[בתמונה: השילוב של דמוקרטית ויהודית איננו אוקסימורון! תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי CDD20 לאתר Pixabay]

[המאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

"ישראל נולדה כמדינה יהודית. היא ככה תישאר", אלה דבריו הברורים של מנסור עבאס, אשר התקבלו בשיח היהודי בברכה. הדברים משמעותיים ביותר בנגיעתם בשאלת היסוד לעתיד מדינת ישראל: האם תמשיך להיות מדינה יהודית, או שבכורח הנסיבות הפנימיות והבינלאומיות תהפוך בהדרגה למדינת כל אזרחיה.

האופן החד־משמעי, שבו הציב עבאס את המבט אל זהותה העתידית של מדינת ישראל, קורא לישראלים לשוב אל הדרך שבה התייחסו בעבר מנהיגי המדינה לזהותה היהודית.

[בתמונה: "ישראל נולדה כמדינה יהודית. היא ככה תישאר", אלה דבריו הברורים של מנסור עבאס, אשר התקבלו בשיח היהודי בברכה. המקור: פייסבוק. שם הצלם אינו מוזכר]

את משמעות המדינה היהודית ביחסה לזכויות אזרחיה הלא־יהודים הדגיש ראש הממשלה יצחק רבין בשעת מבחן מעשית. זה היה בדיון ממשלה שסיכם את אירועי יום האדמה בגליל במארס 1976, שבו נהרגו שישה אזרחים ערבים.

בסיכום הדיון קיבל רבין את המלצת הוועדה הבין־משרדית לשיפור בשוויון הזכויות האזרחי לערבים, אך מצא לנכון להבהיר שההמלצה צריכה להתקבל "תוך כדי אמירה ברורה שמה שהמדינה הציעה לערביי ישראל זה כיבוד או טיפוח המורשת התרבותית־דתית, נקודה. איננו יוצרים כאן לא ייחוד אתני ולא ייחוד לאומי, אלא מיעוט ערבי עם כיבוד דת ותרבות במדינה יהודית... בלי להבין ולסכם בינינו את התחומים שבהם מדובר במדיניות הממשלה, נאבד את הצפון" (23 מאי 1976).

עבאס, בדבריו, גם הסביר כי עם קבלת מדינת ישראל כיהודית, מאמציו ממוקדים בקידום מעמדו וזכויותיו של האזרח הערבי. בתגובה לדבריו אמר ח"כ אחמד טיבי (ראו תמונה משמאל): "מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית הן אוקסימורון".

[בתמונה משמאל: ח"כ אחמד טיבי והאוקסימורון... תמונתו של אחמד טיבי הועלתה על ידו לויקיפדיה. Copyrighted free use]

בתורתו של דוד בן־גוריון מצויה תשובה מעמיקה לטענות ח"כ טיבי. בהגותו המקיפה הציב בן־גוריון, נוסף על חזון ציוני מרחיק ראות, גם מסד לתיאוריה מדינתית לגבי זהותה של מדינת ישראל כמדינה הנטועה מייסוד לידתה במערכת מתחים דינמית. כבר בימים שקדמו להקמת המדינה - בנאום להסתדרות במארס 1944 - עמד בן־גוריון על חובתה של המדינה היהודית שתוקם לשוויון מלא לכל אזרחיה, והבהיר: "בארץ ישראל יש ערבים ולא־יהודים אחרים, ואין להעלות על הדעת מדינה יהודית שאין בה שוויון גמור ומוחלט פוליטי, אזרחי ולאומי לכל תושביה ואזרחיה. ייתכן שערבי ייבחר לראש הממשלה או לנשיא המדינה אם יהיה ראוי לכך. אבל משמעותה של מדינה יהודית היא לא רק בהיות היהודים רוב במדינה - אלא בתפקיד שיוצג למדינה זו: תהיה זו מדינה לא רק של תושביה ולמען תושביה, אלא מדינה יעודה להעלות המוני ישראל מהתפוצות ולרכזם ולהשרישם במולדת" ("במערכה", ד', עמ' 164).

באותו נאום הדגיש בן־גוריון את מהות החזון המדיני הציוני בשאיפתו ל"קוממיות ממלכתית יהודית". מה שנראה בעיני אחמד טיבי כסתירה לוגית שבה לכודה מדינת ישראל, בשיטת בן־גוריון הוא נקודת המוצא לזהותה הייחודית.

החובה לאיזון ולסנכרון במתחים הנראים לכאורה בלתי פתורים, היא יסוד רעיון הממלכתיות שקבע בן־גוריון, כמצפן להנהגת המדינה - להבטחת המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אל הנתיב הזה יש להשיב את עם ישראל בהסכמה רחבה.

[הכרזה: ייצור ידע]