עופר בורין: תהילים, פרק עג – סנדוויץ' של קירבה לה'

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי WikimediaImages לאתר Pixabay]

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

מזמור סנדוויץ'. פסוק פתיחה ופסוק סיום המספרים ב"צניעות גבוהה" את הטוב שיכולה האמונה לתת לעם לישראל (מדובר בסוג מפתיע של ישראל) ולפרט הבודד. באמצע, בין שתי פרוסות הטוב, 26 פסוקים המתארים בשפה עשירה, שמבצבץ ממנה איזה ייאוש מהאנושות, את הרע השולט בחיים.

פתיחה: א מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אַ֤ךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵ֥ל אֱלֹהִ֗ים לְבָרֵ֥י לֵבָֽב׃ ה' הוא רק טוב לישראל. ומיהם ישראל? כאן מגיעה הפתעה – ברי לבב.

בשונה מהמקובל, ה' טוב, לא לישראל - לפי שייכות לעם ישראל במובן של "יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה" - אלא למי שהוא בר-לבבבר לבב הוא אדם הגון, ישר, יש שיאמרו צדיק. לא נולד יהודי ולא התגייר לפי שום הלכה. קצת מזכיר את רות המואבייה... מה שחשוב הוא שיש כאלה בכל העמים. זה לא עניין לאיזה "עם נבחר".

[בתמונה: בר לבב מהו? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי klimkin לאתר Pixabay]

והמשורר מעיד על עצמו שהוא על סף עזיבת הביטחון בה': ב וַאֲנִ֗י כִּמְעַט ֯נָטָ֣וֻי רַגְלָ֑י כְּאַ֗יִן ֯שֻׁפְּכֻ֥ה אֲשֻׁרָֽי. ומדוע? משום שהוא מקנא ברשעים: ג כִּֽי־קִנֵּאתִי בַּֽהוֹלְלִ֑ים שְׁל֖וֹם רְשָׁעִ֣ים אֶרְאֶֽה ׃

 וכאן נותן המשורר שורה של אפיונים מעוררי קנאה אצל ההוללים והרשעים:

  • הם חיים כאילו אין גבולות לחיים. כאילו אין מוות בסוף
  • הם אינם עמלים כמו שאר בני האדם. נראה כאילו חייהם עוברים "בכיף", בקלות
  • הם מלאים גאווה
  • עוסקים בעושק ומדברים אל האנשים מגבוה. כלומר, נושאים משרות גבוהות.
  • הם הופכים ל"סלבים". לבושים יפה, מבושמים ודבריהם נשמעים בכל הארץ.

 כתוצאה מכל הסממנים האלה, מסביר המשורר שהעם עוזב את האמונה בה' ונוהה אחרי הרשעים:

יא וְֽאָמְר֗וּ אֵיכָ֥ה יָדַֽע־אֵ֑ל וְיֵ֖שׁ דֵּעָ֣ה בְעֶלְיֽוֹן׃

יב הִנֵּה־אֵ֥לֶּה רְשָׁעִ֑ים וְשַׁלְוֵ֥י עוֹלָ֗ם הִשְׂגּוּ־חָֽיִל׃

ואז, אני המשורר, שמנסה לדבוק בה', הופך למוקצה, ממש לבוגד: 

יג אַךְ־רִיק זִכִּ֣יתִי לְבָבִ֑י וָאֶרְחַ֖ץ בְּנִקָּי֣וֹן כַּפָּֽי ׃

יד וָאֱהִ֣י נָגוּעַ כָּל־הַיּ֑וֹם וְתוֹכַחְתִּ֗י לַבְּקָרִֽים ׃

טו אִם־אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָ֥ה כְמ֑וֹ הִנֵּ֤ה דוֹר בָּנֶ֣יךָ בָגָֽדְתִּי ׃

אחרי כל זה, זוכה המשורר לאיזו התגלות שמסבירה לו את דרכי האל בעולם: יז עַד־אָבוֹא אֶל־מִקְדְּשֵׁי־אֵ֑ל אָבִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם׃

ומה הוא מבין? שיש תוכנית מאחורי המצב המוזר בעולם, ועוד יבוא ה' חשבון עם הרשעים:

יח אַ֣ךְ בַּחֲלָקוֹת תָּשִׁ֣ית לָ֑מוֹ הִפַּלְתָּ֗ם לְמַשּׁוּאֽוֹת ׃

יט אֵ֤יךְ הָי֣וּ לְשַׁמָּ֣ה כְרָ֑גַע סָ֥פוּ תַ֗מּוּ מִן־בַּלָּהֽוֹת ׃

כ כַּחֲל֥וֹם מֵהָקִ֑יץ אֲדֹנָי בָּעִ֤יר׀ צַלְמָ֬ם תִּבְזֶֽה ׃

עם הידיעה המפתיעה הזו, מחליט המשורר "לזרום" עם ה':

כד בַּעֲצָתְךָ֥ תַנְחֵ֑נִי וְאַחַ֗ר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי ׃

כה מִי־לִ֥י בַשָּׁמָ֑יִם וְעִמְּךָ֗ לֹא־חָפַ֥צְתִּי בָאָֽרֶץ ׃

הוא מקבל הנחיות ועצות מה'; והוא גם מכריז שחיי העולם הזה, בארץ, בין בני האדם, לא מעניינים אותו.

האם הכוונה שמה שמעניין זה חיי העולם הבא? לא. מה שמעניין זה רק דבר אחד  -  קרבת ה'

כח וַאֲנִ֤י׀ קִֽרֲבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י־ט֥וֹב שַׁתִּ֤י׀ בַּאדֹנָ֣י יְהֹוִ֣ה מַחְסִ֑י לְסַפֵּ֗ר כָּל־מַלְאֲכוֹתֶֽיךָ ׃

זהו. נסגר הסנדוויץ'. התחיל בכך שה' טוב לברי לבב ונסגר בכך שהמשורר מחפש את קרבת ה'. המשורר מבסס את כל מהותו בהיותו חוסה בה' (שַׁתִּי, בַּאדֹנָי יְהוִה מַחְסִי;  ) ובהיותו מספר את כל מה שה' עושה (לְסַפֵּר, כָּל-מַלְאֲכוֹתֶיךָ.).

ומה ה' עושה? מהן מלאכות ה'? זה סוד. רוצה לדעת? תאמין.

אחד משיריו של אהוד מנור ז"ל נקרא "קרבת אלוהים". השיר נכתב בהשראת פרק ע"ג בתהילים:

[תמונתו של אהוד מנור משמאל היא צילום מסך מכתבת הערוץ הראשון]

אני רואה אתכם,

בבית, ברחוב

שומע את קולכם

ממשיך אותי לכאוב -

ואני, קרבת אלוהים לי טוב.

*

מה לי בשמיים?

מה לי בעפר?

אני אתכם מתחת

ומעל ההר.

מה לי בשמיים?

מה לי באין-קץ?

אני יורד בגשם

ועולה בעץ.

*

אם תזכרו אותי,

לעד לא אעזוב,

וגם אחרי מותי

יש דרך לאהוב -

ואני קרבת אלוהים לי טוב.

אני מצרף לינק לביצוע של לירן אלעל, שגם הלחין. לירן אלעל הוא מוזיקאי מוכשר מאוד, מבצע מרגש וגם מנצח על חבורות זמר, שבאחת מהן, דפנה אשתי ואני נהגנו לכייף בימי רביעי.

[מקור תמונתו של לירן אלעל משמאל למעלה: פייסבוק]

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *