השמטת ישראל מביקור הנשיא טראמפ במזרח התיכון, אינה עדות לשחיקת מעמדה, אלא צעד אסטרטגי שנועד לשחרר אותה מטבעת החנק שנכרכה סביבה, במאמצי סעודיה, צרפת ומדינות נוספות לכפות עליה את הקמת מדינה פלסטינית בתמורה לנרמול היחסים עם סעודיה.
השיח הישראלי על משמעויות ביקור הנשיא טראמפ באזור, תוך "דילוג על ישראל", חולל בציבור חרדה. הדיווחים והפרשנויות הציגו את ממשלת ישראל כמערכת אסטרטגית כושלת שלא זיהתה במועד את התפנית אליה חתר הנשיא טראמפ במדיניותו במזרח התיכון. כתוצאה מכך לדעתם, הודרה ישראל אל שולי התהליך האזורי. אלא שלמבט הביקורתי הזה ניתן להציע מבט פרשני חליפי שאמנם רחוק מלהבטיח לישראל את בשורת אחרית הימים, ובכל זאת מסמן כיוון חיובי.
אחרי שנים שבהן אירופה הרשתה לעצמה ללעוג לארצות הברית של טראמפ, הגיעה נקודת המפנה שבה היא נאלצת להקשיב, וזעקות השבר של מנהיגי ה- WOKE האירופי עולות לשמים...
אחד הצעדים החשובים שנקט ממשל טראמפ לבלימת הפרוגרס המערבי - ושעבר אצלנו מתחת לרדאר כמעט - הוא סגירת הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (United States Agency for International Development - USAID) ע"י ממשל טראמפ. זהו צעד משמעותי ביותר בבלימת התפשטות האידאולוגיה הפרוגרסיבית ותנועת ה-WOKE מחוץ לארה"ב. הוא ממחיש כיצד שינויים במימון מוסדות בינלאומיים יכולים להשפיע באופן דרמטי על עיצוב סדר היום הפוליטי הגלובלי ולשנות את מאזן הכוחות האידאולוגי בעולם.
את תמצית תורת ההתנגדות (המוקוואמה) הציג המנהיג האיראני חמינאי: "חזית ההתנגדות אינה חומרה שניתנת לריסוק. ההתנגדות היא אמונה, מחויבות של תחושת לב. ההתנגדות היא דוקטרינה, הסכם חוזי. לא רק שאינה נחלשת תחת לחץ, אלא אף נעשית חזקה יותר". זו תמצית חובת האמונה שמנחה במלחמה האחרונה בהלך הרוח הזה, בשורת השלום שמבקש הנשיא טראמפ להביא לאזור, אינה יכולה להתגבר על תודעת החובה של האויבים לאחיזה מתמדת בהיגיון ההתנגדות.
הכרזתו של דונלד טראמפ על קידום הגירה של תושבי עזה למדינות אחרות, העלתה לסדר היום הציבורי את המושג: 'חלון אוברטון'. זהו כלי שימושי להבנת האופן, שבו רעיונות משנים את מעמדם בציבור ועוברים מהשוליים למרכז. השפעת התקשורת, הפוליטיקאים, האקדמיה ואירועים קיצוניים על תנועת החלון, יכולה לעצב את השיח הציבורי ולנווט מדיניות חברתית וכלכלית. הבנת תהליך זה מספקת תובנות חשובות לגבי האופן שבו ניתן להוביל או למנוע שינוי חברתי ופוליטי.
גישתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, רואה ביחסי חוץ הזדמנות עסקית מובהקת. הנחת היסוד היא, שיחסי חוץ אינם רק מנגנון לתחזוק בריתות או לקידום ערכים דמוקרטיים, אלא גם כלי לקידום אינטרסים כלכליים מיידיים של המדינה. הגישה הזו קשורה קשר הדוק לכך שאין באמת מוסר ביחסים בינלאומיים. הכל אינטרסים!
אפקטים ואירועים שמפורשים כסימנים אלוהיים - כמו הצלתו של דונלד טראמפ מהתנקשות, ב-13 ביולי 2024, משפיעים בצורה עמוקה על אנשים דתיים, ולעיתים גם על ההקשרים החברתיים והפוליטיים הרחבים יותר. הם מחזקים אמונות קיימות, מעניקים תחושת שליחות, ומעצימים את הזהות הקבוצתית. הבנת התופעות הללו דורשת שילוב של פרספקטיבות דתיות, סוציולוגיות ופוליטיות.
התחזקות הפלג הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית אינה קשורה לנתניהו גם לא לטראמפ. להזכיר, בארני סנדרס הפרוגרסיבי כמעט ניצח את הילרי קלינטון בבחירות המקדימות במפלגה ב- 2016, לפני היות טראמפ...
האלקטורט האמריקאי השתנה! עילאן עומאר לא נבחרה בקולות יהודי מיניאפוליס היא נבחרה בקולות הפליטים הסומאליים במחוז, שמשנה את פניו.
הנשיא לשעבר, דונלד טראמפ, מסלים את מאבקו בחברות טוויטר ופייסבוק, שחסמו אותו, על חופש הדיבור והצנזורה. כזכור, טראמפ הועף לתמיד מטוויטר; ונחסם לשנתיים מפייסבוק. עתה, הוא הגיש תביעה ייצוגית ודרישה להחזרת הפרופילים שלו ולפיצוי כספי. תכינו פופקורן יהיה מאוד מעניין...
