תקציר: 'המבצע המיוחד' - שנועד להחליף את הממשלה האוקראינית הפרו מערבית בממשלה ידידותית לרוסיה - הפכה למלחמה כוללת בין רוסיה לבין ברית 'העולם המערבי', כשהאוקראינים מספקים את החיילים; ו-'המערב' מספק את המימון ומשלב מסוים ואילך גם את רוב אמצעי-הלחימה שבידיהם...
[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]
סא"ל במיל' ד"ר עדו הכט הוא חוקר מלחמות, המלמד במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן. מחבר הספר "ההבקעה המערכתית בחשיבה הצבאית הגרמנית, 1945-1870".
* * *
מבוא
לפני כשנה החלה המתקפה של רוסיה על אוקראינה. מתקפה שתוכננה להתבצע כ-'מבצע מיוחד' שנועד להחליף את הממשלה האוקראינית הנוטה להתקרב ל-'עולם המערבי' בממשלה ידידותית לרוסיה. היא הפכה למלחמה כוללת בין רוסיה לבין ברית 'העולם המערבי', כשהאוקראינים מספקים את החיילים; ו-'המערב' מספק את המימון ומשלב מסוים ואילך גם את רוב אמצעי-הלחימה שבידיהם.
המלחמה מוטטה כמה וכמה מיתוסים שהתפתחו בתרבות המערבית לגבי המציאות המדינית בעולם בכלל, תפקיד המלחמה במסגרת היחסים הבינלאומיים בפרט ולגבי מאפייני תופעת המלחמה – מיתוסים שהחלו להתפתח אחרי קריסת ברית-המועצות ובמהלך התקופה של השלטנות המערבית ביחסים הבינלאומיים שבאה בעקבותיה. מיתוסים שנבעו ממחקר שטחי של המתרחש בעולם ותפיסה, שכל העולם הוא בעצם 'מערבי' בתפיסתו, למעט כמה חריגים שיש לעקרם.
לא אכנס לדיון התרבותי והמדיני הזה – ההצגה שלהלן תתמקד במלחמה באוקראינה עצמה ובמאפייניה.
שני משפטי אזהרה:
האחד: המלחמה טרם הסתיימה ולפחות כפי שהיא מתפתחת כרגע, נראה שגם לא עומדת להסתיים בקרוב, אלא אם תתרחש תפנית מדינית או צבאית מהותית: קריסה מדינית מבפנים של אחת הממשלות היריבות; או קריסה רבתי בנחישות הלוחמים בשני הצבאות.
אלה לא תפניות בלתי-אפשריות, אבל לפחות לפי המידע הקיים כרגע הן לא סבירות בעת הקרובה.
השני: המידע הזורם אלינו מהמלחמה הוא בלתי-אמין בעליל. שני הצדדים שולטים ברוב המידע המופץ, שניהם משחררים רק מידע שמועיל לסיפור אותו הם רוצים לספר.
רוב המידע המופץ בתקשורת המערבית הממסדית והחברתית הוא תעמולה אוקראינית שנמסרת כמעט ללא שום פקפוק או בקרה. גם המקורות הרשמיים של מדינות 'המערב' מפרסמים בעיקר מסרים, ופחות מידע גולמי; וגם הם לעתים מהדהדים את התעמולה האוקראינית, מתוך מטרה להשפיע על תוצאות המלחמה.
בתחילת המלחמה היו לא מעט מקורות 'פראיים' - אזרחים וחיילים משני הצדדים שפרסמו ללא בקרה את המתרחש בסביבתם הקרובה באתרי התקשורת החברתית - אבל בהדרגה הצטמצמה תופעה זו, בעקבות מאמץ של השלטונות היריבים לכפות צנזורה. הפרסומים הללו עדיין קיימים, אבל הרבה פחות; והם הרבה פחות מציגים מידע על המתרחש.
לאור האמור בשתי אזהרות אלה יש להתייחס לכל הנכתב להלן בזהירות.
מהלכי המלחמה העיקריים
יחסי הכוחות
לפני שאציג את התנהלות המלחמה חשוב לבטל את אחד המיתוסים שהשתרשו בחלק מהמקורות:
בפרוץ המלחמה צבא אוקראינה לא היה ארגון חלש ונכה, שהוקם על בסיס גיוס עממי של אנשים ללא כל ידע או הכשרה צבאית; ולא כוח גרילה גדול. למעט צבא רוסיה הוא היה הצבא הגדול באירופה.
זרוע היבשה שלו הייתה גדולה יותר ומצוידת ביותר בטנקים, בנגמ"שים, בכלי ארטילריה ובשאר אמצעי-הלחימה היבשתיים מכל הסוגים. הוא היה מצויד הרבה יותר מהצבאות של מדינות מערביות, שנחשבות מעצמות. זרוע האויר שלו כללה אמנם פחות מטוסי-קרב מאשר המעצמות המערביות המובילות, אבל, לעומת זאת, כללה יותר סוללות טילים נגד-מטוסים, מאשר כל צבא מערבי. רק בתחום הים, היו האוקראינים בעלי יכולת מצומצמת יחסית לעומת המעצמות המערב אירופאיות.
צבא רוסיה בכללותו גדול בהרבה מצבא אוקראינה הן בכוחות הסדירים והן בפוטנציאל גיוס כוח-האדם; אולם, בגלל מאפייני הגיוס, הארגון, החקיקה הרוסית והתפיסה המדינית שהובילה לייזום המלחמה, הכוחות שהקצה צבא רוסיה למלחמה היו קטנים יותר מאשר הכוחות שהיו זמינים לצבא אוקראינה (סדיר ומילואים).
זאת כנראה הדוגמא היחידה בשלוש מאות השנים האחרונות, בהן צבא רוסיה נלחם בנחיתות מספרית! כלומר, מבחינת כוח-אדם ואמצעים לצבא רוסיה יותר 'אורך נשימה' מאשר לאוקראינה, אבל בכל רגע נתון הוא הפעיל, וממשיך כך גם היום, רק חלק מצומצם מהיכולת התיאורטית שלו.
המהלכים היבשתיים
במבט לאחור אפשר לחלק את התפתחות המלחמה למספר שלבים. חשוב לזכור שהמעברים בין השלבים לא היו חדים, מהיום למחר, אלא תהליכים הדרגתיים:
שלב ראשון – 'המבצע המיוחד':
המתקפה הרוסית הראשונית שכללה את 'המבצע המיוחד' להחלפת השלטון בקייב והשתלטות מהירה על חלק ניכר ממזרח אוקראינה – השטח שנחשב על-ידי רוסיה כאדמות רוסיות (נובורוסיה) שרק בגלל תעתועי המציאות של התפתחותה והתפרקותה של ברית-המועצות הפכו לחלק ממדינת אוקראינה.
[בתמונה משמאל: שלב ראשון – 'המבצע המיוחד'. המקור: ייצור ידע]
שלב זה אופיין בתמרון רוסי מהיר מאד לעומק שטחה של אוקראינה במספר חזיתות במקביל. לפי אופן התנהלות הכוחות הרוסיים ברור שבנוסף לשלומיאליות מקצועית שהשפיעה מאד על תוצאות הקרבות ההנהגה המדינית הרוסית לא ציפתה להתנגדות אוקראינית ניכרת – מנהיגי רוסיה האמינו שרוב הציבור באוקראינה ישמח לקבל את פניהם.
שלב שני – מיקוד המתקפה הרוסית במזרח אוקראינה:
בעקבות הכשלון של 'המבצע המיוחד' בחזית קייב – נסוגו הכוחות הרוסיים מחזית זו והתמקדו בכיבוש מזרח אוקראינה.
[בתמונה: שלב שני – מיקוד המתקפה הרוסית במזרח אוקראינה. המקור: ייצור ידע]
שלב זה אופיין בחזרה רוסית הדרגתית ליישום התורה הרשמית של צבא רוסיה בגרסתו האחרונה – כיבוש איטי של שטח על-ידי כתישה ממושכת באש ארטילרית והפעלת כוחות קטנים שינצלו את הישגי האש כדי להתקדם עקב בצד אגודל.
שיטה זו מזכירה מאד את דבריו של גנרל צרפתי במלחמת העולם הראשונה: "התותחים כובשים והרגלים מבססים את האחיזה".
.
במהלך שלב זה נשחקו הכוחות האוקראינים ומלאי אמצעי-הלחימה, התחמושת וחלקי-החילוף שלהם והם נזקקו להזנה בציוד מתוצאת מדינות 'המערב' כדי להמשיך להילחם. קשה לברר את המצב לאשורו, אבל יתכן שאלמלא הגעת ציוד זה הצבא האוקראיני היה מגיע למיצוי סופי במהלך קיץ 2022.
שלב שלישי – מתקפת-נגד אוקראינית:
כל משך המלחמה נקטו האוקראינית בהגנה תוקפנית מאד שבה הרבו לתקוף-נגד בדרגים מקומיים.
[בתמונה משמאל: שלב שלישי – מתקפת-נגד אוקראינית. המקור: ייצור ידע]
במהלך שני השלבים הראשונים הם גייסו יותר מ-700,000 אנשי מילואים, אנשי משמר לאומי ומתגייסים טריים ללא ניסיון; ובכך, הגדילו את היקף כוח-האדם העומד לרשותם לכדי בערך מיליון חיילים. הם ניצלו את העדיפות המספרית הגדולה שיצרו כדי לשמר חלק מהכוחות בעורף ולהכין אותם ביסודיות למתקפת-נגד כוללת, שתחילה הבטיחו להנחיתה בחודש יוני (כלומר כ-4.5 חודשים אחרי תחילת הפלישה הרוסית), אחר-כך ביולי ולבסוף הנחיתו אותה בפועל בימים האחרונים של חודש אוגוסט (כ-6 חודשים אחרי תחילת הפלישה הרוסית).
