העוצמה המדינית

העוצמה המדינית

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

*** דף זה נמצא עתה בבניה מחודשת. אתכם הסליחה! ****

[לקובץ מושגי היסוד של הביטחון הלאומי, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

'העוצמה המדינית' היא אחד מתוך ארבעת "אשכולות העוצמה של הביטחון הלאומי" :

מדיניות (policy): תהליך חשיבתי סדור, שיטתי, לבחירה של מהלך פעולה רצוי, תמיד מבין מספר אפשרויות. כלומר, הבחירה היא מתוך אלטרנטיבות מזוהות וקיימות.

מדיניות החוץ (foreign policy) הינה הכלי שבאמצעותו מממשת המדינה את מטרותיה הלאומיות בזירה הבינלאומית. ההגדרה היא ברורה: אנו תוחמים את עצמנו למימוש המטרות הלאומיות, שהוגדרו בזירה הבינלאומית.

דיפלומטיה (diplomacy) היא האמצעי, או המכשיר, של מדיניות החוץ, שנועד ליישם את המדיניות המוסכמת. הדבר נעשה באמצעות הדיפלומטים, ועל-ידי מגוון דרכים: על-ידי דיאלוג, הסכמים והבנות, הסכמים היכולים לשאת אופי של חוזה לכל דבר או הסכמות שבעל-פה, קשרי גומלין ויחסים עם ארגונים ומדינות בזירה הבינלאומית.

אל יחסי החוץ יש להתייחס כאל מכפיל כוח של העוצמה הלאומית. מדובר על מערכת של בריתות והבנות בינלאומיות, כיוצרי עוצמה וכמחזקי ההרתעה. אנו מדברים, כאמור, על מרחב של הזדמנויות ולא רק של סיכונים ואיומים (אפשר לקחת, כדוגמא, את מטרניך או ביסמארק, שכל תורת הביטחון שלהם הסתמכה על בריתות).

[בתמונה משמאל: קאנצלר הברזל, אוטו פון ביסמארק. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bundesarchiv, Bild 183-R13234. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0 de]

הנס מורגנטאו, בספרו הקלאסי Morgenthau: "Politics Among Nations: The Struggle for Power and Peace", מתייחס לפוליטיקה בינלאומית כמאבק על 'עוצמה', שמטרתו השגת שליטה "על המוחות והמעשים של אנשים אחרים" (וזאת, להבדיל מהפעלת אלימות פיזית). לשיטתו, 'עוצמה מדינית' מהווה מערכת יחסים פסיכולוגית בין מי שמפעיל אותה לבין היעד להפעלה, דבר שמעניק למפעיל שליטה על פעולות מסוימות של האחרון באמצעות השפעה על ה'מוח', שמיושמת  על ידי פקודות, איומים, שכנוע או שילוב ביניהם (Morgenthau, 1948; יעקב, 2008).

מורגנתאו מדגיש, כי בכל דיון בעניינים בינלאומיים בנוגע למדיניות כלכלית, פיננסית, טריטוריאלית או צבאית יש להבחין בין מדיניות העומדת בפני עצמה לבין מדיניות המהווה אך ורק דרך כדי לשלוט במדיניות של מדינה אחרת. המחבר מסווג מטרות שונות של מדיניות ומניעי מדינות מאחורי כל מדיניות ספציפית: מדינה השואפת לשמר את עוצמתה תקדם מדיניות של סטאטוס קוו; מדינה שחותרת לשנות את מאזן העוצמה לטובתה תקדם מדיניות של אימפריאליזם; ומדינה שרצונה להפגין את עוצמתה – בין אם כדי לשמרה ובין אם כדי לחזקה – תקדם מדיניות של "יוקרה" (שם).

