תקציר: השינויים באופייה של המלחמה, שליטתם הטופוגרפית של שטחי יו"ש על מישור החוף, ואי יכולתם המובנית של כוחות בינלאומיים לספק את הביטחון הנדרש לישראל מחייבים, במילותיו של ראש הממשלה רבין, כי "גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת-הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה". עיקרון זה כאינטרס ביטחוני לאומי מהמעלה העליונה, חייב להנחות את מממשלת ישראל מתוך הסכמה ציבורית רחבה מאוחדת בין ימין לשמאל. 

[לאוסף המאמרים על חיוניותה של בקעת הירדן, לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות הפנים השונות של ההסתגלות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על כבוד וכבוד-לאומי באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

* * *

ממשלת ישראל המתנגדת לתוכנית הבית הלבן, להקמת מדינה פלסטינית מלאה, זקוקה בסוגיה גורלית זו להביא להכרת הציבור את הקווים העיקריים העומדים בבסיס המחלוקת.

למעשה, מדינה פלסטינית אותה כינה יצחק רבין "ישות שהיא פחות ממדינה" הוקמה כבר לפני שלושים שנה, במסגרת תהליך אוסלו. כבר במאי 1994, הועברו כל הפלסטינים בשטחי רצועת עזה לשליטת הרשות הפלסטינית שאך הוקמה. בינואר 1996, במסגרת אוסלו ב' הועברו כל הפלסטינים במרחבי יו"ש בשטחי AB, לשליטת הרשות הפלסטינית (ראו המפה למטה). מאז הסתיימה השליטה הישראלית על כתשעים אחוז מהפלסטינים המתגוררים באזורי ה"כיבוש" של מלחמת ששת הימים.

נותרה מחלוקת בארבע סוגיות מרכזיות, בהן ממוקדת בשעה זו התנגדות ממשלת ישראל לתכנית האמריקאית:

1. בסוגיית ירושלים- בתביעה הפלסטינית לבירה במזרח ירושלים;
2. בסוגיית השליטה הישראלית בשטחי C כולל כלל היישובים הישראליים המצויים במרחב זה, ובכלל זה גם בקעת הירדן;
3. בסוגיית מידת הריבונות של המדינה הפלסטינית;
4. ובסוגיית זכות השיבה.

ביולי 2000 בוועידת קמפ דיוויד, ראש ממשלת ישראל אהוד ברק וויתר כמעט בכל  התביעות הפלסטיניות, למעט זכות השיבה. על בסיס זה גובש מתווה הנשיא קלינטון.

בקעת הירדן כמרחב בידוד - וכעומק טריטוריאלי

בנאום רבין בהצגת אוסלו ב' להצבעה בכנסת - 5.10.1995 - הגדיר את "בקעת הירדן בפירושה הרחב" כצורך ביטחוני חיוני של מדינת ישראל. פירוש הדבר, שללא החזקה ישראלית קבועה בבקעת הירדן אין למדינת ישראל יכולת הגנתית בת קיימא. גבול מזרחי לישראל שיתפרס לאורך כביש 6 בכל אמת מידה, אינו גבול בר הגנה.

כבר בחודשים הראשונים לאחר מלחמת ששת הימים, נתן ראש הממשלה לוי אשכול גיבוי להקמת מערכת התיישבות על פי מתווה תכנית אלון.  בתכנית נקבע: "הגבול המזרחי של מדינת ישראל חייב להיות נהר הירדן וקו החוצה את ים המלח באמצעו... עלינו לחבר למדינה- כחלק בלתי נפרד מריבונותה - רצועה ברוחב 10-15 ק"מ לערך, לאורך בקעת הירדן..."  התכנית הוצגה לממשלת אשכול, אשר בתבונתו המפא"יניקית, בחר להציגה מבלי להעלותה להצבעה. ברוח הימים ההם, התכנית עברה מידית לשלב הביצוע בהקמת תשתית ההתיישבות הקיימת מאז.  בהכוונת התכנית, נסלל כביש אלון ונבנו יישובי בקעת הירדן בשתי המדרגות: לאורך כביש 90 ולאורך כביש אלון. 

לאחר הסכם השלום עם ירדן ב-1994, וביתר שאת לאחר קריסת צבאו של סדאם חוסיין במלחמת עיראק - 2003, התרבו הטוענים כי חלף איום החזית המזרחית ופחתה חיוניות החזקתה של בקעת הירדן כקו הגנה מזרחי למדינת ישראל. לתמיכת טענתם הדגישו "מומחים ביטחוניים" כיצד בעידן הטילים ארוכי טווח, המל"טים והטכנולוגיה המודרנית, איבדה הטריטוריה את מירב חשיבותה לביטחונן הלאומי של מדינות.  

אלא שלקחי המלחמה באוקראינה, ובוודאי לקחי מתקפת הפתע במערב הנגב בשבעה באוקטובר, כמו גם לקחי הלחימה בגבול הצפון עם חיזבאללה, מלמדים מחדש על החיוניות ההכרחית של עומק טריטוריאלי.

פירוז שטחי יו"ש

הנחת יסוד של התומכים בכינונה של מדינה פלסטינית היא, שמדינה זו תהיה מפורזת מסוגי נשק ומערכות חימוש המסוגלות לסכן את בטחונה של מדינת ישראל. מוסכמה זו אף התקבלה לכאורה על אש"ף. אך בפועל, לא זו בלבד שלא בוצע דבר מהתחייבויות חוזיות אלו, אלא שאש"ף ניצלן להפיכת שטחי יו"ש ורצועת עזה לחממות טרור. בעוד שהטרור ביו"ש רוסן במידה ניכרת, כתוצאה ישירה של יכולת צה"ל להמשיך ולפעול בשטחים אלו, הרי שעזה הפכה לישות טרור עוצמתית - ומיגורה כפי שלומדים בחודשי הלחימה האחרונים, נעשה לאתגר מערכתי מורכב.

הפיכתה של מדינה פלסטינית עתידית בשטחי יו"ש לישות טרור דומה למה שהתפתח ברצועת עזה, תעמיד את ישראל בפני סכנה אסטרטגיה חמורה עד כדי סכנה קיומית. על כן ברור כי פירוזה של מדינה זו חייב להיות תנאי הכרחי להקמתה. על מנת שהפירוז לא יישאר הבטחה ריקה, חייבת השליטה הביטחונית בבקעת הירדן להישאר בידי ישראל. הגם ששליטה ישראלית זו לא תביא לאטימה מוחלטת של שטחי יו"ש מזליגת אמצעי לחימה - כפי שאכן מתרחש בשנתיים האחרונות בהברחה גוברת של נשק מירדן אל ערי יו"ש - הרי שהעדרה של שליטה ישראלית בבקעה, יבטיח בוודאות, במוקדם או במאוחר, את הפיכתה של המדינה הפלסטינית לא רק לישות טרור עוינת, אלא אף לבסיס קדמי של מליציות איראניות שיתפרסו בקדמת רצועת החוף.

המסקנה ההכרחית המתבקשת היא שבקעת הירדן חיונית למדינת ישראל כמרחב בידוד בשליטת צה"ל. על פי אמות מידה מקובלות של תורת הלחימה הבסיסית לצורכי ארגון מרחב הגנה אפקטיבי - כפי שבוטאו בתוכנית אלון - מחייבים צורכי הביטחון של ישראל את המשך השליטה הצבאית בבקעת הירדן בין אפיק הירדן ממזרח ועד קו רכסי השומרון המזרחיים ובכלל זה, רכסי אלון מורה, קידה, בעל חצור:

הטוענים לכורח שבסיום הנוכחות הישראלית בבקעת הירדן אינם מכחישים ניתוח צבאי זה. ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, שנאות בפסגת קמפ דיויד לוותר על בקעת הירדן, זכר מטבע הדברים את השיקולים לתוכנית המגננה בחזית המזרחית לאורם קבע כרמטכ"ל את מרחב ההגנה המזרחי של ישראל כמשתרע מקו המים בירדן ועד לקווי הרכס במרכז השומרון. אלא שציפיות השלום גברו ככל הנראה על השיקולים הצבאיים. במילותיו של תת-אלוף (מיל') שלמה ברום, ששימש בזמנו כראש החטיבה האסטרטגית באגף התכנון של צה"ל: "התועלת הביטחונית השולית הנובעת משליטה בבקעת הירדן, אינה שקולה כנגד המציאות האסטרטגית שתיווצר כתוצאה מחתימת הסכם קבע הוגן עם הפלסטינים ומהסדרי פיקוח בינלאומי ושיתוף פעולה שיהיה חלק מהסכם זה".

המציאות המורכבת שהתפתחה מאז הסכמי אוסלו מלמדת כי לא זו בלבד שההנהגה הפלסטינית הפגינה בשלושים שנות תהליך אוסלו, את חוסר עניינה בהסכם שלום עם ישראל ובכלל זה אי השלמתה עם עצם קיומה של מדינה יהודית, אלא שהשינויים באופייה של המלחמה, שליטתם הטופוגרפית של שטחי יו"ש על מישור החוף, ואי יכולתם המובנית של כוחות בינלאומיים לספק את הביטחון הנדרש לישראל מחייבים, במילותיו של ראש הממשלה רבין, כי "גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת-הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה". עיקרון זה כאינטרס ביטחוני לאומי מהמעלה העליונה, חייב להנחות את מממשלת ישראל מתוך הסכמה ציבורית רחבה מאוחדת בין ימין לשמאל. 

[לאוסף המאמרים על חיוניותה של בקעת הירדן, לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות הפנים השונות של ההסתגלות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על כבוד וכבוד-לאומי באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על חיוניותה של בקעת הירדן.
• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.
• אוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים.
• הרחבת המושג: אינטרסים לאומיים - אינטרסים חיוניים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2024), חיוניותה של בקעת הירדן באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/3/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), אינטרסים לאומיים – אינטרסים חיוניים, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.