תקציר: הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 19 של כרזות שפורסמו במהלך מלחמת שמחת תורה באוקטובר 2023, ומבטאות את תחושות מהמלחמה הקשה הזו…
[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]
"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר (Poster) היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה. כרזות הן לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לפני עידן הרשתות החברתיות, היו הפוסטרים מודפסים על נייר ותלויים לראווה על קירות או משטחים. היום, עברה הזירה אל הרשתות החברתיות (ויקיפדיה: כרזה).
הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 19 של כרזות, ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; על מלחמת שמחת תורה - 'מבצע חרבות ברזל'.
אתם מוזמנים לתרום עוד...
[כרזות שבעל הזכויות בהן לא אותר, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי בכל כרזה, אנא פנו ל: yehezkeally@gmail.com]
* * *
כרזה ראשונה בראש העמוד: תארו לעצמכם שהיינו יוזמים מלחמה בזמן...
מלחמת חרבות ברזל ומצבה האסטרטגי המידרדר של ישראל מחזירים אותי לדבריו של הרמטכ"ל הקודם, אביב כוכבי, בנאום במרכז הבינתחומי בהרצליה לזכרו של אמנון ליפקין שחר ז"ל, ב- 9 ביוני 2021: "המלחמה היא מוצא אחרון; אבל לפעמים, מלחמה היא פתרון..."
אינני יודע כמה התכוון אז למה שאמר (סביר להניח שלא...), אבל תארו לעצמכם שהמעצמה האזורית של פעם, ישראל (לא מדינת החסות האמריקנית כיום, התלויה בממשל הפרוגרסיבי בארה"ב, אפילו בייצור כדורי הרובה שלה) הייתה יוצאת ב- 2014-2012 למלחמת ברירה בצפון ובדרום.
חישבו איך היינו נראים היום. איך היה מעמדנו האסטרטגי... האם למדו את הלקח? ממש לא בטוח!
- המאמר הרלוונטי באתר: 'ייצור ידע': פנחס יחזקאלי: הרדיפה המטומטמת אחרי 'שלום עולמי'.
* * *
כרזה שנייה של פרופ' ירון זליכה: עושקים אותנו בחסות המלחמה
"אם יש דבר מקומם יותר מלעשוק אותנו בשגרה, זה לעשוק אותנו במלחמה. בזמן שמאות אלפי ישראלים נאבקים על חייהם, ממשיכות חברות המזון הגדולות, היבואנים הגדולים ויתר המונופולים לעשוק אותנו. יום אחרי יום הם מעלים מחירים, למרות שמחירי חומרי הגלם ירדו בעת האחרונה.
הפרחים, הכבוד והתודות מגיעים לארבעה אנשים:
- זר גדול מגיע לנשיאה בדימוס, אסתר חיות, שביטלה, הלכה למעשה, את החוק שמנע ממונופולים לגבות מחירים מופרזים.
- זר נוסף מגיע ליאיר לפיד, שמינה את ראשת רשות התחרות הנוכחית, שמאפשרת את המצב הנוכחי.
- זר מגיע גם לשר ניר ברקת שלא דאג להחליפה.
- וזר אחרון לשר האוצר, בצלאל סמוטריץ', שמכר אותנו מהיום הראשון בתפקידו, לטובת המונופולים והבנקים - שהפכו את חיינו לבית כלא כלכלי - תוך הפרת הבטחותיו להילחם ביוקר המחייה.
כרזה שלישית: נתניהו בטח מצטער שלא שמר לעצמו את תפקיד שר הביטחון...
העימותים החוזרים בין שר הביטחון לראש הממשלה מובנים בהגדרות תפקידיהם. על כן, העדיפו ראשי ממשלה רבים להחזיק גם בתיק הביטחון, וידעו למה:
- השר אחראי על הצבא מצד הרשות המבצעת; אבל, החלטה על פעולות צבאיות נמצאת באחריות ראשי הממשלה או הממשלה כולה.
- השר מייצג את הצבא בממשלה ובכנסת, אבל אין לו סמכות כלפי הצבא, שניהולו נתון לפי החוק לרמטכ"ל.
הביטחון לא היה בראש מעייניו של בנימין נתניהו, לאורך הקדנציות הארוכות שלו. גם ההבנה שלו באסטרטגיה צבאית ובממשקים שלה עם האסטרטגיה המדינית מוגבלת.
רק שאין ארוחות חינם, והגיע הזמן לשלם את המחיר!
כרזה רביעית: תגידו, אנחנו הורסים לשיעים בדרום לבנון בית מגורים, על כל אחד שנהרס אצלנו?
