קובי ביטר: ספירת מלאי…

[בתמונה: מתפקדים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי renateko לאתר Pixabay]

[בתמונה: מתפקדים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי renateko לאתר Pixabay]

משה קודם פטירתו וכחלק מהעברת התפקיד ליהושע בן נון (כמו כל חפיפה מסודרת בין מנהלים), סופר ומודיע את מספר האנשים. מספרם של בני ישראל במפקד היה שש מאות אלף ועוד אלף שבע מאות מבני עשרים שנה ומעלה. בהמשך הפרשה מסופר על מפקד מיוחד של שבט לוי...

[לקובץ המאמרים על פרשת פנחס, לחצו כאן]

עודכן ב- 13 ביולי 2022

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

זהו מאמר חמישי מתוך חמישה העוסק במפקדי אוכלוסין בעם ישראל. למאמרים האחרים: 

*  *  *

פרשת פינחס, ראשי פרקים

1. פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן זוכה לקבל מאת האלוקים "ברית שלום" ו-"ברית כהונת עולם". הברית הראשונה היא הבטחה שאחיו או בני משפחתו של זמרי לא יתנכלו לו (שהרי פנחס הרג את זמרי כמסופר בפרשה הקודמת, פרשת בלק). הברית השניה היא שהכהונה תימשך לצאצאיו של פנחס לתמיד.

2. מנהיגי מדיין הפקירו את בנותיהם לזנות כדי להכשיל את בני ישראל לפי הצעתו של בלעם הרשע. אלוקים מצווה את משה להלחם בהם. המלחמה מתוארת בהמשך בפרשת מטות כמלחמה בה מתקיימת "נקמת ה' במדיין" ומסתיימת בנצחון סוחף של בני ישראל על המדיינים ובהריגתו של בלעם בן בעור.

[לקובץ המאמרים על פרשת בלק, לחצו כאן]

[בתמונה: הרמת המס לה' ממלקוח מדין. איור לתנ"ך שיצא בהאג ב-1728. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: הרמת המס לה' ממלקוח מדין. איור לתנ"ך שיצא בהאג ב-1728. התמונה היא נחלת הכלל]

3. בהמשך הפרשה מובא מפקד של בני ישראל. מטרת המפקד היתה לספור את הגברים מבני עשרים שנה ומעלה, ולבחון את מספרם של בני ישראל לאחר המגפה שהיתה בהם. סיבה נוספת למפקד הינה, שמשה קודם פטירתו וכחלק מהעברת התפקיד ליהושע בן נון (כמו כל חפיפה מסודרת בין מנהלים), סופר ומודיע את מספר האנשים. מספרם של בני ישראל במפקד היה שש מאות אלף ועוד אלף שבע מאות מבני עשרים שנה ומעלה. בהמשך הפרשה מסופר על מפקד מיוחד של שבט לוי.

4. בתיאור המפקד מופעים שמות המשפחות לפי שם ראש המשפחה ואולם מוזכר פעם אחת שם של בת "וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר, שָׂרַח". מי היתה שרח (סרח) בת אשר שזכתה לציון מיוחד? סרח לפי המסורת היתה נכדתו האהובה של יעקב. לאחר שהתברר לאחי יוסף שיוסף חי והוא שליט במצרים, התלבטו ביניהם מי יודיע על כך ליעקב, היות והיה חשש שמעוצמת ההתרגשות הוא יקבל התקף לב ולכן הפילו את המשימה על סרח. שמה של סרח מופיעה גם כשמשפחת יעקב יורדת למצרים. נאמר שירדו 70 נפש וכאשר מסכמים את המספרים של המשפחה יוצא שישים וששה ועוד יוסף ושני בניו מנשה ואפרים אנו מגיעים לשישים ותשע... ועל כך אומר המדרש שסרח השלימה ל-70 מפאת חשיבותה. כשבני ישראל יוצאים ממצרים הם מבקשים לקיים את צוואתו של יוסף אשר ביקש מהם שיקברו אותו בארץ ישראל ולא ישאירו את גופתו במצרים. היות ובני ישראל לא ידעו היכן מקום קבורתו, הם נדרשו לסרח על מנת שתספר להם.

