[תמונה חופשית שהועלתה על ידי U.S. Embassy Tel Aviv לאתר flickr]

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]

[להורדת העבודה: חנית אגמון - המגזר הערבי ואתגר השירות האזרחי]

עבודה זו הוכנה באביב 2009 במסגרת המכללה לביטחון לאומי, צה"ל ועיסוקה בסוגיית אימוץ אתגר השירות האזרחי על ידי המגזר הערבי בישראל. להלן התקציר:

אחת הדרכים להשתלבות אזרחיה הערבים של מדינת ישראל במדינה עוברת בנתיב שוויון זכויותיהם וחובותיהם; כך, במקביל לטיפול בהשוואת הזכויות האזרחיות של הערבים בישראל יש לדון בשאלת שוויון חובותיהם.

מטרת העבודה היא לבחון את הטיעונים בעד ונגד השירות "הלאומי/ אזרחי"[1] לערביי ישראל  ובחינת סיכויי יישומו, קרי הבעיות המרכזיות הכרוכות  בהנחלת רעיון זה, הלכה למעשה במציאות הישראלית.

אוכלוסיית ערביי ישראל מהווה קבוצה מוגדרת ומיוחדת בקרב כלל האוכלוסייה במדינה. מדובר באוכלוסיה, הנבדלת באופן משמעותי  מהרוב היהודי בכלל  ההיבטים: התרבותיים-שפה וערכים, הגיאוגרפים, הדמוגרפים, בשאיפותיה ובמוקדי הזדהותה הלאומיים וזאת מעצם השתייכותם ללאום, הנמצא במלחמה מתמדת  מאז קום המדינה עם העם במדינת ישראל .

כתוצאה מכל אלה נתונים אזרחיה הערביים של מדינת ישראל במערכת לחצים סותרת בין זיקה לאומית לבין חובת נאמנותם  האזרחית.

לכך מצטרפות שנים רבות של מדיניות קיפוח ואפליה כלפי האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, אשר באה לידי ביטוי במגוון התחומים: הכלכלי, הפוליטי, התרבותי ובסמלים הלאומיים.

מחד גיסא, קיימת תובנה ואינטרס משותף  של  גורמי הביטחון ואזרחיה היהודים של מדינת ישראל לסכנה, שבגיוס צעירים ערביים לצה"ל על כל המשתמע מכך, ואף קיימת  העדפה ברורה  שלא לגרום לערביי ישראל להילחם באחיהם.

מאידך גיסא, הוויכוח בעניין נותר טעון; יש הסבורים כי כל עוד אין שוויון מלא בחובות ערביי ישראל לכלל  אזרחי המדינה (לרבות גיוסם לצה"ל), אין הם זכאים לזכויות זהות;

מכאן נולד רעיון המהווה מעין פשרה בין השניים-רעיון השירות האזרחי לערביי ישראל;

רעיון זה הינו בעל פוטנציאל להוות פלטפורמה ביכולת לגשר על שאלת החובות ומעצם כך ליצור מנגנונים לצמצום הפערים בין האוכלוסיות השונות במדינת ישראל וביכולתו אף להשפיע על מערכת היחסים בעתיד בין יהודים וערבים במדינת ישראל.

רעיון השירות האזרחי קובע שכל אזרח ישראלי צעיר, שקיבל פטור משירות צבאי או לא הוזמן אליו כלל, יוכל להתנדב במסגרת השירות אזרחי למשך תקופה של שנה או שנתיים, שבסופה אף יזכה להכרה כמי ששרת בשירות ממלכתי, וכן יוענקו לו אותן הטבות ותגמולים המוענקים ליוצאי צבא (ביחידות עורפיות).  ואולם, רעיון השירות האזרחי, אף שטרם מומש במלואו, כבר הוליד תגובות חשדניות בקרב הציבור הערבי ובטויי התנגדות חריפים כלפיו.

על פניו, התנגדות חריפה זו הינה מתמיהה:  מדובר הרי בשירות התנדבותי, שאף אפשר שייֵעשה בתוך קהילתם של המנדבים ויסייע הן לקהילה והן לעושה השירות עצמו. אולם מצד הציבור הערבי, ובעיקר מנהיגיו הפוליטיים, מבוטאת חשדנות שרעיון השירות האזרחי  אינו אלא תחבולה של השלטון לגייס את הנוער הערבי, במעין 'דלת אחורית' למסגרת של שירות בטחוני כזה או אחר.

