[בתמונה: התקופה הראשונה בהיסטוריה של יהדות ארצות הברית עמדה בצל הניגודים שבין שתי קבוצות יהודים: היהודים יוצאי גרמניה, הרפורמים והליברלים; ויהדות המזרח - ה'אוסט יודן'... התמונה היא נחלת הכלל. זהו חלק מתמונה. התמונה המלאה מובאת בהמשך המאמר]

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

יוסף (יוסי) אולמרט הוא מזרחן. כיהן כמנהל לשכת העיתונות הממשלתית. כיום, מרצה באוניברסיטת דרום קליפורניה (UNIVERSITY OF SOUTH CAROLINA).

זהו מאמר שלישי בסדרת מאמריו של יוסי אולמרט על ירידת התמיכה האמריקנית בישראל. למאמרים האחרים:

• יוסף אולמרט: האמנם תיקנו את היחסים עם ארצות הברית?
• יוסף אולמרט: מעמד ישראל בארה"ב משתנה באופן עמוק ומהותי!

• יוסף אולמרט: ישראל ויהדות אמריקה – היהודים מאבדים את ביטחונם העצמי.

*  *  *

כל דיון - על השינויים בגישה האמריקאית לישראל - חייב לכלול את הפרק הכואב ביותר של הסאגה בעיני: את האופי המשתנה של מערכות היחסים בין מדינת ישראל לקהילה היהודית הגדולה ביותר בפזורה. זה כואב, כי הוא עוסק בעצמנו, ובכמה מהרעיונות הרווחים ביותר לגבי מי אנחנו; וברוב המקרים הוא מוביל לשחיטת פרות קדושות...

אז הנה 'הפרה הקדושה' שאני, לצערי, הולך לשחוט: את הרעיון, שיהודים ישראלים ואמריקאים הם משפחה אחת גדולה. לא אנחנו לא! כן, אנחנו קשורים, אבל מילת המפתח האחת בהקשר הזה היא עדיין. אנחנו עדיין קשורים. זוהי 'פרה קדושה', כי הפער המתרחב בינינו עוסק ביסודות היסוד של מהי זהות יהודית, ובשאלה, מהי משמעותה של הציונות בזמננו. שאלות שנמצאות בליבה של הסוגיה, של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

[בתמונה: אז הנה 'הפרה הקדושה' שאני, לצערי, הולך לשחוט: את הרעיון, שיהודים ישראלים ואמריקאים הם משפחה אחת גדולה. לא אנחנו לא! תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי NagarajPapanna לאתר Pixabay]

על מנת לקבל תחושה של חומרת הבעיה, נתחיל עם החדשות הרעות האחרונות; ואז, נוכל לקבל הקשר היסטורי, ולבסוף לסכם את הבעיה:

לאחר מבצע שומר החומות עם חמאס בעזה, במאי 2021, מכון סקרים יהודי דמוקרטי ערך סקר בקרב יהודי אמריקה לגבי היחס לישראל. הנה התוצאות לפניכם, וכדאי, שנקרא אותן, לא בתחושה של חוסר אמון, אלא בתחושת הִתפַּכְּחוּת:

• 34 אחוזים הסכימו כי "היחס של ישראל לפלסטינים דומה לגזענות בארה"ב.
• 25 אחוזים הסכימו, ש"ישראל היא מדינת אפרטהייד".
• 22 אחוז הסכימו כי ישראל ''מבצעת רצח עם נגד הפלסטינים''.

[בתמונה משמאל: אתם הבנתם את משמעות הסקר?? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

אם כל זה לא היה מספיק גרוע עבורכם, הבה ונראה את התוצאות באותו סקר, בקרב המשיבים הצעירים יותר: בקרב הצעירים יהודים, התמונה הופכת לבעייתית, יותר ויותר:

• 20 אחוזים מהם (!!!) חושבים שלישראל אין זכות להתקיים.
• 33 אחוזים הסכימו ש''ישראל מבצעת רצח עם''.
• יותר משליש מהנשאלים הסכים, שישראל ''הינה מדינת אפרטהייד''.