[בתמונה: סרח בת אשר מנגנת לפני יעקב. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: סרח בת אשר מנגנת לפני יעקב. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

5. מקום נוסף בו אנו נתקלים בסרח הינו כאשר יואב בן צרויה (הרמטכ"ל של צבא דוד המלך) מבקש לתפוס את שבע בן בכרי אשר מרד בדוד. הוא (יואב) מגיע לעיר שם חשב שהמורד נמצא, ומבקש להשמידה. אשה המוגדרת כאשה חכמה, משכנעת אותו לא להשמיד את העיר ובתמורה היא מסגירה את שבע בן בכרי "וַיָּבֹאוּ וַיָּצֻרוּ עָלָיו, בְּאָבֵלָה בֵּית הַמַּעֲכָה, וַיִּשְׁפְּכוּ סֹלְלָה אֶל הָעִיר, וַתַּעֲמֹד בַּחֵל; וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אֶת יוֹאָב, מַשְׁחִיתִם לְהַפִּיל הַחוֹמָה.  וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה, מִן הָעִיר; שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ, אִמְרוּ נָא אֶל יוֹאָב, קְרַב עַד הֵנָּה, וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ.  וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַאַתָּה יוֹאָב וַיֹּאמֶר אָנִי; וַתֹּאמֶר לוֹ, שְׁמַע דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ, וַיֹּאמֶר, שֹׁמֵעַ אָנֹכִי.  וַתֹּאמֶר, לֵאמֹר:  דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָרִאשֹׁנָה לֵאמֹר, שָׁאוֹל יְשָׁאֲלוּ בְּאָבֵל וְכֵן הֵתַמּוּ.  אָנֹכִי, שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל; אַתָּה מְבַקֵּשׁ, לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל לָמָּה תְבַלַּע, נַחֲלַת ה’.  וַיַּעַן יוֹאָב, וַיֹּאמַר:  חָלִילָה חָלִילָה לִי, אִם אֲבַלַּע וְאִם אַשְׁחִית לֹא כֵן הַדָּבָר, כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד תְּנוּ אֹתוֹ לְבַדּוֹ, וְאֵלְכָה מֵעַל הָעִיר; וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל יוֹאָב, הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה.  וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם בְּחָכְמָתָהּ, וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וַיַּשְׁלִכוּ אֶל יוֹאָב, וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר, וַיָּפֻצוּ מֵעַל הָעִיר אִישׁ לְאֹהָלָיו; וְיוֹאָב שָׁב יְרוּשָׁלִַם, אֶל הַמֶּלֶךְ. כפי שאנו רואים, הרי שסרח האריכה ימים רבים ולפי המדרש גם לא מתה, אלא, בדומה לאליהו הנביא עלתה לגן עדן בעודה בחיים.

6. פיסקה קצרה שמופיעה בפרשתינו מלמדת את דרך חלוקת הנחלות בארץ ישראל. "אך בגורל יחלק את הארץ" כלומר כל שבט יקבל חלק – על פי גורל ואולם השטח שיקבע בגורל יהיה ביחס לגודלו של השבט. "וַיְדַבֵּר ה’, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר לָאֵלֶּה, תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לָרַב, תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט, תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ:  אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, יֻתַּן נַחֲלָתוֹ. אַךְ בְּגוֹרָל, יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ:  לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם, יִנְחָלוּ.  עַל פִּי, הַגּוֹרָל, תֵּחָלֵק, נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב, לִמְעָט"

7. חמש בנות צלפחד משבט מנשה, שאביהם מת במדבר ולא הותיר בנים, באו לפני משה וטענו כי מצב בו הגברים הם הנוחלים את הארץ פוגע באביהם ובמשפחתו, היות והמשפחה לא תזכה כלל לנחלה בארץ. "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ". משה העביר את טענתם לקב"ה. התשובה הייתה כי אכן הבנות צודקות. יש להעביר להן נחלה על שם אביהן. ככלל, ממשיך ה' ומצווה שבמקרה ולמשפחה אין בנים, תעבור הנחלה לבנות, ואם גם אין בנות תעבור הנחלה לפי סדר העדיפות הבא: אחיו, אחי אביו, כל קרוב משפחה.

