולא עשית? עשית!
- חוק 4 מיליארד: כדי להיחשב לפוליטיקאי נדיב ומתקדם, צריך להבטיח הרים וגבעות - ואחר כך פשוט לא לקיים!
- חוק הגדולים תמיד מקבלים: לעולם, מי שיקבל אלה בעלי העוצמה (הרכזות בשפת תורת הרשתות), ולקטנים לא יישאר!
- חוק התורים: תור ארוך לניתוח או לאישור בנייה מוכיח (לכאורה) שיש צורך דחוף בתוספת תקציב וכוח אדם...
מקורות
-
- פסיג דוד (2008), צופן העתיד, מבחן העתיד של ישראל, תל אביב: ידיעות אחרונות.
- שטרסלר נחמיה (2014), ושלא יעבדו עליכם, אור יהודה: כנרת זמורה ביתן.