במאמץ הראשון הם תקפו לכל רוחב החזית (כ-850 קילומטרים), כאשר המאמץ העיקרי הוא בקצה הדרומי של החזית ובשאר החזית הוטלו בעיקר התקפות-גישוש. המאמץ הדרומי נכשל, אבל בקצה הצפוני של החזית, ממזרח לעיר חרקיב, גילו חולשה רוסית ניכרת ולכן בשבוע השלישי של המתקפה הסיטו את המאמץ העיקרי לשם וחדרו בקלות רבה דרך מערך ההגנה הרוסי הדליל וכבשו שטח רב. בעקבות הצלחה זו הם הצליחו לכבוש חזרה תוך חודש כמעט את כל השטח שכבשו הרוסים במשך כשלושה חודשים בשלב המלחמה הקודם. בניגוד לצבא רוסיה, צבא אוקראינה הפעיל אמנם הרבה אש, אבל הסתמך בעיקר על כוחות ממוכנים שיסתערו ויתמרנו במהירות.
בעקבות התבוסה ממזרח לחרקיב הבינה ההנהגה הרוסית שאינה יכולה להמשיך לנהל את המלחמה בקימוץ כוחות ולהסתפק בגיוס השגרתי של ימי-שלום ובגיוס מתנדבים משלימים ולראשונה גייסה מילואים – כ-300,000 חיילים. חלק ממגויסים אלה עברו ריענונים קצרים בלבד ונשלחו לסתום את הפרצות בחזית. השאר הושארו בעורף להכשרות יסודיות יותר. הגעת הכוחות הרוסים הנוספים ומיצוי הכוחות האוקראינים התוקפים הקפיאו מחדש את החזית.
שלב רביעי – איזון והמתנה:
מאמצע אוקטובר שני הצדדים צוברים כוחות ומתכוננים למלחמה ממושכת. בתקשורת מדובר רבות על כוונת שני הצדדים ליזום מתקפה חדשה לאחר שישלימו את ההכנות ומזג-האויר יאפשר זאת.
[בתמונה: שלב רביעי – איזון והמתנה. המקור: ייצור ידע]
החזית לא שקטה בזמן זה. שני הצדדים המשיכו ליזום התקפות באש, פשיטות והתקפות קטנות שנועדו לכבוש יעדים מצומצמים שישפרו את מצבם בחזית; ובינתיים, גם ישחקו מעט את כוחות האויב.
מאמצע ינואר הגבירו הרוסים שוב את היקף ההתקפות שלהם. ההתקפות הללו נראות דומות מאד במאפייניהן להתקפות של אפריל – יולי 2022, אולם בעוצמות קטנות יותר.
לעת עתה לא ברור אם זו המתקפה הרוסית; או שמדובר במהלכים מקדימים שנועדו לגשש את הכוחות האוקראינים לקראת מתקפה גדולה יותר שתבוא בעתיד.
התיאור שלעיל ממוקד בלחימה היבשתית כי היא המאמץ העיקרי של שני הצדדים, אולם לחימה זו לא התנהלה לבדה. ברקע למהלכים היבשתיים הפעילו הרוסים גם מאמץ אש לעורף האוקראיני וגם מצור ימי שנועדו לפגוע ביכולת מדינת אוקראינה לקיים ולתחזק את מאמץ המלחמה שלה. האוקראינים גמלו למהלכים אלה במאמצים דומים משלהם – אם כי מבחינת עוצמתם ומאפייניהם הם מהווים הטרדה בלבד ולא איום על יכולותיה של רוסיה.
המצור הימי
יחסי הכוחות בין הציים היריבים הבטיחו מראש עליונות ימית לטובת רוסיה. אמנם בתקשורת מוזכרות מעת לעת הצלחות 'מרגשות' של האוקראינים (הטבעת הסיירת 'מוסקבה', הטבעת נחתת, תקיפה בנמלי ים רוסיים בחצי-האי קרים באמצעות כלי-שיט מופעלים מרחוק), אבל בסיכום הכולל אין לפעולות אלה השפעה מכרעת – הן מהוות מטרד בלבד. הצי האוקראיני נשאר ספון בנמליו ולפחות ספינה אחת אפילו הוטבעה על-ידי הצוות שלה כדי למנוע לכידתה על-ידי כוחות רוסיים יבשתיים שהתקרבו לנמל העגינה שלה.
הצי הרוסי ניצל את עליונותו למגוון פעולות, אבל התכלית הראשית היתה הטלת מצור ימי על אוקראינה.
המצור הימי הרוסי שהוטל על אוקראינה עצר את יכולת הייצוא של אוקראינה – מדינה המהווה ספקית ראשית במספר מוצרים חקלאיים למדינות רבות בעולם. היא פגעה קשה בכלכלה האוקראינית, אבל כיון שמדינות 'המערב' למעשה מממנות את אוקראינה, היא לא הצליחה לצמצם את היכולת של אוקראינה לממן את מאמץ המלחמה שלה. אולי מסיבה זו, וכנראה גם מסיבות נוספות שקשורות ליחסי רוסיה עם מדינות אחרות בעולם שזקוקות לייצוא האוקראיני, הסכימה רוסיה לצמצם את המצור ולאפשר חידוש הייצוא מאוקראינה – הגם שתחת פיקוח כך שאוקראינה לא תוכל להשתמש באוניות-המשא החוזרות להובלת נשק ואמצעים אחרים.
