קובי ביטר: פרשה שכולה שירה

[בתמונה: "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי...". תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Shlomaster לאתר Pixabay]

[בתמונה: "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי...". תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Shlomaster לאתר Pixabay]

פרשת השבוע כתובה בצורה של שירה, ובה פונה משה לשמים והארץ לשמש כעדים. בפרשה הקודמת דובר על הברית שבין הקב"ה לבני ישראל וכמו בכל ברית  /הסכם, צריכים עדים ולכן פונה משה לשני עדים אשר קיימים לעד והם השמים והארץ.

[לקובץ המאמרים על פרשת האזינו, לחצו כאן]

עודכן ב- 20 בספטמבר 2023

[קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה]

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

פרשת האזינו, ראשי פרקים:

1. פרשת השבוע כתובה בצורה של שירה ובה פונה משה לשמים והארץ לשמש כעדים. בפרשה הקודמת דובר על הברית שבין הקב"ה לבני ישראל וכמו בכל ברית / הסכם, צריכים עדים ולכן פונה משה לשני עדים אשר קיימים לעד והם השמים והארץ. בדברי השירה המובאים משה משבח את הקב"ה שדואג לעם ישראל "יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ" וכמו נשר המגן ודואג לגוזליו "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף".

במקביל, הוא מציין את כפיות התודה של בני ישראל כלפי הקב"ה לאחר שהקב"ה דואג להם ושהגיעו למנוחה ולנחלה "וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר... וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ" ואולם למרות "מרידת" בני ישראל בה', הקב"ה מבטיח להיפרע מאויבי ישראל.

2. אחד מהפסוקים המופיעים בשירת האזינו הוא ההבטחה לגשם "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא, וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב. מה שמזכיר את הקיבוץ רביבים הנמצא בנגב המערבי. ואולם השם של הקיבוץ ניתן לו על ידי ברל כצנלסון, שבקש בדרך זו להדגיש את הזיקה של גרעין הקבוצה (שקבלה את הכשרתה בקיבוץ גבעת ברנר) לסופר חיים ברנר, שערך בשעתו ביטאון בשם "רביבים ".

.

ההתיישבות היהודית בנגב החלה בשנת תש"ג (1943) עם הקמת שלושת המצפים: גבולות, רביבים ובית אשל. כדי לעקוף את גזרות המנדט הבריטי שאסר על הקמת יישובים הוחלט על הקמת "מיצפים" (מאחזים בלתי חוקיים) מתוך ידיעה ברורה שהגבול ייקבע לפי מקומות ההתיישבות. ואכן בעקבות הקמת היישוב, נכלל הנגב בתוכנית החלוקה של ועדת פיל, ולאחר מכן בהחלטת האו"ם על חלוקת הארץ. במהלך מלחמת העצמאות היה הקיבוץ רביבים נתון תחת מצור מצרי, אך חברי הקיבוץ בסיוע לוחמי הפלמ"ח הצליחו להדוף את הכוחות המצריים לאחר קרבות קשים והפצצה של חיל האוויר המצרי על הנקודה שגרמה להרס רב.

מתוך שלושים אנשי רביבים שישבו בנגב, נפלו במלחמת העצמאות אחד עשר מתיישבים. לאחר המלחמה הגיעו לקיבוץ מתיישבים נוספים ואולם היישוב סבל ממשברים בעיקר בגלל נושא המים אשר נפתר עם הגעת צינור המים המתוקים של קו ירקון נגב בשנת 1956. כיום מונה היישוב כ-1200 נפשות ומתפרנס מתעשייה, חקלאות ומתיירות.

[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן]

[בתמונה: חצר מצפה רביבים בשנת 1943. הצלם לא ידוע. ארכיון הצילומים של מוזיאון הפלמ"ח. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: חצר מצפה רביבים בשנת 1943. הצלם לא ידוע. ארכיון הצילומים של מוזיאון הפלמ"ח. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה משמאל: תג חיל השריון הירוק-שחור. הצבע הירוק - מסמל את הדשא בפסוק. את העובדה שהתחלנו מכלום, משריון בגובה הדשא. בגלל זה הפס התחתון הינו ירוק. השחור - מסמל את הטנק, המתכת, הפלדה. התג הועלה לויקיפדיה ע"י אמיר, Groteddy / דובר צה"ל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

3. להלן מפי חבר שסיפר לי את הסיפור: פסוק זה גם מקושר להקמת חיל השריון הישראלי ולתג החייל-ירוק שחור.

חיל השריון החל בטנק בודד, שהגיע אלינו מעודפי הצבא הבריטי או הצ'כי בתחילת מלחמת השחרור במלחמת השחרור (או לפניה) זה היה אז הישג אדיר. כשהמאמינים, החלו לראות לנגד עיניהם חיל שריון אדיר וכו' והספקנים גיחכו. מאן דהוא, מן המאמינים (שאני מניח ששמו מופיע בספרי היסטוריה של חיל השריון), שכנראה היה מקושר טוב למקורות, קם וציטט:  "... כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא, וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב... ". הצבע הירוק - מסמל את הדשא בפסוק. את העובדה שהתחלנו מכלום, משריון בגובה הדשא. בגלל זה הפס התחתון הינו ירוק. השחור - מסמל את הטנק, המתכת, הפלדה. לשמחתנו, הדשא צומח ועינינו רואות לאן הגיע הדשא הזה. בתקווה ותפילה שלא נזדקק לפעילות השריון.

[בתמונה משמאל: תג חיל השריון הירוק-שחור. הצבע הירוק - מסמל את הדשא בפסוק. את העובדה שהתחלנו מכלום, משריון בגובה הדשא. בגלל זה הפס התחתון הינו ירוק. השחור - מסמל את הטנק, המתכת, הפלדה. התג הועלה לויקיפדיה ע"י אמיר, Groteddy / דובר צה"ל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

4. לאחר שמשה אומר את השירה לבני ישראל, נעמדים הוא ויהושע מחליפו בפני כל העם ומבקשים שישימו ליבם לכל האמור בתורה ששם ילמדו כיצד יש לקיים אורח חיים הן לפרט והן לחברה כולה, שכן התורה היא לא רק לשמה אלא היא מהות החיים כשההבטחה היא אריכות ימים. "כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם, כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה".

5. לאחר שמשה מסיים את דבריו, הקב"ה מצווה אותו לעלות על הר נבו ולהביט לעבר ארץ ישראל ובכך לסיים את תפקידו ההיסטורי כבונה, מוביל ומנהיג עם ישראל.

[בתמונה: איור המתאר את משה מתבונן על הארץ מפסגת הר נבו. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: איור המתאר את משה מתבונן על הארץ מפסגת הר נבו. התמונה היא נחלת הכלל]

6. ה' מזכיר למשה את חטאו (היכה את הסלע ויצאו ממנו מים, במקום לדבר אל הסלע) ובעקבותיו העונש שלא יכנס לארץ ישראל "כִּי מִנֶּגֶד, תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה, לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ" ואולם מבטיח למשה שמותו יהיה כמו מות אהרן, ללא יסורים. " וּמֻת, בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף, אֶל-עַמֶּיךָ:  כַּאֲשֶׁר-מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ". נראה שאפילו סופוקלס (מחבר הטרגדיות היווני) לא היה מצליח לחבר טרגדיה כשל משה.

 "אמרי אמיר"

1. אומר האדמו"ר מרוז'ין: לכאורה, יש בעיה בתפילת יום כיפור כשאנחנו מברכים ברכה כמו "ברוך אתה ה', מלך מוחל וסולח לעוונותינו…" וכו'. מהיכן לנו הביטחון שהשנה אכן ימחל לנו ה'? ואם חלילה הקב"ה לא ישלח וימחל, הרי יוצא שברכנו ברכה לבטלה ואמרנו את שם השם לבטלה!

אלא שזה כמו אב שמשחק עם בנו, מציע לו תפוח ובכל פעם שהבן מושיט את ידו לקחת את התפוח האב מושך את ידו אליו, ומרחיק את התפוח. כך פעם ועוד פעם. אם הבן פיקח, בשלב מסוים, כשהוא ירצה כבר את התפוח הוא פשוט יעמוד ויברך בקול רם "ברוך אתה ה'… בורא פרי העץ" ולאב לא תהיה ברירה אלא לתת לו את התפוח, שיאכל. כך גם אנו, מברכים בקול רם "מוחל וסולח לעוונותינו" והקב"ה לכאורה חייב לסלוח לנו כדי למנוע מאיתנו ברכה לבטלה, ואנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שגם השנה הוא יסלח לחטאינו.

[בתמונה: זה כמו אב שמשחק עם בנו, מציע לו תפוח ובכל פעם שהבן מושיט את ידו לקחת את התפוח האב מושך את ידו אליו, ומרחיק את התפוח. כך פעם ועוד פעם. אם הבן פיקח, בשלב מסוים, כשהוא ירצה כבר את התפוח הוא פשוט יעמוד ויברך בקול רם "ברוך אתה ה'… בורא פרי העץ" ולאב לא תהיה ברירה אלא לתת לו את התפוח, שיאכל... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PublicDomainPictures לאתר Pixabay]

[בתמונה: זה כמו אב שמשחק עם בנו, מציע לו תפוח ובכל פעם שהבן מושיט את ידו לקחת את התפוח האב מושך את ידו אליו, ומרחיק את התפוח. כך פעם ועוד פעם. אם הבן פיקח, בשלב מסוים, כשהוא ירצה כבר את התפוח הוא פשוט יעמוד ויברך בקול רם "ברוך אתה ה'… בורא פרי העץ" ולאב לא תהיה ברירה אלא לתת לו את התפוח, שיאכל... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PublicDomainPictures לאתר Pixabay]

2. מסופר על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, סנגורם של ישראל, שביום כיפור אחד, שחל בשבת (כמו השנה), הוא היה רגוע בצורה מיוחדת. בתשובה לשאלת הסובבים אותו הוא ענה שהוא שקט ונינוח משום שהוא יודע שאסור לכתוב בשבת, אלא אם כן מדובר בפיקוח נפש, שכן מדובר בחילול שבת. משום כך, הוא הוסיף, ברור לו שהקב"ה יכתוב את עם ישראל לחיים טובים, משום שמדובר ממש בפיקוח נפש, בעוד שלמיתה וודאי שלא יכתוב שכן זה איסור...

[לקובץ המאמרים על פרשת האזינו, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

One thought on “קובי ביטר: פרשה שכולה שירה

  1. Pingback: פרשת האזינו באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *