סביר להניח שכול מנהיג מדיני שואף ששמו ייחרט בהיסטוריה של עמו באופן חיובי ככול האפשר, ושאיפה זו, משפיעה מן הסתם על קבלת ההחלטות שלו במודע או שלא במודע, אף אם אינה מוצהרת בפומבי. המידה בה אנו זוכרים מנהיגי עבר מעידה שאכן כך בדיוק המצב; ובעיקר, האופן בו ניהלו מלחמות ומאבקים בין לאומיים...

פריצתו של המדע אל עבר בירור התופעות, קטנות כגדולות, ממחזור הדם ועד לתנועות הכוכבים במסילותיהם, ומבירור התופעות אל עבר פיתוח ההמצאות המועילות (מקיטור ועד חשמל, מעירוי דם ועד השימוש במורפיום), הביא אנשים להניח, שמה שנכון לפענוח סודות הטבע, עשוי להיות נכון לפענוח העבר האנושי. ולפענוח העבר האנושי קוראים במלה אחת: היסטוריה. וכל השאר, כמה צפוי, היסטוריה...

עברו מעל 80 שנה מאז קבע משוררנו הלאומי, חיים נחמן ביאליק (ראו כרזה למעלה), שאחד הסממנים של 'עם ככל העמים', הוא קיומה של פשיעה ישראלית ("לא נהיה עם נורמלי, עד שיהיו לנו זונות יהודיות וגנבים יהודים"). היום, כשהפשע המאורגן הישראלי מגלגל מעל ל-50 מיליארד ש"ח בשנה; וכמו ההי טק - גם הוא הפך לשם דבר בעולם, הגיעה העת לשרטט את אבני הדרך בהתפתחותו,כמו גם את תהליך ההתפכחות וההטמעה של הממסד את המציאות החדשה.

מתי מגיע זמנו של מנהיג להטביע את חותמו על ההיסטוריה? ההיסטוריון, סר איאן קרשו טוען, כי משברים גדולים מאפשרים לאדם ספציפי למלא תפקיד משמעתי. אישים כהיטלר, סטלין או מוסוליני צמחו, למשל, על רקע תנאי המשבר, שאיפשר לאדם ספציפי למלא תפקיד גדול במיוחד...