לאחר שאוקראינה ביצעה פיגוע קשה בגשר קרץ', הגשר המחבר את חצי-האי קרים לרוסיה-רבתי, רוסיה חידשה את המצור והסכימה כעבור זמן לפתוח אותו שוב. אפשר רק להניח שהיא קיבלה בתמורה ערובות כלשהן על הגבלת ההתקפות של אוקראינה על יעדים מסוימים.
מאמץ האש
מאמץ האש של רוסיה לעורף של אוקראינה עבר כמה שלבים מבחינת העוצמה וסוג המטרות המותקפות – תחילה הופעלה אש זו למטרות בעלות תכלית מערכתית ובהמשך למטרות בעלות תכלית אסטרטגית:
- המיקוד הראשון של האש ארוכת-הטווח היה למטרות צבאיות כגון שדות תעופה, מחנות ומצבורי הספקה של צבא אוקראינה כדי לצמצם יכולת הלחימה המיידית.
- אחר-כך הוא התמקד בתעשייה הצבאית של אוקראינה כדי לפגוע ביכולתה לתקן ציוד שנפגע או נשחק מכנית, לייצר תחמושת ושאר פריטים שצבאה זקוק להם. כלומר, לצמצם את אורך הנשימה של הכוחות האוקראינים.
- בהמשך הוא הוסט לתעשיית הנפט של אוקראינה ולתעשיות-עזר כגון מפעלים לייצור צמיגים וכדומה.
- בעקבות מתקפת-הנגד האוקראינית המוצלחת בשלהי הקיץ הוסט מוקד המאמץ לתעשיית החשמל של אוקראינה ולפי הדיווחים הוחרבו כ-40% מיכולת ייצור החשמל שלה.
זה השימוש הראשון שעשו הרוסים באמצעים אלה כדי לנסות להשיג מטרה אסטרטגית מובהקת – הפעלת לחץ על ממשלת אוקראינה דרך קשיי החיים של האוכלוסייה האוקראינית [להרחבת המושג: 'מטרה אסטרטגית', לחצו כאן].
באופן דומה ניסתה רוסיה להפעיל לחץ על האוכלוסיות של מדינות אירופה התומכות באוקראינה – הגם שללא הפעלת אש, אלא ניצול העובדה שהיא הייתה הספק המוביל של גז ונפט למדינות רבות. רוסיה קיצצה את ההספקה, אבל, למזלה של אוקראינה, החורף עד כה באירופה היה מתון יותר וגם הן הצליחו לפצות על חלק ניכר מהמחסור שנוצר כך שהלחץ הציבורי על ממשלות אירופה לצמצם את תמיכתן באוקראינה נותר חלש.
יצוין, שגם כאשר המיקוד היה על קבוצת יעדים מסוימת זה אינו אומר שלא הותקפו גם יעדים מסוגים אחרים, אם כי בכמות מצומצמת יותר.
בסיכום של שנה, עוצמת האש שהצליחה רוסיה להפעיל היתה מצומצת מאד
במצטבר נורו אולי בערך 4,000 טילים בעלי ראשי-נפץ של כחצי טון ועוד מספר לא ברור, אבל הרבה פחות, של כלי-טיס מופעלים מרחוק 'מתאבדים' מתוצרת איראן, שראשי-הנפץ שלהם כעשירית מזה של הטילים הרוסיים.
מול מספרן וגודלן של המטרות באוקראינה נגדן נועדו זהו מספר קטן מאד. יוזכר שבעשרה חודשים בשלהי מלחמת העולם השנייה ירו הגרמנים כמעט 11,000 טילים שנשאו ראשי-נפץ של 800 עד 900 קילוגרמים על בריטניה ושבמשך חמש שנים הטילו מפציצים בריטיים ואמריקנים על העורף הגרמני בערך 1.6 מיליון טונות של פצצות. גם אלה וגם אלה לא הצליחו להכריע את המלחמה, אלא לכל היותר היוו מאמץ מסייע לכוחות היבשתיים.
אם כך, המאמץ הרוסי, שמלכתחילה הוא הרבה יותר חלש, לא סביר היה שיכניע עם נחוש; ובמיוחד שבניגוד לגרמניה - שייצרה בעצמה את אמצעי הלחימה שלה, ואשר תעשייתה היתה אחת המטרות הראשיות של המתקפה האוירית הבריטית והאמריקנית - אוקראינה כבר אינה מספקת את כל צרכיה לעצמה ואפילו כבר לא את רוב צרכיה.
כאמור, מעת לעת האוקראינים מצליחים לפגוע בעורף הרוסי – בעיקר באמצעות כלי-טיס מופעלים מרחוק 'מתאבדים' וחוליות חבלה אנושיות. היקף הנזק שהם גורמים הוא הרבה-הרבה יותר קטן מהיקף הנזק שנגרם לאוקראינה על-ידי האש הרוסית ולכן גם השפעת נזק זה, למרות ההתלהבות בתקשורת המערבית מכל הצלחה כזו, זניחה בהתאם.
