[לאוסף המאמרים על 'גאווה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פשעי שנאה', לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 2 ביוני 2022
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
"רצח מתוך שנאה" הוא העבירה הקשה ביותר במכלול מה שמכונה "פשעי שנאה" או "פשעים מתוך שנאה" ("Hate Crimes").
מדינת ישראל המקוטבת והשסועה, ידענו לא מעט פשעי שנאה. הרצח שהעלה לסדר היום הציבורי את המושג "רצח מתוך שנאה" ("Hate Murder") היה הרצח בבר נוער: ליז טרובישי, תושבת חולון בת 16 ויניב כץ, תושב גבעתיים בן 26, נרצחו בפיגוע הירי בליל ה- 1 באוגוסט 2008, במרכז הנוער ההומו-לסבי ברחוב נחמני בתל אביב.
אנציקלופדיה ויקיפדיה בעברית מקדישה ערך גדול ומושקע למושג "פשע שנאה". היא מגדירה אותו כ"פשע' שבו הפושעים בוחרים קורבנותיהם על בסיס שנאה לקבוצה החברתית אליה הקורבנות שייכים. בחירת הקורבנות מבוססת על הדעה הקדומה של העבריינים כנגד הסטטוס החברתי, האמיתי או הנתפס, של הקורבנות. במילים אחרות, המניע העיקרי לפשע הוא שנאה חברתית-קבוצתית (להבדיל משנאה אישית)".
[להרחבה על המושג: 'פשע שנאה', לחצו כאן]
[בתמונה: הרצח בבר נוער... תמונת בניין הברנוער נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Talmoryair. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 3.0. תמונת האקדח היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי stevepb לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]
אין עם שסבל מהעבירות הללו כמו העם היהודי...
קורבנות פשעי השנאה הם קבוצות מיעוט באוכלוסייה, שהופכים נרדפים על ידי קבוצות, המקצינות תחושות שרווחות בקרב חלק מקבוצת הרוב: מיעוטים אתניים ודתיים; חריגים מבחינה מינית: הומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים; וגם מוגבלים פיזית ונפשית.
כיוון שעיקר המחקר בתחום זה נעשה (כמו במקרים רבים אחרים בסוגיות של אכיפת חוק וקרימינולוגיה) בארצות הברית, וכיוון שעיקר הסרטים בטלוויזיה אמריקנים, אנו נוטים לשייך לתחום זה בעיקר עבירות מהווי החיים האמריקני, כמו, בעיקר, התנכלות לשחורים על רקע גזעם. אולם, דומה שאין עם שסבל מהעבירות הללו כמו העם היהודי. אגב, גם המוסלמים בעולם המערבי (ולא רק בו) הינם קורבנות שכיחים של פשעי שנאה.
[בתמונה משמאל: חיילים גוזזים זקנו של רב בית הכנסת בוילנה בשנת 1942. התמונה היא נחלת הכלל]
למרות שרצח הוא העבירה החמורה ביותר שבין פשעי השנאה, העבירות הנפוצות ביותר הן עבירות אלימות לסוגיה – פיזית ומילולית, ונדליזם והתנכלות לרכוש הקבוצות הללו (ליל הבדולח צרוב לעד בתודעה הלאומית שלנו), הסתה לגזענות וכדומה.
[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]
[בתמונה: דומה שאין עם שסבל מפשעי שנאה, כמו העם היהודי. התמונה היא נחלת הכלל]
בין פשעי שנאה למעשי טרור
קיים דמיון רב בין רציחות כפשע שנאה ורציחות כמעשי טרור. התוצאה זהה, וההבדל מתמקד בזהות המבצעים ובאיכות הטיפול הניתן לצורך הטיפול בהם – מניעה מודיעין וחקירה. כאשר מדובר בטרור הפיגוע נתפס כפגיעה בביטחון הלאומי של מדינה. מי שמטפל במקרים הללו במגוון תחומי הטיפול הם השירותים החשאיים והמשטרה רק מסייעת. גם המבצע מתויג כטרוריסט (ובצד השני – כלוחם חופש). לעומת זאת, כאשר מדובר ב"פיגוע שנאה", נשאר האירוע בטיפול המשטרה, והמבצע מתויג כעבריין.
השאלה איננה אקדמית גרידא אלא נוגעת ישירות לכמות המשאבים שתושקע במניעת אירועים ו/או בחקירתם. כאשר מדובר בפשע שנאה, הפיגוע נתפס כמעשה פלילי. והוא מטופל על ידי המשטרה, שלה אמצעים נחותים בהרבה משל השירותים החשאיים, שאמצעיהם גדולים בהרבה – הכספיים והחוקיים גם יחד; וכמובן גם לשאלות מדיניות. הכרזה על פיגוע כפיגוע טרור משרתת אינטרסים של מדינות בזירה הבין לאומית. כך היה בפיגוע בדלפקי אל על בנמל התעופה של לוס אנג'לס ביולי 2002. השלטונות המקומיים הכריזו על האירוע כפיגוע שנאה, בעוד בישראל היו רוצים בהכרזה על הפיגוע כמעשה טרור...
[בכתבה: בין פשעי שנאה למעשי טרור... לכתבת ynet, לחצו כאן]
הבעיה עם פשע שנאה, הוא שפעמים רבות המבצעים אינם קבוצה מאורגנת שניתן לאסוף עליה מודיעין, אלא אנשים "נורמטיביים" לכאורה, שעל רקע "טריגר" כזה או אחר, "מתעוררים" ועושים מעשה. לכן המודיעין המשטרתי, פעמים רבות, יהיה בלתי אפקטיבי בתחום זה, כמו שאיננו אפקטיבי, בדרך כלל, בתחומים של אלימות בין בני זוג למשל, והגילוי בתיק יהיה פועל יוצא של הטעויות שיעשה המבצע. כיוון שבדרך כלל לא מדובר במבצעים מקצועיים, יש לקוות שיותירו מספיק עקבות שיספיקו ללכת בעקבותיהם.