[לאוסף המאמרים על מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א, לחצו כאן]

[בתמונה: חיסול פיר מנהרה מבית מגורים - היהודים בארצות הברית נוטים להיגרר אחרי קבוצות פרוגרסיביות בפרשנות שהם נותנים לאירועי קיצון בישראל ובגבולותיה... התמונה היא צילום מסך]

אז כן, זהו סקר אחד, ויש אחרים; אבל זהו סקר משמעותי מאוד, משתי סיבות עיקריות:

• האחת, כיוון שהוא מראה את הפגיעות של אמריקאים יהודים רבים כל כך, לשטף ההטיה התקשורתית, שמוצגת בארצות הברית, בתקופות של משבר בישראל.
• שנית, משום שהוא מתכתב עם סקרים אחרים לגבי עמדות אמריקאיות כלליות כלפי ישראל; וזה מראה, שבעוד שרוב יהודי ארצות הברית עדיין מביעים תמיכה בישראל - גם אם הם מתארים תמיכה זו, במונחים, שאינם לרוחם של רוב הישראלים - יש קבוצה גדלה והולכת, שמתייחסת לישראל במונחים שונים לחלוטין. אם תרצו, הם ממש לא רואים אותנו יותר כמשפחה!

לקבוצה הזו מצטרפים צעירים יהודיים, שמאמצים בקלות - ברוח התקופה - נרטיב אנטי ישראלי מרושע. ככל שהקבוצה הזו תתבגר, ותחליף את הקבוצה הבוגרת הנוכחית  -המובילה את יהדות ארצות הברית - ואם לא יתרחש דבר מה דרמטי, הקשר העמוק שהכרנו - של יהדות ארצות הברית לישראל - הולך ונפרם במהירות!

אז למה? איך, ומה - אם בכלל - ניתן לעשות?

כיוון שזהו נושא גדול וכבד, אחלק את העיסוק בו לשני מאמרים: הראשון יתמקד בהיבטים היסטוריים; והשני יתייחס למצב הנוכחי. [בתמונה: ממש לא משפחה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי aitoff לאתר Pixabay]

כיוון שתמיד טוב לנבור בעבר, כדי להבין טוב יותר את ההווה והעתיד, בואו ונתחיל בפרספקטיבה קצרה אודות הקשר של יהודי אמריקה עם הציונות:

גל ההגירה היהודי הראשון לארצות הברית: היהודים הגרמנים

התנועה הציונית, והאידיאולוגיה שלה, בהחלט לא היו הזרם האידיאולוגי העיקרי בקרב יהודי אמריקה, לפחות עד קום המדינה ב- 1948; ויש שיטענו שעד מלחמת ששת הימים, ב- 1967. גם אז, הוצגה התמיכה בישראל כעמדה פרו-ישראלית, ולא כציונות גמורה. כדאי שנזכור כי דוד בן גוריון נהג תמיד להדגיש את ההבדל הזה בינינו לבינם: יהדות ארצות הברית תומכת (ברובה, עדיין...) בקיומה של מדינת ישראל; אולם, אינה תומכת במטרת-העל של הציונות: כינוסם של היהודים למולדתם היחידה.

[לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן]

באמצע המאה ה-19, תנועת הרפורמית האמריקאית, הורכבה בעיקר מיהודים שהיגרו אליה מגרמניה, והתיישבו ופרחו במערב התיכון ובניו יורק. הם התערו בקרב האוכלוסיה האחרת ואף התבוללו לא מעט.

היהודים הגרמנים הרפורמים הם היהודים בעלי הנפש הליברלית, האנשים שדגלו בסובלנות ובהבנה של כולם באמריקה. אותו מניע צץ ומופיע, ביתר שאת, בעשורים האחרונים.

אחת המשפחות החשובות בקרב קהילה זו הייתה משפחת גוגנהיים ממוצא שווייצרי. אב המשפחה, מאיר גוגנהיים (Meyer Guggenheim; ראו תמונה משמאל) הפך לאחד מעשירי תבל במאה ה-19 ופילנתרופ מהידועים בעולם, שידוע בעיקר בשל תרומות המוזיאונים שלו.