בהגדירו את הדיפלומטיה כמרכיב בעל חשיבות עליונה של העוצמה הלאומית, מציג מורגנטאו את תחומי אחריותה: קביעת יעדיה בהתאם ל'עוצמה' האמיתית הקיימת כדי להגיע ליעדים המוגדרים; הערכת יעדיהן של מדינות אחרות וה'עוצמה' האמיתית שעומדת לרשותן לצורך העניין; קביעת המידה בה היעדים השונים מתיישבים אלה עם אלה; ושימוש באמצעים המתאימים להשגת היעדים הרצויים. לדעת המחבר, ליקויים במימוש של לפחות אחד מתחומי האחריות, עלולים לסכן סיכויי ההצלחה של מימוש מדיניות החוץ כולה. מדובר במדד חיוני, על מנת לבחון את התנהלות השלישייה; שימוש נכון באמצעים מתאימים – כמו גם שימוש מתאים באותם אמצעים – היה תנאי בל יעבור להצלחת המאמץ (שם).

בסופו של דבר, קובע מורגנטאו כי על "דיפלומטיה אינטליגנטית שוחרת שלום" לבחור את התמהיל הנכון של אמצעים הנמצאים ברשותה – שכנוע, פשרה ואיום בכוח – כדי לממש את יעדיה, ולהפעילם בעיתוי המתאים. הוא מדגיש, כי דיפלומטיה איננה יכולה לסמוך רק על האיום בכוח, כמו שאיננה יכולה לסמוך רק על שכנוע או פשרה. מצד שני, אל לה להתעלם מהפעלת מרכיב כזה או אחר – כולל האיום בכוח – כאשר הנסיבות מחייבות זאת (שם).

לאופייה של הזירה בינלאומית בתקופה נתונה יש חשיבות גדולה. בעוסקנו במרכיבי 'העוצמה המדינית', עלינו להתייחס למספר בסיסי 'עוצמה': בתוך 'העוצמה המדינית' אנו מזהים מרכיבים יציבים, כמו מיקום גיאוגרפי למשל, ומרכיבים בלתי יציבים, כמו רמת מנהיגות, אופי של מנהיגות, שמשתנה בעקבות בחירות וכדומה. אנו מדברים על מרכיבים תלויים, כמו חוסן חברתי, שהוא פונקציה של אופי והרכב החברה בזמן נתון, ועל מרכיבים בלתי תלויים, כמו סוג וכמות משאבי טבע; אנו מדברים על מרכיבים חומריים, כמו תשתית ורמת תיעוש, ועל מרכיבים אנושיים כמו הון אנושי, שהוא, אולי, מרכיב האיכות החשוב ביותר במרכיבים אלה; אנו מדברים גם על מרכיבים מדידים - קל לדבר על כוח צבאי וניתן להגדירו, ניתן לדבר על תוצר לאומי גולמי (תל"ג) ועל פרמטרים כלכליים נוספים - אך גם על מרכיבים איכותיים, הקשים יותר להגדרה, חמקמקים יותר אבל חשובים לא פחות - כמו האופי הלאומי והתרבות של מדינה מסוימת.

שאלה חשובה לדיון בהקשר זה היא, האם יש קשר בין מוסר ומדינאות? ספר חשוב להעמיק בו בתחום זה הוא ספרו של בארנארד ברודי (1973), מלחמה ופוליטיקה, הדן בכך בפרק מס' 8.

[לקובץ מושגי היסוד של הביטחון הלאומי, לחצו כאן]

מקורות

  • יעקב יהודה (2008), הפעלת העוצמה המדינית במשבר הגרעין הבינלאומי עם איראן, 2004-2003, גלילות: המכללה לביטחון לאומי, צה"ל.
  • ירון רות (2002), העוצמה המדינית והביטחון הלאומי, אצל: אפרתי הרצליה (עורכת), מבוא לביטחון לאומי, תל אביב: משרד הביטחון, עמ' 69-56.
  • בארנארד ברודי (1973), מלחמה ופוליטיקה, מערכות - משרד הביטחון ההוצאה לאור, פרק 8: "אינטרסים חיוניים: מהם ומי טוען כך?", עמ' 296-323.
  • Morgenthau, Hans J. (1948), Politics among Nations: The Struggle for Power and Peace, New York: Alfred A Knopf.