המאמץ המדיני והכלכלי
ברקע למתרחש בלחימה עצמה מתנהל סביב המלחמה הזו גם מאבק מדיני וכלכלי חובק עולם.
מדינות המערב שהתגייסו לסייע לאוקראינה הטילו וממשיכים להטיל עיצומים כלכליים נרחבים נגד רוסיה וניסו לגייס לצדן גם את שאר העולם. לרוסיה מלכתחילה היתה יכולת מצומצמת יותר להטיל עיצומים נגדיים – בעיקר בתחום ייצוא הגז והנפט.
בינתיים העיצומים שהטילו שני הצדדים זה על זה התבררו כלא מספיקים להשפיע באופן בולט על התנהלות המלחמה.
לשני הצדדים נגרם נזק כלכלי – כנראה לרוסיה יותר, אבל לא מספיק כדי לשבור את יכולתן או נחישותן להמשיך במדיניותן הקודמת. מול מאמרים פרשניים - שמציגים כלכלה רוסית שעל סף קריסה עקב העיצומים המערביים - מתפרסמים מאמרים לא פחות מלומדים על הדרך, שבה רוסיה מצליחה להחליף את אובדן ההכנסות והייבוא ממדינות המערב בהכנסות וייבוא ממדינות אחרות.
יתר על כן, למדינות המערב התברר שרוב העולם - שחשבו שמובן מאליו שיתגייס לצידן - בוחר שלא לעשות זאת. מדינות רבות אמנם הצביעו בעצרת הכללית של האומות-המאוחדות כדי לגנות את הפלישה; אבל, מעבר להליך ההצהרתי וחסר המשמעות המעשית הזה, אינן מוכנות לנקוט בפעולות מעשיות כגון הצטרפות לעיצומים. חלקן אפילו עשו ההיפך – הן ניצלו את התנתקות המערב ממסחר עם רוסיה כדי להגדיל את המסחר שלהן עם רוסיה.
כמה מאפיינים של המלחמה בימינו שאפשר ללמוד מהמלחמה באוקראינה
כאמור, המלחמה ניפצה כמה אמונות טפלות שהשתרשו בהגות המדינית והצבאית של 'העולם המערבי' ובראשן שמלחמות "כאלה" כבר לא תתכנה ואם כן אז בודאי לא יבשת אירופה. אולם, גם מי שהאמין שעדיין תתכנה מלחמות גבוהות עצימות בין מדינות, אבל האמין שאלה תהיינה שונות לחלוטין במאפייניהן ממלחמות גבוהות עצימות בעבר הופתע.
בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת, התפרסם ספר שכתבו זוג חוקרים אמריקנים, היידי ואלווין טופלר, בשם: "מלחמה ואנטי מלחמה" (ראו תמונת כריכה משמאל).
בספר זה הם הסבירו, בין היתר, שתופעת המלחמה עוברת שינוי מהותי עקב שינוי מהותי בטכנולוגיה הראשית שבאמצעותה היא מתנהלת. הבסיס לטכנולוגיה הצבאית ולאופן ניהול המלחמות, כך הסבירו, נובע ממהות הטכנולוגיה האזרחית שמהווה בסיס לאופן בו קהילות מתפרנסות. במבט לאחור הם חילקו את עידני אופן ניהול המלחמה לשלושה: "העידן החקלאי", "העידן התעשייתי" וכעת, לטענתם, אנחנו עוברים ל-"עידן המידע", שהמלחמה על כווית, בין ארצות-הברית ובעלות-בריתה לבין עיראק, היתה הסנונית הראשונה שלה.
המאפיינים הראשיים של העידנים השונים הם כלי-הלחימה העיקרי ומנוע ייצור העוצמה הצבאית:
- בעידן החקלאי היו אלה הלוחמים החמושים והעיקר הוא לגייס כמויות של לוחמים כאלה.
- בעידן התעשייתי היו אלה מכונות הלחימה המאוישות והעיקר הוא לייצר כמויות של מכונות כאלה.
- בעידן המידע יהיו אלה מערכות שינוע ומיצוי המידע והעיקר הוא לייצר רשתות של אמצעי גילוי המחוברים לאמצעי אש מדויקים ארוכי טווח עם תווך ממוחשב שממיין מטרות מצד אחד, אמצעי השמדה מהצד האחר, בוחר בהרף עין את אמצעי האש המתאים ביותר למטרה ומפעיל אותו תוך זמן מזערי אחר-כך ועקב דיוקו מבטיח השמדה בכמעט כל ירייה.
רעיונות אלה, ואחרים דומים להם, הפכו למוסכמה מקובלת בהגות הצבאית המערבית; ויש בה גם מידה רבה של אמת...
אולם, מוסכמה זו לא התעמקה באופן בו תהליכים אלה מתרחשים ומידת הדיוק שלהם:
- ראשית, מעולם לא היה מעבר חד בין עידנים. מדובר במעברים הדרגתיים, ולעתים מעבר מתקיים במקום אחד בעולם אבל אינו מתקיים במקום אחר באותה עת;
- יתר על כן, לרוב מתקיימים העידנים הללו באותו זמן במקומות שונים או אפילו בחפיפה במקום אחד. כך, למשל, מדינה שעיקר כלכלתה חקלאית יכולה לקבל ולהשתמש בתוצרת של עידן התעשייה ממדינה אחרת בלי שעשתה את המעבר התרבותי והטכנולוגי בעצמה וכך מאפייני הלחימה שלה יכללו מרכיבים משני עידנים בעת ובעונה אחת.
- ועוד: מעולם לא היתה עליונות מוחלטת של שיטה המבוססת על עידן מסוים על-פני עידן אחר. לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות ולכן יתכן שישות השייכת לעידן החקלאי מבחינת תרבותה ודרכי ניהול המלחמה שלה, תביס ישות השייכת לעידן כביכול מתקדם יותר – ראו המלחמות בויאטנם (1949 – 1956, 1964 – 1975) או המלחמות באפגניסטן (1979 – 1989, 2001 – 2021) לדוגמה.
שיטת מלחמה של תוספות...
למעשה, התיאור הנכון יותר הוא לא מעבר מוחלט משיטת מלחמה של עידן אחד לשיטת מלחמה של עידן אחר, אלא של תוספות – יכולות ששייכות לעידן מתקדם יותר מבחינה טכנולוגית מצטרפים ליכולות הותיקות, מעניקות יכולות חדשות בתחומים מסוימים, משפרות את היכולות הותיקות בתחומים מסוימים ולפעמים אפילו פוגעות ביכולת שהיו קיימות וכעת מבוצעות באופן פחות טוב. יתר על כן, כאשר לשני הצדדים יש יכולות דומות, הרי שנוצר איזון ולעתים בגלל איזון זה יכולות ישנות מועילות לא פחות ולפעמים יותר מאשר היכולות החדשות. המלחמה באוקראינה מציגה את הלקח הזה.
הציפייה של רבים היתה שכלי-הנשק החדשים של טכנולוגיות עידן המידע 'ישטפו' את שדה-הקרב וישנו את פניו לחלוטין: חימוש מונחה ארוך טווח, כלי טיס וכלי שיט מופעלים מרחוק, רשתות תקשורת ממוחשבות ועוד אמצעים שהם תוצר צבאי של עידן המידע אמורים היו לייצר מלחמה המתנהלת ונראית "אחרת". ועם זאת בפועל, אנחנו רואים מולנו מלחמה שעיקר מאפייניה מוכרים לנו מהעבר – תחרות הייצור התעשייתי, ההסתמכות על מכונות מלחמה ממגוון סוגים, ההסתמכות על לוחמים רגליים חמושים וגם שימוש באמצעים של עידן המידע, כולל הלוחמה בתוך התווך החדש – רשת המחשבים.
למרות שירי ההלל שנכתבו לכלי-הטיס המופעלים מרחוק שהפעיל צבא אוקראינה בראשית המלחמה ולטילים נגד-טנקים מהדור העדכני שסיפקו האמריקנים לצבא אוקראינה ומאוחר יותר רקטות מוכווני GPS, התברר שעל אף תרומתם, האמצעים הותיקים, ארטילריה סטטיסטית מופעלת היטב, שוחות ומכשולים הדומים לאלה של מלחמות המחצית הראשונה של המאה הקודמת, טנקים ו-נגמ"שים, תורמים לא פחות ואף מכריעים יותר. כפי שאמר קצין בכיר אוקראיני אחד על כשלון המתקפה הרוסית בתחילת המלחמה: "הטילים נגד-טנקים האטו את הרוסים, אבל מה שהרג אותם היתה הארטילריה שלנו. היא זו ששברה את יחידותיהם."
התגלו גם המגבלות של האמצעים החדישים: שני הצבאות יצאו למלחמה כשלרשותם מערכות תקשורת מבוססות רשת והרשתות הללו כשלו.
לגבי המערכת הרוסית יתכן שהכשלון נבע מכך שפיתוחה טרם הושלם, אבל המערכת האוקראינית כשלה בגלל התקפה רוסית ממוחשבת שמוטטה את הרשת וחסימות לוחמה אלקטרוניות. האוקראינים לקחו זאת בחשבון מראש; ולכן, טרם ביטלו את המערכות הותיקות – מכשירי קשר רגילים ואפילו שליחים על אופנועים (הגירסה של עידן התעשייה על השליח על הסוס של עידן החקלאות). כעת, מה שמבקשים האוקראינים ממדינות המערב אינו רק את האמצעים החדישים אלא את האמצעים הותיקים: ארטילריה סטטיסטית ולא רק מדויקת, טנקים, נגמ"שים, מטוסי-קרב. מנגד, הצבא הרוסי, שפיגר במידה רבה בתחומים מסוימים של האמצעים החדשים ובתחומים אחרים לא רכש מספיק (גם אצו היתה אסכולה של מלחמות עידן המידע, הגם שבשם אחר), מחפש אחרי השלמות באמצעים החדישים אבל גם אוסף ממגרשי הגרוטאות העצומים שהותיר אחריו הצבא הסובייטי אמצעים ותיקים ומשפץ אותם לשימוש בחזית.
תחום אחר הוא תחום כלי הטיס המופעלים מרחוק שנטען שהם מהפכה בתחום המלחמה – נדרש אמנם זמן להתארגן ולהתאים את האמצעים, אבל על אף תרומתם הרבה מאד, התברר שגם כלים אלה סובלים מבעיות שונות והם מופלים במספרים גדולים. לאחרונה טען מקור אוקראיני שהם מאבדים רחפן על כל שלוש גיחות וכלי-טיס גדול המופעל מרחוק על כל שש גיחות. מערך ההגנה נגד-מטוסים דילג קדימה והצטייד ביכולות שמסוגלות להגן על הכוחות בשטח מהאיום החדש.
מתברר ש-'הקרב המשולב' אינו משלב רק אמצעים מחילות שונים, הוא משלב גם אמצעים מעידנים שונים!
אמונה טפלה אחרת שנשברה היא האמונה שתם עידן הגבורה. באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, שנתיים אחרי פרסום ספרם של הזוג טופלר, פרסם ההוגה האמריקני אדוארד לוטוואק מאמר (ראו למטה), שבו טען שנגמר עידן הגבורה וכי במלחמות העתיד תשלוט הגישה שאסור למות ואסור להרוג למען מטרות המלחמה. גם תפיסה זו השתלטה על השיח ההגותי המערבי בנושא מלחמות והפכה למוסכמה (Luttwak, 1995).
עם זאת, רוב המסכימים לא עיינו לעומק בדבריו של לוטוואק – הוא לא כתב שכך יהיה כל העולם, אלא שזו המגמה ב-'עולם המערבי' וגם הסביר את הגורמים החומריים והתרבותיים שדוחפים לכך.
חברות שלא חוו את השינויים שתיאר לוטוואק לא בהכרח תאמצנה גישה זו.
ואכן, שוב, הראייה המערבית ש-"כל העולם רוצה להיות כמונו" חסמה את ההבנה שרוב העולם לא אימץ גישה זו. והנה שוב המלחמה באוקראינה הוכיחה זאת – למי שלא טרח לעקוב לעומק אחרי העשרות הרבות של המלחמות האחרות שהתנהלו בעולם מאז פרסם לוטוואק את מאמרו.
לשם המחשה בלבד, רק בסדרת המלחמות שהתנהלו בין אתיופיה לבין שכנותיה במהלך 25 השנים האחרונות על סידור הגבולות ביניהן (ראו תץמונה למטה) נהרגו מאות-אלפי בני-אדם. במלחמות השליטה על שטחי ייצור, הובלה ומכירה של סמים בין כנופיות הסמים במכסיקו נהרגו לפחות 350,000 בני-אדם ב-15 השנים האחרונות. מסתבר שברוב העולם בני-אדם עדיין מוכנים להלחם על מגוון רחב של סיבות, לסכן את חייהם ולהרוג בסיטונות. הנתונים לגבי האבדות שספגו היריבים במלחמה באוקראינה לוטים בערפל של הכחשה ותעמולה, אבל כנראה שכל צד איבד בערך 130,000 הרוגים ופצועים – וכאמור לעיל, בינתיים אף צד אינו מראה סימני שבירה. המספרים שמתפרסמים בתעמולה של הצדדים היריבים גבוהים יותר. האוקראינים, למשל, טוענים שאבדות הרוסים כבר בסביבות ה-200,000, אבל אין לכך ראיות ומתחילת המלחמה די ברור שהם מגזימים מאד בדיווחים שלהם. מכל מקום, אם המספרים הגבוהים יותר נכונים, הרי שהם עוד יותר מדגישים את הטענה שלא תם עידן הגבורה.
צפי
כאמור, שני הצדדים מתכוננים למלחמה שתמשך עוד זמן רב. נראה שההנהגה הרוסית טרם ויתרה על הרעיון של כיבוש אותו חלק ממזרח-אוקראינה שהם רואים אותו כרוסי במקור. האם יש להם גם כוונות מעבר לכך קשה לדעת בעת הנוכחית. מנגד, האוקראינים מצהירים חזור והצהר שבכוונתם לשחרר את כל השטח שכבשה רוסיה לא רק במלחמה הנוכחית אלא גם במלחמה הקודמת ב-2014. גם התומכים באוקראינה במדינות 'המערב', אשר מאד מעוניינים בהחלשת רוסיה, חוששים שאם האוקראינים יגזימו הם יציתו תגמול רוסי בדמות נשק גרעיני ולכן, על אף שעקרונית הם מביעים תמיכה במטרת המלחמה האוקראינית הזו, הם גם חוששים ממימושה.
במידע שהתפרסם בגלוי לא ניתן לראות שאחד הצדדים מתכונן להנחית מכת-מחץ שתכריע את המלחמה באופן סופי ובהנתן בנתונים החומריים הקיימים (גודל הצבאות, כמות האמצעים שלרשותם, היכולת שלהם להחליף אבדות באנשים ובציוד חדש או מתוקן, מימדי השטח עליו הם נלחמים וכן הלאה) קשה לראות מהלך שיכול אחד הצדדים לעשות כדי לשנות את המגמה הנוכחית במהלומה אחת ניצחת.