[בתמונה משמאל, הפילנטרופ היהודי האמריקני, מאיר גוגנהיים, יליד המאה ה- 19. התמונה היא נחלת הכלל]

המוזיאונים של גוגנהיים פרוסים בערים כמו: ניו יורק, לאס וגאס, מקסיקו סיטי, בילבאו, ונציה, ברלין ואבו דאבי. 

מה עם ירושלים תשאלו? תשכחו מזה!

[בתמונה: תנחשו היכן לא יוקם לעולם מוזיאון גוגנהיים? ... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Jean-Christophe BENOIST. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 3.0]

משפחה דומיננטית נוספתהיא משפחת זלצברגר (Salzberger), המוציאים לאור של הניו יורק טיימס האנטי-ציוני, העיתון הזה - שכמעט ולא כיסה את השואה - מהווה עבור רבים מיהודי ארצות הברית את 'התנ"ך הליברלי שלהם; והוא אנטי ישראלי היום, כתמיד.

גל ההגירה היהודי השני לארצות הברית: יהודי מזרח אירופה - ה'אוסט יודן'

גל ההגירה היהודית השני לארצות הברית, הגיע ממזרח אירופה: אלה ה'אוסט יודן', שיהדות גרמניה ה'אצילה', סלדה ממנה עוד במולדת הישנה, כיוון שבלבושם ובזקניהם, הם עוררו את הרגשות האנטישמיים בקרב הלא-יהודים.

בשונה מ'היהודים הגרמנים', האוריינטציה הפוליטית המשפיעה יותר בקרב ה'אוסט יודן', הייתה הקומוניזם, ולא הציונות.

לצערנו, השווה בין שתי הקהילות הייתה העובדה, ששתיהן לא היו ציוניות; אבל בהשוואה ל'אוסט יודן', הרפורמים יוצאי גרמניה היו אנטי-ציוניים במובהק! שילובים לא-קדושים אדירים של אנשי שמאל ואנשי רפורמות, כמו המועצה האמריקאית ליהדות והוועד היהודי האמריקני, היו אנטי-ציוניים מוצקים. בקיעים בגישה זו יתחילו לצוץ רק לכשנחשפה השואה.

לכן, בעשורים שלאחר הצהרת בלפור, עד 1948 - שאז קיבלה הציונות סוף סוף הכרה בינלאומית; והיישוב בארץ ישראל גדל במספרים (אם כי לא כצפוי...) - יהודי אמריקה ממש לא היו בחזית הציונות. רחוק מכך. אמנם היו גם ציונים, כמו למשל, הרב יהודה לייב מאגנס (Judah Leon Magnes; ראו תמונה משמאל) -  רב רפורמי מתון, ממנהיגי הקהילה הרפורמית בארצות הברית, ששימש אח"כ קנצלר האוניברסיטה העברית בירושלים ונשיאהּ הראשון - אבל, הציונות הייתה עדיין תנועת מיעוט.

[בתמונה משמאל: הרב יהודה לייב מאגנס. הוא היה במיעוט... התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: אידיליה מדומה... גלוית שנה טובה, מתחת לסמל האימפריה הרוסית (נשר דו-ראשי) יהודים מאמריקה מקבלים "בזרועות פתוחות" מהגרים יהודים מרוסיה, לבושים בלבוש מסורתי עם מטלטליהם. קו החוף האירופאי נושק לקו החוף האמריקאי. הנשר האמריקאי מחזיק כרזה בה כתוב: "ובצל כנפיך תסתירני" (תהילים י"ז) ומתחתיו קרוביהם האמריקאים - תחילת המאה ה-20... התמונה היא נחלת הכלל]

אחד העיקריים ממחוללי השינוי היה צעיר יהודי, בשם הלל קוק, (Hillel Kook; ראו תמונה משמאל) או בשמו האחר, פיטר ברגסון.

[בתמונה משמאל: הלל קוק / הלל ברגסון. התמונה מובאת בשימוש הוגן מאתר הכנסת]

הלל קוק בא ממשפחת הרבנים קוק המפורסמת, תלמידו הציוני של המנהיג הציוני, זאב ז'בוטינסקי. הוא החל להטביע את חותמו העמוק בהיסטוריה היהודית, במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-1942, כשהקים ארגונים להצלת יהדות אירופה; וארגן תמיכה בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל; ותמיכה בארגון האצ"ל בישראל המנדטורית.

חשוב יותר מתחום הארגון, קוק עורר את המצפון היהודי, וחיבר את זה לציונות. הוא יזכר תמיד כמייסד האמיתי של השדולה הפרו-ציונית בארצות הברית; והוא עשה זאת בניגוד לכל הסיכויים.

דמות בולטת אחרת בקהילה היהודית האמריקאית, באותה עת, היה הרב הרפורמי-הציוני סטיבן ווייז. ווייז היה מעריץ נלהב של הנשיא האמריקני פרנקלין דלנו רזוולט.

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה: השואה כאירוע מעצב. התמונה היא נחלת הכלל]

התקופה ההיא התאפיינה בניגודיות הבולטת שבין השניים:

• בין קוק שהפגין נאמנות, בראש ובראשונה להעם היהודי;
• לבן וויז (ראו תמונה משמאל) שהיה נאמן, בראש ובראשונה, לאמריקאיות שלו.

[בתמונה משמאל: הרב שמואל סטיבן וייז. למרות השואה, הוא היה נאמן, בראש ובראשונה, לאמריקאיות שלו... התמונה היא נחלת הכלל]

קוק ודומיו, בתקופות מאוחרות יותר, לא חשבו כי נאמנותם ליהדות מנוגדת לאמריקניות שלהם. היו אלה תומכי וויז שהציפו את החשש הזה, שתמיכה גלויה ביהדות, תיתפס כלא אמריקאית... אל הנקודה הזו עוד נשוב בהמשך! 

וויז היה זה שנעשה שותף לפשע של הסתרת מעללי השואה, שהועברו אליו על ידי נציג הקונגרס היהודי העולמי בז'נבה, גרהרט ריגנר שקיבל את החדשות מאדוארד שולטה הגרמני. קוק לעומתו לא שתק. הוא הפך עולמות בזעקה לסיוע ליהודי אירופה שנרצחו. וייז עבד עבור הנשיא רוזוולט. קוק עבד עבור היהודים, ועבור ציון; וקוק ניצח, אם כי בסך הכל, זה בא מעט מדי ומאוחר מדי.

הנשיא רוזוולט, אליל הקהילה היהודית האמריקאית - ואנטישמי מובהק, מאחורי דלתות סגורות - הקים בעקבות הלחץ הציבורי רק בתחילת 1944 את מועצת פליטי המלחמה [WRB], שעשתה הרבה לחלץ יהודים מאירופה.

אבל במקביל, נקט גם בפעולות הפוכות. ב-14 בפברואר 1945, נפגש עם המלך הסעודי אבן סעוד מסודי, חודשיים בלבד לפני מותו, ב-12 באפריל 1945. מאוחר יותר, הוא הכריז - בנאומו הציבורי האחרון בקונגרס - כי תוך 5 דקות של דיון עם אבן סעוד, הוא למד יותר על המזרח התיכון, מכל מה שלמד עד אז... (מיותר לשאול מה למד...).

עתה הגיע עידן חדש של הצורך לחיות עם תוצאות השואה, המאבק להקמת ישראל, השינויים ביהדות אמריקה ויחסיה המורכבים עם ישראל והציונות. את אלה נשאיר למאמר הבא.

[בתמונה משמאל: הנשיא האמריקני פרנקלין דלנו רוזוולט. אלילם של יהודי ארצות הברית, שהכזיב... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי WikiJunkie. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• יוסף אולמרט (2021), מעמד ישראל בארה"ב משתנה באופן עמוק ומהותי!, ייצור ידע, 24/9/21.
• יוסף אולמרט (2021), האמנם תיקנו את היחסים עם ארצות הברית? (2021), ייצור ידע, 8/10/21.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.