פיל בחנות חרסינה: איראן בין פצצה לבלון

[המקור: התקשורת האיראנית]

[לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן]

האיראנים הודיעו על העשרה ל 60% וזאת הזדמנות לבחון כמה מהנחות היסוד שהכו שורש בעולם המערבי בשנים האחרונות:

קובעי המדיניות, בירושלים ובוושינגטון, פועלים תחת ההנחה שלאיראן אין נשק גרעיני; שהיא מסוגלת לפרוץ לפצצה בפרק זמן של שנה; ושמהלך הפריצה ינוטר על ידי שרותי המודיעין המערביים, המפנים אנרגיה רבה לאיראן, לצורך כך.

הנחות היסוד האלה נסובות כולן סביב העובדה, שקבוצת הנשק האיראנית פורקה ב- 2003; ומאז, לא חידשה את ימיה. הנחות היסוד האלה כולן מתעלמות מהעובדה, שלפני שקבוצת הנשק הפסיקה את הפעילות שלה ב- 2003, איראן ייצרה מספר רכיבים שנחשבים קריטיים להליך הפיצוץ הגרעיני; כמו הניסוי ב"הדק ניוטרונים", רכיב קריטי בפצצת גרעין. היא ביצעה ניסויים בשרשרת יזימה גרעינית; והייתה באמצע תכנון של ראשים קרביים (רש"קים) גרעיניים לטילי השיהאב שלוש שברשותה.

כשפרויקט מנהטן (Manhattan Project - שם הצופן של מיזם מחקר ופיתוח פצצות האטום האמריקניות הראשונות, שהתבצע במהלך מלחמת העולם השנייה) הגיע לשלבים אלה, ארה"ב הייתה רחוקה חודשים ספורים מפיתוח פצצה; אולם, ההשוואה לפרויקט מנהטן לא עושה חסד עם פרויקט מנהטן; וזאת, משלושה טעמים עיקריים:

  • ראשית, 18 שנה זה הרבה הרבה זמן;
  • שנית, פרויקט מנהטן היה פרויקט פורץ דרך; והצעדים שצעדו בו היו הצעדים הראשונים בתחום מאז ומעולם;
  • ואחרון, הטכנולוגיה בה השתמשו בשנות ה- 40 של המאה הקודמת הייתה טכנולוגיה של שנות ה- 40; ודברים השתנו מאז.

[פרוייקט מנהטן: האם יש בכלל מקום להשוואה? התמונה היא נחלת הכלל]

אולם, הנחות היסוד האלה מתעלמות מהעובדה ש- 2003 נגמרה לפני 18 שנה; ו- 18 שנה זה הרבה הרבה זמן בשביל מעצמה אזורית נחושה ושאפתנית כאיראן! לאיראן, מהנקודה שהיא הגיעה אליה ב 2003, הרבה יותר קל לסיים את ההליך, בהשוואה לפרויקט מנהטן.

אם לחבר את ההיסטוריה האיראנית עם הערכת המודיעין המערבית, נדמה שבשנת 2003, קבוצת הנשק של איראן מתקדמת לנקודה, שמאפשרת לאיראן לפרק את הקבוצה רשמית; ולהמשיך בפיתוח באמצעים אחרים, בין אם פיתוח ישיר של מרכיבי הפצצה ובין אם מרכיבים פריפריאלים: טילים מערכות הנחיה מערכות הנע רש"קים וכדומה.

ב 25 לפברואר העריך דיוויד אלברייט שאיראן תוכל לפרוץ בפרק זמן של שלושה חודשים לפצצה ראשונה; וחמישה חודשים לפצצה נוספת:

[למאמר המלא, לחצו כאן]

הנקודה המעניינית היא, שגם הערכות המודיעין המערבי וגם הערכה של אולברייט בעצם מביאות בחשבון, שקבוצת הנשק ההיא - ששירותי המודיעין המערבי מנפנפים בהפסקת פעילותה ב- 2003 - בעצם סיימה לא מעט דברים. אחרת, זמן הפריצה המינימאלי היה הרבה יותר משנה.

