משחקי מחשב נחשבים בעיני מורים רבים כאויב הגדול של מערכת החינוך, ומסיבה טובה. הון תועפות מושקע בפיתוח המשחקים כך שיקסמו לנפשם של הילדים והמבוגרים, בוודאי יותר מהשיעורים היבשים שמועברים בכיתות הלימוד. באותו הזמן ממש, בתי הספר ומערכת החינוך נותרו נטועים באותם דפוסי פעילות מהעבר הרחוק. מה הפלא שילדים כיום יודעים להתחבר באמצעות האקס-בוקס לאלפי שחקנים מסביב לעולם, לנהל קבוצות וגילדות בוורלד אוף וורקראפט, לבנות ערים ממוחשבות ולנהל פיצרייה וירטואלית בהצטיינות – אך אינם מצליחים להישאר ערים בשיעורים, או למצוא זמן פנוי להכין את שיעורי הבית?
כאשר אנו מסתכלים לעתיד, קשה לראות כיצד יוכלו בתי הספר של ההווה להישאר מקובעים בדרכיהם. המוסדות שנוצרו בעבר הרחוק יאלצו להתאים את עצמם ליכולות שפותחת הטכנולוגיה כדי לסייע לתלמידים לעמוד בדרישות של מערכת עבודה והצלחה תובענית יותר ויותר. הכיתות, שמבוססות על חלוקה שרירותית לגילאים, יפנו דרכן לחלוקה עדינה ונקודתית יותר הבוחנת את יכולותיו של כל תלמיד באשר הוא...
[בתמונה: צבי לם (משמאל) וספרו: ההגיונות הסותרים בהוראה, שראה אור בספרית הפועלים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן] החינוך ומוסדותיו הם מערכות מורכבות, וכאלה גם התיאוריות החינוכיות המתפתחות עם השנים. על כן, אין פלא שהבנת המורכבות בחינוך מלווה את השיח הפדגוגי מזה שנים, תחילה באופן אינטואיטיבי ולאחר מכן באופן מסודר יותר. מקום של כבוד בתחום…
גיל הגן הוא השלב הראשון שבו ילדים נתקלים בבעיות חברתיות. חלקם מתמודד אף עם בדידות ונתק חברתי. טיפול בבעיות אלה כבר בשלב מוקדם יחסוך בעיות רבות בעתיד. אולם, איך מאתרים ילדים מנותקים?
מהפכה טכנולוגית תמצה את היתרונות הגלומים בה רק בשינוי מקביל רלוונטי של תורת ההפעלה - הדוקטרינה. אחרת, הטכנולוגיה 'תבויית' לעשות 'עוד מאותו הדבר' בכלים טכנולוגיים מתקדמים!