[בתמונה: ציון שרח בת אשר ליד כליל בגליל העליון. התמונה נוצרה, הועלתה לויקיפדיה ואושרה לשימוש, על ידי תמר הירדני]

[בתמונה: ציון שרח בת אשר ליד כליל בגליל העליון. התמונה נוצרה, הועלתה לויקיפדיה ואושרה לשימוש, על ידי תמר הירדני]

8. משה העומד קודם הסתלקותו מן העולם, מצטווה לעלות על "הר העברים" (הר נבו שבעבר הירדן המזרחי) ממנו הוא רואה את הארץ, אליה לא יבוא. מעניין לראות שמשה לא מתווכח על גורלו ומה שמדאיג אותו זה מה יהיה עם עם ישראל-מי ינהיג אותם ולכן פונה בבקשה לקב"ה בנושא מנהיג לעם "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל ה’ לֵאמֹר.  יִפְקֹד ה’, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר, אִישׁ, עַל הָעֵדָה.  אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת ה’, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה " ואכן הקב"ה מורה למשה לבחור ביהושע בן נון . ועל הפסוק " אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם " אומר רש"י: "לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ועוג... וכן בדוד נאמר: 'כי הוא יוצא ובא לפניהם', יוצא בראש – ונכנס בראש". (מקור: חברי בני גל) וזה מסר מעניין לכל מי שרוצה להיות בהנהגה. מכאן אגב פיתחו את תורת הלחימה של המפקדים בצה"ל - "אחרי" (בניגוד לתפיסה של מפקדים שיושבים מאחורי מסכי פלזמה)

9. סיום הפרשה מדבר על הקורבנות שמוקרבים במועדים שונים, כגון קרבן התמיד המוקרב כל יום פעם בבוקר ופעם לאחר חצות היום וכן קורבנות של שבתות וחגים.

[בתמונה: קורבנות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי sasint לאתר Pixabay]

"אמרי אמיר"

1. פרשת פינחס ופרשת בלק שקדמה לה, נקראות על שני אישים אשר מנוגדים באופיים. בלק, פאסיבי,  אינו עושה דבר בעצמו, וכשחש מאויים הוא מנסה לרתום אחרים שיעשו במקומו את המלאכה. פינחס, אקטיבי ויוזם, מבצע מעשה נמרץ מתוך תחושה של שליחות להצלת הרבים. על פי המסופר בתורה תוצאת פעילותו של בלק הייתה כישלון ובמקום לקלל יצא מברך. לעומת זאת תוצאת פעילותו הקנאית של פינחס הייתה חיובית ובזכותו פסקה המגפה. לומדים מכך מוסר השכל כפול:

    • אל תדחה למחר מה שנחוץ לעשות היום!
    • אל תטיל על אחרים מה שנדרש ממך לעשות!

2. "וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה" (כ"ז, א') – חכמים משבחים את הופעתן של בנות צלפחד לפני משה ומנהיגי העם, כשבפיהן בקשה נמרצת "תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו". אומר על כך רבי נתן בסיפרי: "יפה כוחן של נשים בכוח אנשים (גברים), שהאנשים אומרים "ניתנה ראש ונשובה מצרימה" ונשים אומרות "תנה לנו אחוזה". לאור דברים אלו אפשר להסביר את פרשת המרגלים כשהקב"ה אומר "שלח לך אנשים" ורש"י מעיר על כך "לך – לדעתך", כרצונך. הקב"ה, על פי הפירוש זה, מציע לשלוח נשים למשימת הריגול כי הן לא יוציאו את דיבת הארץ רעה. אבל אם דעתך, משה, לשלוח "אנשים", גברים, אז הרי זה "לדעתך" ועל אחריותך בלבד...

[בתמונה: בנות צלופחד מופיעות בפני משה. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: בנות צלופחד מופיעות בפני משה. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים על פרשת פנחס, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *