מה אחריותם של הנשיאים, זלנסקי וביידן למה שמתחולל באוקראינה? ביידן מתגאה שהוא ידע הכל וגם העביר לזלנסקי. שניהם ידעו. מה הם עשו עם זה? למה לא לקחו את הנשיא הרוסי פוטין ברצינות? האם אין לו תביעות שראוי לקחת אותן ברצינות? שניהם יכולים היו בקלות למנוע את המלחמה, בהקפדה לא לייצר איום צבאי מתהדק על רוסיה, כפי שתופסים זאת רוסים רבים.

שימו לב לעיבוי המערך הרוסי בבלארוס. למה פוטין מזיז כוחות גם שם?

לחץ אמריקאי מהווה מבחן מנהיגות לראש הממשלה: האם ימנע מלחץ ע"י הסגת / הקפאת / הגמשת יעדים מדיניים (כגון חיזוק הנוכחות בירושלים, יו"ש והגולן), או יהדוף את הלחץ ויקדם יעדים מדיניים...

כשיתפוגגו אדי הבושה, וכשבתחילת שנת 2023 יישא ביידן את נאום מצב האומה לקראת בחירות האמצע, הוא יוכל לטעון, ובצדק, שגאל את אמריקה מהמלחמה האבודה הארוכה בתולדותיה; ויזכה על כך לתשואות!

האם הנשיא ביידן יחזור על – או ימנע מ- שגיאות גורליות בעבר? האם הוא ייכנע ל- או יהדוף את – לחץ הפרוגרסיבים? האם הוא יתעמת עם גופים פורעי חוק בזירה המזה"תית, או על אדמת ארה"ב?

מדינת ישראל חייבת לתבוע הסברים מממשל ביידן על מעשיו של מי ששר הביטחון יעלון (אדם מאוד מאופק, יש להזכיר) הגדיר כאיש הזוי ומשיחי. ועד לקבלת הסברים כאלה, יש להתייחס, דה פאקטו, לקרי כפרסונה נון גרטה; ולטרוק לו את הדלת בפרצוף!

בעוד מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי של הנשיא ביידן, אנתוני בלינקן וג'ייק סאליבן, מדגישים רב-לאומיות, זכויות אדם, דמוקרטיה וחוק בינלאומי, המזה"ת הסוער מדגיש טרור שיעי (במיוחד איראן) וסוני (במיוחד "האחים המוסלמים" ודאע"ש), מלחמות פנימיות ובינערביות, ושאפתנות מגלומנית של האייתולות באיראן וארדואן בתורכיה...

חזרתן של "אג'נדות השלום" של ממשל ביידן מחייבות אותנו לעמוד על המשמר בשני הקשרים: האחד ברמה האזורית - השגת הסכם עם איראן; והשני ברמה המקומית - הסכם ישראלי פלסטיני. בשתי הזירות הללו, אנחנו מיועדים להיות ה'ארוחה'...