חיזבאללה 'משכיבים' כמדיניות את הבתים ביישובי הגבול, ומה איתנו? האם אנחנו הורסים לשיעים בדרום לבנון בית מגורים אחד לפחות, על כל אחד שנהרס אצלנו?
כרזה חמישית: היה כדאי?
מי שלא רצה לשלם את מחיר רצועת הביטחון בלבנון, קיבל רצועת ביטחון מדממת עם הרס אזרחי עצום בתוככי ישראל...
ולא לומדים לקח, ואין גם שכל להצטער...
כרזה שישית: אבדן הדרך שלנו מתכנס לפתגם אחד
כל אבדן הדרך שלנו מתמצא במשפט ההוא מהגמרא: "הבא להורגך השכם להורגו". בתחילת 2016, טען הרמטכ"ל דאז, גדי אייזנקוט, כי צהל לא יכול לדבר בסיסמאות, כמו 'הבא להורגך השכם להורגו'... (קרסנר, 2016). התוצאה ידועה...
רק שלא למדנו לקח, ואין לנו גם שכל להצטער!
כרזה שביעית: על חובות המדינה לאזרחיה
כל יום שומעים במקומותינו נאומים חוצבי להבות על חובת המדינה לאזרחיה. רק שמדינה היא משפחה גדולה עם מגוון המתחים שמאפיינים משפחה:
- יש משפחות עשירות, חזקות ואוהבות שיכולות להגן על בניהן, ולתת להם כל אשר יחפצו; ולהיפך.
- יש משפחות חלשות ועניות, שרוצות, ואין ביכולתן לתת.
- ויש משפחות שפעם יכולות היו להגן ולתת, עד שבניהן הרסו בסכלותם את יכולותיהן מבפנים, ועתה הם מתלוננים שאינם מקבלים!
והמבין יבין!
כרזה שמינית: ביום קשה כזה, שבו אנו מתבוססים בדם בנינו, ראוי שנזכור:
נגזר עלינו לשלם היום את מחיר ההכלה, אבל גאולה צומחת תמיד מתוך ההקרבה...
"... אָז אָמְרָה לוֹ לַנַּעַר: דָּם אֶת רַגְלֵי אִמָּהוֹת יְכַס, אֲבָל שֶׁבַע יָקוּם הָעָם, אִם עֲלֵי אַדְמָתוֹ יוּבַס..." (נתן אלתרמן, 'הנה תמו יום קרב וערבו')
כרזה תשיעית: ככה הופכים מעצמה אזורית למדינת חסות - מצעד המקצצים
באחד המופעים שלו, מנה האלוף יצחק בריק את מצעד המקצצים בצה"ל בעת האחרונה, שהפכו מעצמה אזורית למדינת חסות, התלויה באחרים - ולכן נתונה לסחטנות - גם בייצור כדורי הרובה שלה. הכבוד נתון ל:
- הרמטכ"ל משה (בוגי) יעלון קיצץ 1000 טנקים וטבע את המשפט לפיו טילי חיזבאללה סופם להחליד.
- הרמטכ"ל בני גנץ קיצץ 600 טנקים ויצר מצב בו צה"ל אינו מסוגל להילחם במספר זירות במקביל.
- הרמטכ"ל גדי אייזנקוט קיצץ 50% מכוח הארטילריה, פיטר אלפי אנשי קבע מקצועיים, והפריט את המערך הלוגיסטי לחברות הבנויות ברובן על כוח עבודה ערבי.
- הרמטכ"ל אביב כוכבי קיצץ עוד 200 טנקים.
כולם עסקו ב- 95% מזמנם במב"ם. איש לא התכונן למלחמה, למרות שענניה הצטברו מעלינו מזמן. התוצאות בהתאם!
כרזה עשירית: הם נלחמים מלחמה אינסופית ואנחנו מתפשרים תמיד...
ביום שישי, ה- 19 בינואר 2024, הסביר נעים קאסם, סגן מזכ"ל חיזבאללה את תכליתו של רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה), כמאבק אינסופי: "נערכים למתקפה שעלולה להתרחש עם התחלה וללא סוף" [להרחבה על רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה), לחצו כאן].
ב- 24 בינואר הסביר משה בוגי יעלון בראיון ב'כאן ב', את התפיסה האסטרטגית של האליטה הביטחונית הישראלית (אם יש כזו בכלל...) בנוגע לדרישות חיזבאללה לתיקוני גבול: "תמיד התפשרנו" אמר...
רגע, אז אם צד אחד נלחם מלחמה אינסופית, והצד השני מתפשר תמיד, לאן נגיע בסוף?
- המאמר הרלוונטי באתר ייצור ידע: גרשון הכהן: רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה.
[לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!