ומה בדבר הערכות המודיעין המאוד נחרצות?

אין סיבה אחת להאמין, שסוכניות המודיעין המערביות הם בעלות יכולת כ"כ טובה, בחיזוי תהליכים בכלל והליכים גרעיניים בפרט. למעשה, אם חושבים על ההיסטוריה העכשווית, אז עד 2002, כשהאופוזיצה האיראנית חשפה את קבוצת הנשק, שרותי המודיעין המערביים (בעיקר האמריקאים וה IAEA) לא היו מודעים לפעילותה בכלל.

גם הפקחים של סבא"א וגם קהילית המודיעין המערבית גילו יכולת גרועה למדי בגילוי התפתחויות גרעיניות:

  • הפקחים של סבא"א כשלו בגילוי תוכנית הגרעין של צפון קוריאה, פקיסטן, עיראק ולוב.
  • בינואר 1988 מפת האיומים העולמית של שרותי הביון האמריקאים לא ציינה שרק כמה חודשים מאוחר יותר פקיסטן והודו יחזיקו ביכולת צבאית גרעינית, לאחר סדרה של ניסויים גרעיניים שערכו שתי המדינות.

בניגוד לקונספציה שהשתרשה במערב, איראן יכולה לבנות מתקן גרעיני, ללא ניסוי גרעיני; כאשר היא בוחנת ומנסה את כל אחד מהרכיבים הנדרשים לפצצה בנפרד. ארה"ב, פקיסטן הודו ומדינה קטנה בשם ישראל שאולי חלק מאיתנו מכירים כולן בחרו בגישה הזאת:

  • האמריקאים לא ערכו ניסוי גרעיני לפני הפצצת הירושימה (הן כן ערכו ניסוי לפצצה פלוטוגנית חודש בדיוק לפני הירושימה, במהלכו נוסו חלק מהרכיבים ששימשו גם לפצצה הגרעינית).
  • האמריקאים גם לא ערכו ניסויים גרעיניים בשלושים שנה האחרונות; למרות לא מעט פיתוחים בתחום.
  • הודו ופקיסטן ביצעו ניסויים לצרכים פוליטיים ולא לצרכים הנדסיים / פיתוחיים.

[לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Matryx לאתר Pixabay]

הסכם הגרעין עם איראן מגביל את גישתם של פקחי סבא"א לאתרים אזרחיים; ומגביל את כניסתם לאתרים צבאיים, כולל לאתר צבאי מסוים שבו נערכו חלק מהניסויים של קבוצת הנשק. חלק מהתמונות של פורדו שפורסמו בתקשורת המערבית, מצביעות על מה שנראה כקווי מתח גבוה, שמסתיימים בתווך התת קרקעי; מה שמעיד על פעילות העשרה רחבה הרבה יותר מזאת שעליה דיווחו האיראנים במקום.

אם אכן העשרה בפורדו רחבה יותר מזאת שאיראן טוענת לה, הרי שכל הערכות של סבא"א - בהתייחס לכמות החומר המועשר שבידי איראן - מוטעית.

בשישי למרץ 2021 התראיין חואן גואידו הוונצוליאני לדמיאן פצ'טר מישראל היום. גואידו הוא הנשיא הזמני של וונצואלה, תואר שזכה בו לאחר שמספר מדינות בינהם ארה"ב, האיחוד האירופאי וישראל הכירו בו כנשיא הזמני (כמדומני בקיץ שעבר) במקום מדורו. מאז האיחוד האירופאי הספיק לחזור בו מההכרה וממשל ביידן (שלא מפספס שום הזדמנות לפספס) יחזור בו מההכרה בגואידו בקרוב.

בראיון אמר גואידו שמוונצואלה מוברח אוראניום לאיראן. רשמית ונצואלה לא כורה חומרים רדיואקטיבים אבל הערכה היא שבוונצואלה יש כ- 50 טון של חומרים רדיואקטיבים הזמינים לכרייה.

אבל, למה איראן - שכורה אוראנים ומפיקה 'עוגה צהובה' בשטחה - צריכה עוגה צהובה וונצוליאנית? הסכם הגרעין המקרטע הכניס את כל פעילות הגרעין באיראן לפיקוח. החל מכמות החומר שהאיראנים כורים וכלה בכמות החומר שהאיראנים מעשירים. אם אכן מבריחים האיראנים 'עוגה צהובה' מנווצואלה לשטחם, הם עושים זאת על מנת לנהל פעילות שלא תחת פיקוח.

במקרה כזה, הימצאותו של מתקן העשרה נוסף - שאיננו ידוע למערב - הופכת לאפשרות קצת יותר ראלית. שרותי המודיעין האמריקאים מעריכים, שאיראן השהתה את פעילות קבוצת הנשק שלה ב- 2003. ההערכה הזאת עומדת בניגוד למידע שהגיע מהארכיון האיראני, שהגיע לארץ ב- 2018, ובניגוד למעשיה הפעילים של איראן עצמה, שמעשירה אוראניום לרמה שאיננה נדרשת לשום פעילות אזרחית.

מפקדה של קבוצת הנשק תא"ל מוחסן פח'רי-זאדה חוסל על ידי מה שמקורות זרים מייחסים למדינת ישראל ב- 27 לנובמבר 2020. אם אכן חוסל פח'רי-זאדה על ידי מדינה מערבית כלשהי, הוא לא חוסל בגלל מעשיו בשנת 2003 או לפני הוא חוסל בגלל הדברים שהוא עסק בהם בימים אלו ממש.

[בתמונה: אם אכן חוסל פח'רי-זאדה על ידי מדינה מערבית כלשהי, הוא לא חוסל בגלל מעשיו בשנת 2003 או לפני הוא חוסל בגלל הדברים שהוא עסק בהם בימים אלו ממש... המקור: Tasnim News Agency]

מרבית הערכות מדברות על כך, שאיראן צריכה בין 5 ל 10 ק"ג של אורניום מועשר לרמה צבאית (מעל 90%) של אורניום 235 או פלוטוניום 239 בשביל לייצר נשק גרעיני. הערכות האלה מתבססות על כמות החומר שנדרשה לפצצות האמריקניות שהוטלו על נגסאקי והירושימה, 'הילד הקטן' ו'הילד השמן'. אבל 'פצצות מלוכלכות', שעדיין יכולות לגרום ללא מעט נזק, נדרשות רק לאורניום מועשר ל- 50%.

בניגוד לקונבנציה, מאמץ הפיתוח האיראני הוא לא רק מקומי. איראן נעזרת בצורה משמעותית ברוסיה, בסין, בפקיסטן ובצפון קוריאה, שדיווחים על השתתפות מדענים איראנים בניסויים שלה, וההפך, מתפרסמים במערב חדשות לבקרים.

והכי חשוב, כדאי לזכור שלפחות מאז ממשל בוש וימי אחמד צ'עלאבי העליזים, שרותי המודיעין האמריקאים הם בעיקר כלי שרת פוליטי. אתן לכם דוגמה: ביוני 2020 טראמפ מכריז על נסיגה מלאה מאפגניסטן לפני הבחירות. כמה ימים אחרי זה מתפרסם סיפור בניו יורק טיימס על כך שהרוסים משלמים לטאליבן להרוג חיילים אמריקאים. הסיפור אינו נכון; אולם, הוא עוצר את הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן.

[לכתבה המלאה בניו יורק טיימס, חצו כאן]

איך אני יודע שהסיפור על הרוסים לא נכון?

לפני כמה ימים הכריז הנשיא ביידן על יציאת כלל הכוחות האמריקאים מאפגניסטן עד ל- 11 בספטמבר שנה זו. וכיוון שאי אפשר לצאת מאפגניסטן אם הרוסים הורגים של חיילים אמריקאים, אז קהילית המודיעין האמריקאית הכחישה אותו.  

[המקור: התקשורת האיראנית]

[לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

 

One thought on “פיל בחנות חרסינה: איראן בין פצצה לבלון

  1. Pingback: הכל על הקונספציה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *