[תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 7089643 לאתר Pixabay]

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

המזמור פותח בקריאה נמרצת להופעתו של אלוהים כאל נקמות: א אֵל־נְקָמ֥וֹת יְהוָ֑ה אֵ֖ל נְקָמ֣וֹת הוֹפִֽיַע׃

אם היה כותב המזמור קורא בעיון את הכתוב בספר במדבר פרק לא' היה מבין שקריאתו לא תענה.

הפרק מתחיל בדרישה של אלוהים ממשה לנקום את נקמת בני ישראל ממדין: א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר ׃ ב נְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים אַחַ֖ר תֵּאָסֵ֥ף אֶל־עַמֶּֽיךָ ׃

ומשה מקיים את הדרישה, אם כי בשינוי קטן אך משמעותי: ג וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר הֵחָלְצ֧וּ מֵאִתְּכֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים לַצָּבָ֑א וְיִהְיוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן לָתֵ֥ת נִקְמַת־יְהוָ֖ה בְּמִדְיָֽן׃

[בתמונה: הרמת המס לה' ממלקוח מדין. איור לתנ"ך שיצא בהאג ב-1728. התמונה היא נחלת הכלל]

משה פונה לביצוע המשימה כנקמה עבור אלוהים ולא עבור בני ישראל. אז אלוהים מבקש נקמה על משהו שנעשה לבני ישראל; ואילו משה מתרגם זאת כנקמה על משהו שנעשה לאלוהים? כנראה שנקמה זו פעולה שלא אלוהים ולא משה רוצים לכתוב אותה על שמם.

לא רק שאלוהים אינו מוכן בעצמו לבצע את הנקמה, הוא גם לא מוכן שהנקמה תהייה על שמו. מהסיבה הזו בחרתי ככותרת להפוך את "אל נקמות" ל"לא נקמות": א לא־נְקָמ֥וֹת יְהוָ֑ה אֵ֖ל לא-נְקָמ֣וֹת הוֹפִֽיַע׃

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Matryx לאתר Pixabay]

גם ביאליק, בשירו "על השחיטה" מחווה דעתו על נקמות (וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!):

[בתמונה משמאל למטה: חיים נחמן ביאליק. הקובץ הועלה לויקיפדיה על ידי אברהם סוסקין, אוסף התצלומים הלאומי, והוא נחלת הכלל]

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!

אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –

וַ אֲ נִ י לֹא מְצָאתִיו –

הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!

אֲ נִ י – לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי,

וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף-אֵין תִּקְוָה עוֹד –

עַד-מָתַי, עַד-אָנָה, עַד-מָתָי?

*

הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט!

עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב, לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם,

וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם –

וַאֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ הַמְעָט!

דָּמִי מֻתָּר – הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח,

דַּם יוֹנֵק וָשָׂב עַל-כֻּתָּנְתְּךָ –

וְלֹא יִמַּח לָנֶצַח, לָנֶצַח.

*

וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!

אַךְ אִם-אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ

הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –

יְמֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד!

וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים שָׁמַיִם יִמָּקּוּ;

אַף-אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה

וּבְדִמְכֶם חֲיוּ וְהִנָּקוּ.

*

וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!

נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן

עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן –

וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם!

יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים,

וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם

כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]