אבי הראל: יום תרועה

[בתמונה: בתקופת חז"ל חל המפנה הידוע, וראש השנה, נקבע בתחילת חודש תשרי כיום דין, במקביל לציון של המלכת ה' על כל באי עולם. הסממן של המלכה זו, באה לידי ביטוי בתקיעת השופר, הד לשם המקראי של החג – יום או זיכרון תרועה. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Ri_Ya לאתר Pixabay]

[בתמונה: בתקופת חז"ל חל המפנה הידוע, וראש השנה, נקבע בתחילת חודש תשרי כיום דין, במקביל לציון של המלכת ה' על כל באי עולם. הסממן של המלכה זו, באה לידי ביטוי בתקיעת השופר, הד לשם המקראי של החג – יום או זיכרון תרועה. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Ri_Ya לאתר Pixabay]

בפרשת פינחס מצויה רשימת מועדים הנחגגים במהלך השנה העברית. אחד מהם נקרא יום תרועה. מה טיבו של יום זה במקרא?

[לקובץ המאמרים על פרשת פינחס, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת פנחס עוסקת בין השאר בדמותו של פנחס, במפקד נוסף בערבות מואב, בחלוקת הארץ בגורל, בחוק הירושה של בנות צלופחד, בסמיכתו של יהושע למנהיג, ובסוגי קורבנות שונים. בנוסף לנושאים אלה, יש בפרשה, בפרקים כ"ח - כ"ט, את רשימת המועדות של הלוח העברי.

בדברינו הבאים נתמקד בחג ראש השנה המוגדר על ידי הסופר המקראי כיום תרועה, כדלקמן: "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם. וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד, אַיִל אֶחָד; כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם. וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן:  שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר, שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל. וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת, הַכְּבָשִׂים. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם" [1].

[בתמונה: בתקופת חז"ל חל המפנה הידוע, וראש השנה, נקבע בתחילת חודש תשרי כיום דין, במקביל לציון של המלכת ה' על כל באי עולם. הסממן של המלכה זו, באה לידי ביטוי בתקיעת השופר, הד לשם המקראי של החג – יום או זיכרון תרועה. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Ri_Ya לאתר Pixabay]

[בתמונה: בתקופת חז"ל חל המפנה הידוע, וראש השנה, נקבע בתחילת חודש תשרי כיום דין, במקביל לציון של המלכת ה' על כל באי עולם. הסממן של המלכה זו, באה לידי ביטוי בתקיעת השופר, הד לשם המקראי של החג – יום או זיכרון תרועה. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Ri_Ya לאתר Pixabay]

לפני שנעסוק באופי החג ראוי להתעכב על המושגים של מקרא קודש ומלאכת עבודה, המופיעים בכלל המועדים. המושג מקרא קודש, הינו הצהרה על קדושת היום כפי שאנו גם מוצאים בספר ויקרא:" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶ מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי "[2], כלומר המונח מקרא קודש בא בהקשר של איסור עבודה.

המושג השני, מלאכת עבודה, כוונתו מלאכה הכרוכה במאמץ, בניגוד לכל מלאכה האסורה בשבת: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם" [3], וביום הכיפורים:" וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם; כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ" [4]. לכן, הן שבת והן יום הכיפורים נקראים במקרא שבת שבתון. אותה מלאכה שאיננה עבודה, המותרת בחגים איננה מוגדרת, מלבד הרשות שניתנה לעסוק באוכל נפש, כפי שאנו מוצאים ביום הראשון והשביעי של פסח:" וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם.  כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם" [5].

נחזור לעסוק ביום התרועה. לפי האמור בפסוקים, באחד לחודש השביעי, הוא חודש תשרי (שביעי מחודש ניסן), חל יום תרועה ראש השנה בלשוננו. מה טיבו של יום תרועה זה? על פי האמור, הנוהג הישראלי בתקופת המקרא לא רק שאיננו ברור די צורכו, הוא גם מעלה תהיות [6].

[בתמונה: בתקופת חז"ל חל המפנה הידוע, וראש השנה, נקבע בתחילת חודש תשרי כיום דין, במקביל לציון של המלכת ה' על כל באי עולם. הסממן של המלכה זו, באה לידי ביטוי בתקיעת השופר, הד לשם המקראי של החג – יום או זיכרון תרועה. תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי slgckgc לאתר flickr]

[בתמונה: בתקופת חז"ל חל המפנה הידוע, וראש השנה, נקבע בתחילת חודש תשרי כיום דין, במקביל לציון של המלכת ה' על כל באי עולם. הסממן של המלכה זו, באה לידי ביטוי בתקיעת השופר, הד לשם המקראי של החג – יום או זיכרון תרועה. תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי slgckgc לאתר flickr]

איזו עונה בשנה נחשבת לתחילתה?

לפי האקלים בארץ ישראל, חלים שינויי מזג אוויר באביב ובסתיו, לפיכך הם ראויים להיחשב לתחילת השנה. ואכן במקרא חודש האביב – ניסן נחשב לחודש הראשון בשנה:" הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" [7], ובמקרא מונים את מניין החודשים החל מחודש ניסן.

חג הסוכות לעומת זאת שנאמר עליו: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" [8], מראה לנו כי דווקא עונת הסתיו, יכולה להיחשב לראשית השנה. כך או אחרת, כנראה ששתי שיטות אלה נהגו זו בצד זו, והד לכך אנו מוצאים במשנה במסכת ראש השנה:" ארבעה ראשי שנים הם. באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה...באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות. באחד בשבט, ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים, בחמשה עשר בו" [9].

האם בתקופת המקרא נחגג יום מסוים כראש השנה?  הלשון ראש השנה אמנם מצויה במקרא פעם אחת, אך המשמעות שלה הינה תחילת השנה ולא יום חג מסוים:" בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, הָיְיתָה עָלַי יַד יְהוָה, וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה" [10].

כאמור המקרא מציין את האחד לחודש השביעי במונחים של יום תרועה או זכרון תרועה, אך אין לכך כל קשר שהאחד בתשרי הוא חג ראש השנה. גם הקורבנות המוספים בתאריך זה, פחותים ממוספי החגים שברשימת החגים המקראית, אולם אין אנו יודעים מה המשמעות של הפחתה שכזאת במספר מוספי הקורבנות.

[בתמונה: בתקופת חז"ל חל המפנה הידוע, וראש השנה, נקבע בתחילת חודש תשרי כיום דין, במקביל לציון של המלכת ה' על כל באי עולם. הסממן של המלכה זו, באה לידי ביטוי בתקיעת השופר, הד לשם המקראי של החג – יום או זיכרון תרועה. תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי slgckgc לאתר flickr]

[בתמונה: בתקופת חז"ל חל המפנה הידוע, וראש השנה, נקבע בתחילת חודש תשרי כיום דין, במקביל לציון של המלכת ה' על כל באי עולם. הסממן של המלכה זו, באה לידי ביטוי בתקיעת השופר, הד לשם המקראי של החג – יום או זיכרון תרועה. תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי slgckgc לאתר flickr]

ברשימת החגים והקורבנות המצויה בספר יחזקאל, אין הראשון או העשירי לחודש השביעי נזכרים כלל. לעומת זאת, יחזקאל מדבר שם על המצווה לחטא את המקדש בדמו של הפר באחד לחודש הראשון ובשביעי בו:" כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, תִּקַּח פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְחִטֵּאתָ אֶת הַמִּקְדָּשׁ. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת, וְנָתַן אֶל מְזוּזַת הַבַּיִת וְאֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעֲזָרָה לַמִּזְבֵּחַ; וְעַל מְזוּזַת שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית. וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ, מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי וְכִפַּרְתֶּם אֶת-הַבָּיִת" [11]. יתכן שיחזקאל מנסה להנהיג סוג של ראש השנה בתחילת ניסן, כנגד השיטה המקראית הרומזת לראש השנה בתחילת תשרי. דברים אלה אמורים בנוסח המסורה, אולם בתרגום השבעים הפסוק האמור ביחזקאל מדבר גם על החודש השביעי, תשרי, ולא רק על ניסן, כך שלפי התרגום יחזקאל מנסה להנהיג טקס של ראש השנה הן בתשרי והן בניסן.

בספר נחמיה מסופר כי כל העם נאסף בראשון לחודש השביעי ושמעו את קריאתו של עזרא הסופר בתורת משה: "וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד, אֶל הָרְחוֹב, אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם; וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל. וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם, מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, וְהַמְּבִינִים; וְאָזְנֵי כָל הָעָם, אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה" [12].

בנוסף, נצטוו בני ישראל לעשות יום שמחה באותו יום, ולמחרתו הכינו הלויים את העם לקראת חג הסוכות:" וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם, הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה, אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" [13]. הווה אומר שכנראה טרם היה נהוג אצלם ראש השנה כחג קבוע, והראשון בתשרי היה ציון חשוב בשל קרבתו לחג הסוכות.

[בתמונה: בתקופת חז"ל חל המפנה הידוע, וראש השנה, נקבע בתחילת חודש תשרי כיום דין, במקביל לציון של המלכת ה' על כל באי עולם. הסממן של המלכה זו, באה לידי ביטוי בתקיעת השופר, הד לשם המקראי של החג – יום או זיכרון תרועה. תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי slgckgc לאתר flickr]

[בתמונה: בתקופת חז"ל חל המפנה הידוע, וראש השנה, נקבע בתחילת חודש תשרי כיום דין, במקביל לציון של המלכת ה' על כל באי עולם. הסממן של המלכה זו, באה לידי ביטוי בתקיעת השופר, הד לשם המקראי של החג – יום או זיכרון תרועה. תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי slgckgc לאתר flickr]

אחרית דבר

בפרשת פינחס מצויה רשימת מועדים הנחגגים במהלך השנה העברית. אחד מהם נקרא יום תרועה. מה טיבו של יום זה במקרא? על פי האמור בפסוקים לא ברור מה טיבו של חג זה, מה גם שהפסוקים בנידון מעוררים שאלות ותהיות כגון – איזו עונה נחשבת כראשית השנה בארץ ישראל, האביב הסתיו או שתיהן גם יחד ועוד. מה שניתן לומר על יום תרועה זה, כי בניגוד לחגים האחרים שמוזכרים בפירוט רב במקרא, ושנחוגו ללא ספק בתקופה האמורה, הרי המידע החסר אודות ראש השנה, כיום חג בפני עצמו, אפשר שנהג או לא נהג בימי בית ראשון ובתחילת בית שני.

בתקופת חז"ל חל המפנה הידוע, וראש השנה, נקבע בתחילת חודש תשרי כיום דין, במקביל לציון של המלכת ה' על כל באי עולם. הסממן של המלכה זו, באה לידי ביטוי בתקיעת השופר, הד לשם המקראי של החג – יום או זיכרון תרועה.

[לקובץ המאמרים על פרשת פינחס, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

[1] במדבר, פרק כ"ט, פסוקים: א' – ה'.

[2] ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים: א' – ב'.

[3] שם, פסוק ג'.

[4] במדבר, פרק כ"ט, פסוק ז'.

[5] שמות, פרק י"ב, פסוק ט"ז.

[6] יעקב ליכט(עורך), מועדי ישראל, מוסד ביאליק, ירושלים, 1998, עמודים: 112 – 105.

[7] שמות, פרק י"ב, פסוק ב'.

[8] שם, פרק כ"ב, פסוק ט"ז.

[9] משנה, ראש השנה, פרק א', משנה א'.

[10] יחזקאל, פרק מ', פסוק א'.

[11] שם, פרק מ"ה ,פסוקים: י"ח – כ'.

[12] נחמיה, פרק ח', פסוקים: א' – ג'.

[13] שם, פסוקים: י"ג – י"ד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *