בראש ילכו נושאי הביכורים, אחריהם קבוצת הפלחה עם הכבודה: טרקטור ומחרשתו, דיסקוס, מאלמת, מגוב, עגלה עם תבואה, מכונת דישה עם טרקטור ועגלה טעונת לחם וקמח. אחריה עגלת נטיעות עם עציה, גן ירקות עם ביכורי ירקות, עגלה ללול ולמכוורת. ואחרון אחרון חביב - עגלה של ילדים. ואחריהן נוהר כל העם, מי ברגל ומי ברכב...
התורה אינה רואה בעין יפה נטילת נשות אויב כשלל מלחמה; אולם יחד עם זאת, מבינה את יצריו של האדם. על כן במהלך חודש, האשה השבויה הייתה צריכה להחליף את בגדיה, לגלח את שיער ראשה, לגזוז את ציפורניה ולבכות את משפחתה שהפסידה בקרב. רק לאחר חודש ימים, במידה ואיש ישראל עדיין רצה אותה, רק אז יכול היה לקיים יחסי אישות עימה...
וכיצד היו ממנים את השופטים? "אמרו חכמים, שמבית דין הגדול היו שולחין בכל ארץ ישראל, ובודקין: כל מי שמצאוהו חכם, וירא חטא, עניו, ושפוי, ופרקו נאה, ורוח הבריות נוחה הימנו עושין אותו דיין בעירו. ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית, ומשם מעלין אותו לפתח העזרה, ומשם מעלין אותו לבית דין הגדול". המלצה שכדאי לאמצה...
הפעם באירועים של אוגוסט לפני: נפטר ישעיהו ליבוביץ', מחשובי הוגי הדעות היהודיים; נפטר יצחק שדה, ממפקדי "ההגנה" וממקימי הפלמ"ח וצה"ל;
נפטר הרב ריינס, מיסד תנועת 'המזרחי' הציונית; הפרוטוקולים של זקני ציון מתחילים להתפרסם; התכנס הקונגרס הציוני הראשון בבזל; ועוד.
המילה 'עקב' משמעותה העקב של הרגל; או בלשון רש"י, "מצוות שאדם דש בעקביו".
ומהן אותם מצוות? אלו המצוות שהאדם לא צריך להשקיע בהם הרבה, אלו המצוות שזמינות לנו בכל רגע ובכל מקום...
על אף שמדובר בנאום פרידה, משה אינו מייפה עובדות כדי להשאיר "טעם טוב" קודם הסתלקותו מן העולם. להיפך, הוא מביט על מעשי בני ישראל במשך שנות המדבר, ואינו חוסך את ביקורתו...
בפרשת מסעי מתוארים בקצרה ארבעים ושתים המסעות (קטעי הדרך) שעברו בני ישראל מיום צאתם מארץ מצרים עד הגיעם לערבות מואב בסמוך לנהר הירדן, כהכנה לחציה לחלקה המערבי של ארץ ישראל...
משה רבנו מכנס את ראשי המטות (נשיאי השבטים) ומסביר להם את דיני הנדרים והשבועות, על מנת שילמדו את בני ישראל, ככלל לא רצוי לידור נדר או להישבע היות ויש כוח לשבועה ואי קיומה מהווה עבירה...
