[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]
אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.
* * *
מזמור קצר. אקרוסטיכון משלים לזה של המזמור הקודם. הפעם המזמור מתמקד באיש הירא את אלוהים.
יש הרבה עניינים שניתן לדון בהם כאן. אני בוחר להתמקד בשניים:
- קשר הורים ילדים;
- וביטחון הנותן אושר.
המזמור מבטיח, שאדם הירא את אלוהים ודבק במצוותיו, שכרו יהיה גם בכך שילדיו וצאצאיו עד עולם ייהנו מצדיקותו:
- א הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ אַשְׁרֵי־אִישׁ יָרֵ֣א אֶת־יְהוָ֑ה בְּמִצְוֹתָ֗יו חָפֵ֥ץ מְאֹֽד ׃
- ב גִּבּ֣וֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶ֣ה זַרְע֑וֹ דּוֹר יְשָׁרִ֣ים יְבֹרָֽךְ ׃
- ו כִּֽי־לְעוֹלָ֥ם לֹא־יִמּ֑וֹט לְזֵ֥כֶר עוֹלָ֗ם יִהְיֶ֥ה צַדִּֽיק.
אז יש קשר בין דורי או אין?
בתנ"ך יש מספר אזכורים לקשר בין-דורי. בדרך כלל מדובר על דרך השלילה. בספר שמות פרק לד' כתוב שהבנים ישלמו על חטאי האבות: ז נֹצֵ֥ר חֶ֨סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֹ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד׀ עֲוֹ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים
אבל באזכורים הבאים הקערה מתהפכת והקשר הבין-דורי מנותק:
בספר דברים כד כתוב: טז לֹֽא־יוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וּבָנִ֖ים לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֑וֹת אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָֽתוּ;
וכך גם בירמיהו פרק לא':
- כח וְהָיָ֞ה כַּאֲשֶׁ֧ר שָׁקַ֣דְתִּי עֲלֵיהֶ֗ם לִנְת֧וֹשׁ וְלִנְת֛וֹץ וְלַהֲרֹ֖ס וּלְהַאֲבִ֣יד וּלְהָרֵ֑עַ כֵּ֣ן אֶשְׁקֹ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם לִבְנ֥וֹת וְלִנְט֖וֹעַ נְאֻם־יְהוָֽה ׃
- כט בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם לֹא־יֹאמְר֣וּ ע֔וֹד אָב֖וֹת אָ֣כְלוּ בֹ֑סֶר וְשִׁנֵּ֥י בָנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה ׃
- ל כִּ֛י אִם־אִ֥ישׁ בַּעֲוֹנ֖וֹ יָמ֑וּת כָּל־הָֽאָדָ֛ם הָאֹכֵ֥ל הַבֹּ֖סֶר תִּקְהֶ֥ינָה שִׁנָּֽיו ׃
וכך גם ביחזקאל פרק יח':
- ב מַה־לָּכֶ֗ם אַתֶּם֙ מֹֽשְׁלִים֙ אֶת־הַמָּשָׁ֣ל הַזֶּ֔ה עַל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אָבוֹת֙ יֹ֣אכְלוּ בֹ֔סֶר וְשִׁנֵּ֥י הַבָּנִ֖ים תִקְהֶֽינָה ׃
- ג חַי־אָ֕נִי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה אִם־יִֽהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם ע֗וֹד מְשֹׁ֛ל הַמָּשָׁ֥ל הַזֶּ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל ׃
- ד הֵ֤ן כָּל־הַנְּפָשׁוֹת֙ לִ֣י הֵ֔נָּה כְּנֶ֧פֶשׁ הָאָ֛ב וּכְנֶ֥פֶשׁ הַבֵּ֖ן לִי־הֵ֑נָּה הַנֶּ֥פֶשׁ הַחֹטֵ֖את הִ֥יא תָמֽוּת ׃
אז מה קורה כאן? האם צדיקותו של אדם מזכה את צאצאיו בנקודות זכות או שכל אדם נשפט על מעשיו?
אני חושב שכל אדם אחראי בלעדית על מעשיו; וההורים אחראים על חינוך הילד. חינוך שעיקרו צריך להיות דוגמא אישית. תכונות ההורים עוברות לילדים לא דרך הגנים אלה בעיקר דרך החינוך. כך, באמצעות דוגמא אישית ותשומת לב, מגדיל האדם את הסיכוי שילדיו גם הם יהיו טובים או רעים. אין כאן הבטחה אלא יותר סוג של עצה המבוססת על הטבע האנושי.
בעבר כתבתי, בשם אותה תפיסה, שבצד הדיבר "כבד את אביך ואת אימך", ראוי היה שיהיה גם דיבר "כבד את בתך ואת בינך". אם יכבדו ההורים את ילדיהם ויתנו להם בכך דוגמא אישית, הם יגדילו את סיכוייהם ששכרם על מעשיהם הטובים יעבור גם לדורות הבאים.
בחשיבה כזו, אפשר לנתק את אלוהים מכל העניין של שכר ועונש ולהשאיר אותו בידי האדם.
זה כמובן מתקשר לנושא השני של המזמור – ביטחון שנותן אושר
ברור שיש מצבים בחיים - ולעיתים נראה שאלה המצבים השכיחים יותר - שבהם אנשים, שנדמה שהם צדיקים, לא זוכים לשכר על צדיקותם; בעוד שאנשים - שנדמה שהם רשעים - נראה כאילו הם זוכים לשכר רב, למעמד גבוה ולעושר שנדמה להיראות כאושר.
המזמור טוען שהאושר האמיתי טמון בביטחון של האדם באלוהים:
- ז מִשְּׁמוּעָ֣ה רָעָה לֹ֣א יִירָ֑א נָכ֥וֹן לִבּ֗וֹ בָּטֻ֥חַ בַּיהוָֽה ׃
- ח סָמ֣וּךְ לִבּוֹ לֹ֣א יִירָ֑א עַ֖ד אֲשֶׁר־יִרְאֶ֣ה בְצָרָֽיו ׃
- ט פִּזַּ֤ר׀ נָ֘תַ֤ן לָאֶבְיוֹנִ֗ים צִדְקָתוֹ עֹמֶ֣דֶת לָעַ֑ד קַרְנ֗וֹ תָּר֥וּם בְּכָבֽוֹד ׃
- י רָ֘שָׁ֤ע יִרְאֶ֨ה׀ וְכָעָ֗ס שִׁנָּ֣יו יַחֲרֹ֣ק וְנָמָ֑ס תַּאֲוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד ׃
תעשה טוב ותרגיש טוב. הביטחון באלוהים הוא בעיני הביטחון שעשיית הטוב מביאה אושר. גם אם נראה לך שלרשעים טוב יותר – תירגע. היה סמוך ובטוח בדרכך ותגיע לאושר שהוא מעבר לעושר. ואז, גם המוצלחים שברשעים יכירו באושר שלך.
עשה טוב, בטח בטוב, ושכרך יהיה באושר פנימי אמיתי ובסיכוי שמהאושר הזה והטוב הזה ייהנו גם צאצאיך. אני יודע שזה נשמע נאיבי, אך מצד שני, כבר אמרו חכמים ממני, שהדבר היחיד שהאדם משאיר בעולם הזה הוא מה שנתן לאחרים.