אם באמת יש להיסטוריה מטרה, האם אין זו ערובה לכך שתרחיש אפוקליפטי כמו 'סוף ההיסטוריה', לא יכול להתרחש?

סביר להניח שכול מנהיג מדיני שואף ששמו ייחרט בהיסטוריה של עמו באופן חיובי ככול האפשר, ושאיפה זו, משפיעה מן הסתם על קבלת ההחלטות שלו במודע או שלא במודע, אף אם אינה מוצהרת בפומבי. המידה בה אנו זוכרים מנהיגי עבר מעידה שאכן כך בדיוק המצב; ובעיקר, האופן בו ניהלו מלחמות ומאבקים בין לאומיים...

פריצתו של המדע אל עבר בירור התופעות, קטנות כגדולות, ממחזור הדם ועד לתנועות הכוכבים במסילותיהם, ומבירור התופעות אל עבר פיתוח ההמצאות המועילות (מקיטור ועד חשמל, מעירוי דם ועד השימוש במורפיום), הביא אנשים להניח, שמה שנכון לפענוח סודות הטבע, עשוי להיות נכון לפענוח העבר האנושי. ולפענוח העבר האנושי קוראים במלה אחת: היסטוריה. וכל השאר, כמה צפוי, היסטוריה...

עברו כמאה שנים מאז קבע משוררנו הלאומי, חיים נחמן ביאליק: "לא נהיה עם נורמלי, עד שיהיו לנו זונות יהודיות וגנבים יהודים". היום, הפשע המאורגן הישראלי מגלגל הרבה מעל ל-50 מיליארד ש"ח בשנה; וכמו ההי טק - גם הוא הפך לשם דבר בעולם... ניתן לחלק את התפתחותו לחמש תקופות. התקופה הראשונה - ה'ילדות' - תקופת הצנע (1959-1949) היא נושאו של מאמר זה.

אנו נמצאים לפתחו של יום השואה והגבורה. זמן טוב לשאול שוב: אם אדולף היטלר היה נהרג בחפירות מלחמת העולם הראשונה. האם הייתה השואה מתרחשת? האם מלחמת העולם השנייה הייתה בכלל פורצת? ומנגד, אם וינסטון צ'רצ'יל לא היה עומד בראש בריטניה בחודשים הקריטיים שבין המתקפה הגרמנית הגדולה על המערב באפריל 1940, ועד שהוכרע הקרב על בריטניה בסתיו 1940, האם הייתה למערב תקומה?