היקף שיתוף הפעולה עם צבא ארה"ב מסמן עידן חדש בתפיסת הביטחון הישראלית. לכל צעד ביחסים בין מדינות יש משוואת מחירים. גם להתייצבות כוחות צבא אמריקאים לצידה של ישראל בימים אלה יש מחיר, וישראל תידרש בוודאי לתשלומים לא פשוטים, שעלולים לקלוע אותה למצוקה. על מצוקה ישראלית זו מבססת טהרן את מהלכיה, בתקווה שישראל לא תוכל להיענות למלוא התביעות ממנה ותיקלע בסופו של יום לבידוד אסטרטגי.
בין איראן לישראל יכולה להתפתח מלחמה שממוקדת במהלומות אש הדדיות. בדפוס מהלומתי כזה, צה״ל יכול לחולל באיראן נזק גדול ובכל זאת עם כל עוצמתו הוא עדין רחוק מהשגת הכרעה. במצב של תיקו במהלומות מוכוונות הרס הדדי, רק צבא ארה״ב בהיקף עוצמתו ההתקפית יכול להטות את כף המאזניים לטובת ישראל. בתנאים אלה, ההמתנה הישראלית בהיותה מתואמת עם ארה״ב אינה ביטוי לחולשה. בהיבט זה, נתניהו שמוביל יחד עם הדרג הצבאי ביטחוני לתיאום ישראלי- אמריקאי , פועל נכון.
באזכור העובדה שהכיבוש הישראלי בג'נין הסתיים בינואר 1996 - עת הועברו שטחי AB לידי הרשות הפלסטינית - יחד עם העובדה שבאזור צפון השומרון נעקרו במסגרת ההתנתקות ארבעה ישובים, התהוותה של ג'נין לבירת טרור, אינה עוד צעד מוכר במאבק הפלסטיני ל"סיום הכיבוש", אלא סיפור חדש בו משתלבות קבוצות הטרור בג'נין, במסגרת כלל הכוחות האזוריים המופעלים בידי איראן באיחוד זירות, במטרה מוגדרת להשמדת מדינת ישראל.
לנוכח מעטפת האיומים שהוצבה על ידי איראן סביב גבולות מדינת ישראל ובמלוא העומק, בחתירה האיראנית ללכוד את ישראל במצב מלחמה אין סופי, מתחייבת חשיבה חדשה על הדרכים להשגת תוצאת ההכרעה ועל המאמץ לבניית יכולת עמידה ישראלית משמעותית למלחמה ארוכה. בהשתנות הזו, דוד בן גוריון היה יודע כנראה להסביר עד כמה בדיוק כאן נדרשת למדינת ישראל תפיסת ביטחון לאומי חדשה.
במסגרת היוזמה שהציג הנשיא ביידן בנאומו בליל שבת - ה- 1 ביוני 2024 - הוצבה הנחת היסוד כי הלחימה מול חיזבאללה תסתיים במאמץ דיפלומטי, מתוך הבאת המלחמה ברצועת עזה לסיום. למרות סבירות הגיונית לקבלת הנחה זו, התממשותה תלויה במידה לא מבוטלת לא בארה"ב, אלא בהחלטת הממשל באיראן.
דומה שאיש בישראל עדיין לא הטמיע את גודל האירוע שעימו אנו מתמודדים. לא ההנהגה הפוליטית, לא הדרג הביטחוני וגם לא העם. מעולם לא נלחמנו נגד מעצמה, במלחמה שהיא טוותה לאט ובסבלנות לאורך שנים. במלחמה ארוכה, כל מערכת השיקולים הרגילה מתבטלת בפני סדר חדש וסדרי עדיפות חדשים. אבל אנחנו חיים עוד במלחמות הקודמות...
הטעות הקשה באסטרטגיה היא לפשט את המורכבות, למסגר אותה ולתת לבעיה מורכבת פתרון פשוט, שבו יש קשר בין הבעיה לפתרון. למה? כי אסטרטגיה היא אומנות. רקימת פתרון מורכב לבעיה מורכבת, שאין קשר ישיר בינו לבין הפתרון! המבוך האיראני כמקרה בוחן...
למי שחרד, שמא השהיית תגובה ישראלית באיראן תתפרש כחולשה ותגרום לאובדן הרתעה, גילוי מעורבותה הישירה של איראן במלחמתה בישראל, מאפשרת להציג את הלחימה הישראלית נגד כל אחת מזירות המשנה כפעולה ישראלית נגד איראן. שימור המומנטום והמשך המגמה ההתקפית הישראלית למניעת העברת אמצעי לחימה לחיזבאללה מאדמת סוריה ולמניעת נוכחות מפקדות איראניות על אדמת סוריה, יוכל לתת מענה לכך.
מה שגורם למלחמה להתארך הוא רעיון המלחמה בצורתה החדשה, כפי שפותח ואומץ בחמאס ובחיזבאללה, בהכוונה איראנית. הוא מושתת על הניסיון האיראני ממלחמת עיראק איראן שפרצה בספטמבר 1980 במתקפת פתע עיראקית לכיבוש שדות הנפט במחוז חוזיסטאן, בתכנון לסיימה תוך כשבועיים. התארכות המלחמה לשמונה שנים, נתפסה על ידי ההנהגה האיראנית כהישג והפכה למקור השראה לתורת לחימה - הדוקטרינה של חמאס וחיזבאללה.
