תִּתְּנֵנוּ כְּצֹ֣אן מַאֲכָ֑ל וּבַגּוֹיִ֗ם זֵרִיתָֽנוּ - המאמינים במצב קשה והם נזכרים בסיפורי אבותיהם על נפלאות האל. הם מזכירים לאלוהים (ואולי לעצמם) שאלוהים בדק עמים רבים בטרם בחר את בחירתו. את הכל תולים המאמינים באלוהים. אבל אז קרה האסון, השבר, ואלוהים? איפה הוא?

תהילים ק"ו הוא מזמור הלל למחזורי חורבן ושואה לכל הדורות; ואם המזמור צודק, אז צריך כבר להתכונן לחורבן הבא, הבא עלינו לטובה...

אם נתרגם את דברי יצחק שדה למציאות ימינו שלנו, יצרנו מערכת שמונעת את צמיחתם של מנהיגים. אם תרצו, ברית המנהלים הטכנאים נוסח הארוורד, ברית 'נהגי הקטר המצטיינים', חיסלה את המנהיגים היזמים, פורצי הגדר; וכיוון שאין ארוחות חינם, המחירים גבוהים, והם צפויים עוד להתעצם!

צום תשעה באב לא ממש נוגע בסדר היום הישראלי. אולם, החרדה לחורבן הבית השלישי נעשתה בימים אלה משותפת לישראלים רבים...

אירועים קטנים - שוליים לכאורה, זוטות של יום-יום, שלא היו מתחילים להיחשב בידי מומחים כמוקד משמעותי להערכת מצב אסטרטגית - יכולים,  בהתהוות בלתי צפויה, לחולל אירוע מתדרדר שיוצא משליטה!

מגילת איכה כוללת בתוכה חמש קינות על האסון הלאומי הגדול ששינה באופן קרדינלי את מהלך ההיסטוריה של עם ישראל – חורבן ירושלים ובית המקדש, והגליית רוב העם לבבל, על ידי נבוכדנצר מלך בבל בשנת 586 לפני הספירה...

בשנת 70 לספירה הכניע טיטוס את ירושלים והחריב את בית המקדש. התוצאה הקשה הזאת באה בהמשך ישיר לניצחון ההלכתי של בית שמאי על בית הלל, שסימן את הקץ לממשלה המתונה שהייתה אז בירושלים, והעבירה זמנית את ההגמוניה מבית הלל לקנאים, שנתמכו בית אנשי בית שמאי. הכאוס והחורבן אותם המיטו הקיצוניים על ירושלים ובית המקדש, החזירו להנהגת העם את אנשי בית הלל, בראשותו של רבן יוחנן בן זכאי...

המקום בו עמדתי כמפקד אוגדה 36, בקיץ תשס"ה, לנוכח הצו להשתתף עם אוגדתי בחורבן גוש קטיף, היה מבחן הרה גורל. ישפוט כל אדם על פי שיפוטו וישפוט אלוהי ישראל. דבר אחד ברור: פעלתי שם במודעות עמוקה לגודל השעה!