ניתן לשמוע את כל מגוון הקולות במגזר הערבי בנושא זה, חלקן ברורות וחד משמעיות וחלקן אמביוולנטיות, אמביוולנטיות קיימת גם במסרים של המנהיגות הערבית בנושא זה לבין האוכלוסייה עצמה  כפי שמוצג בעבודה , אשר במסגרתה מנותח רעיון השירות האזרחי על ידי מתן רקע לנושא, דוגמאות למימוש השירות האזרחי במספר מדינות בעולם והרקע להתפתחות השירות הלאומי/האזרחי מאז קום המדינה ועד לימינו אנו.

זאת ועוד, בעבודה מוצג מגוון גישות בעד ונגד יישום רעיון השירות הלאומי הן בחברה הערבית והן בחברה היהודית.לבסוף, מובאת המלצה בדבר האפשריות ליישום רעיון השירות האזרחי במציאות הישראלית.

המציאות הישראלית על כלל היבטיה: הביטחוניים,החברתיים, והכלכלים הינה מורכבת ובעיתית. ליישום רעיון השירות האזרחי יש השפעה כזו או אחרת במידתה על כל אחד מההיבטים הללו, אל לנו להקל ראש בחשיבות כינונו של שירות אזרחי במדינת ישראל. לתהליך זה יש השלכות  רבות, מגוונות ומרחיקות לכת. מדינת ישראל בשישים ואחת שנות קיומה נמצאת במצב נתון של חוסר שוויון מובנה בחלוקת הנטל מחד גיסא ובחלוקת משאבי המשק והחברה מאידך גיסא, גיבוש הפיתרון המוצע בעבודה זו וישומו בהצלחה מהווה מנוף לצמצום שסעים בחברה הישראלית ובלימת מנגנוני הקיטוב הפועלים בה .

הצלחת ישום זה מותנת במרכזיות והחשיבות שתקנה לו ממשלת ישראל בסדר היום הציבורי. ללא הירתמות מלאה ושדרוגו של רעיון השירות האזרחי בסדרי העדיפות הלאומיים וכן חובת הכלתו על כל אזרחיה של מדינת ישראל שאינם משרתים בצה"ל (אל לנו ליחסו לאוכלוסיה הערבית בלבד), אין סיכוי ליישומו. מימוש השירות האזרחי במדינת ישראל הינו בעל השפעה גבוה על ביטחונה הלאומי, ביכולתו לעצב את פני החברה הישראלית תוך גישור על פערים המאפיינים את השסע הלאומי במדינה.

באופן בו הינו מתנהל כיום, ואף בהנחת יסוד כי החזון של מנהלת השירות הלאומי ימומש מדובר בגיוס של עד כ - 2000 מתנדבים,כאשר ערביי ישראל מהווים כ- 19,000 נפש בשנתון,  מנגנוני הגיוס הקיימים כיום אין בהם כדי ליצור שינוי משמעותי או כדי ליישם כנדרש את רעיון השירות האזרחי במגזר הערבי. כך שמיתוך הבנת הנכונות הקיימת בממשל ובחברה הישראלית הן הערבית והן היהודית ,אין ישימות למימוש שירות אזרחי לערביי ישראל כמתבקש.

[1] תרומת האזרחים למדינה ולחברה מכונה, ברוב מדינות העולם, "שירות לאומי". מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית , בעלת רוב יהודי, והשימוש במושג "שירות לאומי" יכול להתפרש כשירות למען הרוב היהודי . לכן קיימת העדפה מובהקת בקרב ערביי ישראל לקרוא לו "שירות אזרחי" ,כי אזרחות משותפת לכלל אזרחי המדינה, וכיוון שבקרב הממשל הישראלי אין התנגדות לנושא זה אשתמש בעבודה זו במושג " שירות  אזרחי" או " שירות לאומי" לסירוגין.

[להורדת העבודה: חנית אגמון - המגזר הערבי ואתגר השירות האזרחי]

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]