למה המפכ"ל רוני אלשיך לא התפטר מיוזמתו ערב ראש השנה ובכך היה חוסך מעצמו את ההשפלה? ואיך כל זה קשור לעו"ד פנחס (פיני) פישלר, עו"ד אמיץ, שלא דופק חשבון כדי שתהייה לנו משטרה נקייה יותר...

אז מה רוצים משרה? מה יכלה שרה לתת לשאול אלוביץ בתמורה ל"סיקור אוהד"? פיצה? בורקס? מה בדיוק. אז תפסיקו לפמפם לנו את המוח עם הסיקור האוהד. כתב אישום כזה לא יחזיק מים, כי גם אויר הוא אינו מחזיק, פשיטא, כי אין בכך לא פסול ולא עבירה, לא מינה ולא מקצתה, אף לא אבק הימנה. חבל רק שעדר, מולך כעדר, הולך כעדר וחושב כעדר, ובשלה העת לשמוע גם את הצד השני של התקליט... תנו לי לראיין את המפכ"ל – והכל ייראה אחרת...

האמת כואבת ומדאיגה, אך היא חייבת להיאמר: אין לנו משטרה אחרת. אלא, שהמשטרה כיום היא בבחינת תרנגולת כחושה, חולה ומרוטת נוצות. היא משוועת למומחה בעל שם (עולמי?) שיציל אותה, וישיב לה את כבודה האבוד. שיחזיר את התקווה, לנוכח הייאוש מתפקודה הנוכחי, המאפיין גם את אדישות הציבור...

בעוד חודשים ספורים, המפכ"ל המסתיר אמור לסיים את תפקידו וללכת הביתה. חלומו הגדול – להיוותר בתפקיד עוד שנה. "לקבל אורכה" – כך זה קרוי ב"סלנג". כאן טמונה בעיה קטנה. על מנת "לקבל אורכה" צריך להראות ל"מועצת המנהלים" שאתה "שווה משהו". שיש לך "קבלות". שהבאת תפוקה חיובית. שתרמת תרומה משמעותית למערכת בראשותך. "מועצת המנהלים" היא במקרה זה הממשלה.

לפעמים, די בחוק היבש על מנת להבין את כל הסיפור... חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, מגן בסעיף 24 על קטינים מפני פרסומים מזיקים. זה לא הפריע למפכ"ל ליצור חגיגה תקשורתית על גבו של הקטין החטוף ששוחרר, כרים ג'ומהור...

המשטרה היא שק החבטות האולטימטיבי שלנו; וכך קרה גם בפרשת חטיפת הילד, כרים ג'ומהור בן ה-7 מקלנסווה. רק חזר החטוף לחיק משפחתו, והחל העליהום על המשטרה; שהאמת, הרוויחה לפחות את חלקו ביושר... עיקר הטענות נגד המשטרה היו שתיים: מתן לגיטימציה לפשע המאורגן מחד גיסא; והפסטיבל התקשורתי מאידך גיסא. לטעמי, הראשונה שגוייה; השניה היא מחלת המחלות של פיקוד המשטרה מזה שנים!

משטרת ישראל מורידה פשיעה? באמת? כתבי המשטרה יודעים את האמת ומשטים בנו, והדוברים המשטרתיים יודעים ושותקים...

רגע. אז יבואו הטהרנים ויצעקו: "אז מה אתה רוצה לא לחקור?". לא אמרתי. ההיפך. אמרתי לחקור. אבל לחקור גם את אלו שכבשו את עדותם עד עכשיו. לחקור את המניעים. לחקור את הכוונה. לחקור את הכל – להציף אחת ולתמיד את האמת – כמו גם את מכלול תרבות הרקב הארגוני הזה...

יום השנה לפטירת המפכ"ל השביעי, הרצל שפיר (ה- 26 בספטמבר 2023) היא הזדמנות לבחון שוב את הנסיבות יוצאות הדופן של מינויו ופיטוריו כעבור שנה בלבד מתפקיד מפכ"ל המשטרה (רשמית, כהונתו לא הוארכה בתום שנת ניסיון). מי שירצה יוכל למצוא באירועי השנים ההן הסברים ליחסים הבעייתיים שבין המשטרה לדרג הפוליטי הממונה עליה.

שלוש הדוגמאות ה'טריות' המובאות במאמר זה, הן - מצמררות, מפחידות ומטרידות, וממחישות, עד כמה משטרת ישראל, בתקופת המפכ"ל אלשיך, היא משטרה של עורמה, של תחבולה ושל כחש; עד כמה התרבות הארגונית היא כושלת ומפחידה. עד כמה ה"די.אן.איי" נגוע בחוליו. עד כמה עמוק שורש הרע מגיע. עד כמה נכשל המפכ"ל אלשיך כישלון קולוסלי – רב תחומי.