לפיכך, נראה שאכן מה שצפוי הוא המשך השחיקה ההדדית ההדרגתית, כיבושי שטח כאלה או אחרים, אשר גם אם נראים דרמטיים בתקשורת, בפועל קטנים למדי ביחס לגודל הזירה ולמשמעות האסטרטגית שלהם.
מאחורי החיכוך האלים בחזית נמשכת ותמשך תחרות תעשייתית
תחרות שהיא המאפיין הבולט ביותר של מלחמות העידן התעשייתי: שני הצדדים משקיעים בהרחבת יכולת הייצור הצבאי שלהם, אשר התבררה כקטנה מדי במיוחד במדינות 'המערב' – האמריקנים גילו שהאוקראינים יורים ביממה תחמושת ארטילרית בכמות השווה לזו המיוצרת בארצות-הברית במשך חודש! הרוסים יורים פי שניים עד פי שלושה מכך. מדינות המערב האחרות במצב פי כמה יותר קשה.
התחרות להרחבת יכולת הייצור הזו אינה קלה – בארצות-הברית מעריכים שכדי להכפיל את קצב הייצור פי 2 עד פי 3 יידרשו כשנתיים של הקמת פסי-ייצור חדשים. הרחבת יכולת ייצור התחמושת היא קלה יחסית להרחבת ייצורם של כלי רכב משורינים – שם הפיגור גדול עוד יותר.
גם רוסיה גילתה את מגבלותיה – היא אמנם החזיקה מלאים הרבה יותר גדולים של תחמושת ויכולת ייצור גדולה יותר מאשר במדינות המערב, אבל גם היא הגיעה למיצוי ונאלצה לפנות לצפון קוריאה ולסין כדי לרכוש מהן תחמושת. בינתיים צפון קוריאה נענתה ויש טענות של המודיעין האמריקני שגם סין חושבת להסכים.
גם בתחום כלי הלחימה גילתה רוסיה את מגבלותיה – שוב, היה לה מאגר התחלתי הרבה יותר גדול אבל קצב האבדות גדול בהרבה מהקצב של הייצור של כלים חדשים, דבר המאלץ אותה לשקם כלים ישנים מאד. הפער המבצעי לא תמיד מאד משמעותי,[1] אבל עדיין היה עדיף להכניס לשימוש כלים בעלי ביצועים משופרים ולא כלים בעלי ביצועים מופחתים.
החולשה הגדולה ביותר של התעשייה הצבאית הרוסית היא בייצור רכיבים אלקטרוניים – כמעט כל הרכיבים הללו ששימשו את התעשייה הצבאית הרוסית נרכשו ממדינות המערב וכעת אינם. רכיבים אלה חיוניים למגוון אמצעים שהצבא הרוסי זקוק להם, ובמיוחד לחימושים המדויקים שלו. המענה הרוסי עד כה היה בהברחה מהמערב והסתפקות ברכיבים באיכות נמוכה יותר וברכישת אמצעים מאיראן.
אם סין תישאב לתחרות באופן רחב יותר מאשר השתתפה בו עד עכשיו (החלפת טכנולוגיה אזרחית מערבית בטכנולוגיה אזרחית סינית – למשל, בייבוא מכוניות; מכירה במספרים יחסית מצומצמים של רכיבים) ותתחיל לספק לרוסיה נשק, רכיבים לייצור ותחמושת; הדבר יכול לשנות את יחסי הכוחות בתחרות הזו אבל גם ירחיב את ההתנגשות הכלכלית העולמית, שכן הכלכלות של סין והמערב הרבה יותר משולבות מאשר הכלכלה של רוסיה היתה עם המערב.
[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
הערות
[1] לשם המחשה: טנק טי-62 ממוגן פחות ובעל תותח קצת פחות עוצמתי מאשר טנק טי-72. אולם, בהנתן שגם המיגון של הטי-72 לא עמיד בפני הטילים נגד-טנקים שבידי האוקראינים ההבדל במיגון לא משמעותי; ובהנתן שהפרש המשקל של הפגז הנפיץ של שניהם אינו רב, הרי שנגד כוחות רגליים או ביצורים אוקראיניים לתותח ה-טי-62 ביצועים מספיקים כדי להפכו לאיום משמעותי לכוחות רגליים אוקראינים.
נושאים להעמקה
- אוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה;
- הרחבת המושג: 'מטרה אסטרטגית';
- אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה;
- הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2022), יחסי רוסיה – אוקראינה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 21/1/22.
- פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), מטרה אסטרטגית: התוצאה הסופית שאליה אנו שואפים, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
- Edward Luttwak, "Toward Post-Heroic Warfare", Foreign Affairs, Volume 74, No. 3, May-June 1995.
- לוטוואק אדוארד (2002), אסטרטגיה של מלחמה ושלום, תל אביב: מערכות.