תקציר: כיוון שפופוליסטים מייצגים את "העם האמיתי", והרצון שלהם מייצג את "רצון העם" וכן הלאה, הם לא יכולים לעשות שימוש בטיעונים האלה במידה של הפסד בבחירות או בהצבעה כלשהי בפרלמנט. הרי העם לא יכול להיות באופוזיציה. לכן כאשר זה קורה, פופוליסטים צריכים להאשים גורם כלשהו שבגללו לא מומש רצון העם. האליטות בכל זאת שולטות מאחורי הקלעים, שממשיכות לבגוד בעם וברצונו. זאת הסיבה שתיאוריות קונספירציה מתפתחות היטב אצל פופוליסטים…

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק] [לאוסף המאמרים על פופוליזם באתר ייצור ידע]

עודכן ב- 30 בינואר 2022

המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

[לאתר של עמר דנק, לחצו כאן]

מאמר זה הוא ראשון בשלושה מאמרים, המתבססים על הספרWhat is Populism ל- יאן-ורנר מולר, ומאמרים נוספים. למאמרים האחרים, לחצו כאן:

• עמר דנק: פופוליזם – השלטון.
• עמר דנק: פופוליזם – למה זה קורה ומה עושים?

*  *  *

הולדת המושג בארצות הברית

פופוליזם (Populism) מגיעה מלטינית, POPULUS שפירושה The People. המפלגה הפופוליסטית נוסדה בסוף המאה ה-19 בארה״ב ע״י איכרים מהדרום, ששולי הרווח שלהם נחתכו בגלל הגבלות על יכולתם להעלות מחירים.

[בתמונה משמאל: הולדת המושג בארצות הברית... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PanJoyCZ לאתר Pixabay]

עיקר הטענות שלהם היו נגד האליטה הכלכלית של צפון מזרח ארה״ב (המושג 'פופוליזם' מופיע תמיד בקרבת המושג ההופכי 'אליטיזם):

"המדינה שייכת לוול סטריט. זאת לא הממשלה של העם, ע"י העם ולמען העם, אלא הממשלה של וול סטריט, ע"י וול סטריט ולמען וול סטריט. רוב האזרחים הנפלאים של המדינה הזאת הם עבדים, והמונופול הוא המאסטר". (הביטוי המקורי הוא מנאום גטיסבורג של לינקולן  that government of the people, by the people, for the people, shall not perish from the earth).

בשנות ה-90 של המאה ה- 19, זכתה המפלגה להצלחה; ולאחר מכן נטמעה במפלגה הדמוקרטית. זאת אחת הסיבות, שפופוליזם מיוחס לשמאל באמריקה.

באירופה, פופוליזם מיוחס לימין הלאומני. כאשר מדובר בשמאל נהוג לומר שזה ״השמאל הפופוליסטי״, כמו סיריזה היוונית ופודמוס בספרד.

הגדרות נוספות

היה ניסיון להגדיר פופוליזם כמעמד ביניים, שמחובר לאדמה בתוספת מתחום הפסיכולוגיה החברתית: פוליטיקה שמבוססת על פחד, כעס או תסכול: פחד מפני זרים, גלובליזציה, מהגרים, מודרניזציה וכו׳.

אבל, זאת הגדרה עמומה ובעייתית, כי הרי יש מחאות צודקות, שנובעות מכעס ותסכול שאינן פופוליסטיות: מחאות השחורים לשיוויון בארה״ב בשנות ה-60 של המאה הקודמת, וגם מחאת האתיופים וההפגנות נגד ההתנתקות ואוסלו.

הגדרה אחרת לפופוליזם הייתה מדיניות חסרת אחריות. אמנם יש דוגמאות ברורות למדיניות כזאת כמו למשל הצעתו של ניקולאס מאדורו, המחליף של צ׳אבס (ראו תמונה משמאל), לשלוח חיילים לחנויות חשמל כדי להצמיד מחירים זולים יותר למוצרים, כמענה לאינפלציה, או של החזית הצרפתית בשנות ה-80-70  של המאה הקודמת, שטענה ש-״2 מיליון מובטלים הם 2 מיליון מהגרים יותר מדי״.

[בתמונה: ניקולאס מאדורו, נשיא וונצואלה. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY .0]

אבל מרבית הסוגיות אינן כאלה:

- האם הסכמי סחר חופשי הם מדיניות חסרת אחריות?

- האם הסכם הגרעין עם איראן זאת מדיניות חסרת אחריות?

אלה ויכוחים פוליטיים לגיטימיים, וקשה להגדיר מהי באמת מדיניות חסרת אחריות.

יש עוד כמה ורסיות (להרחבה) אבל אני רוצה לעשות פניית פרסה ולגשת ישר לעניין, לאופן שבו מקובל להגדיר פופוליזם היום.

כיצד מקובל להגדיר 'פופוליזם' כיום?

פופוליזם אינו דוקטרינה או תפיסת עולם כמו ליברליזם או קפיטליזם [להרחבת המושג: 'תורת הפעלה' (דוקטרינה), לחצו כאן]. הוא יצירת עולם פוליטי דמיוני, שבו קיימת אמת מושלמת אחת ויחידה, שבה מתאחדים נגד האליטות (״ישראל הראשונה״), שהן תמיד מושחתות, מחזיקות בכוח גדול מאחורי הקלעים ובעזרתו מונעות מהמציאות האוטופית להתגשם [לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, לחצו כאן].

פופוליסטים ימניים נוטים לחבר בין אליטות יריבות פוליטית לקבוצות מיעוט לא שייכות לעם האמיתי. המאבק על תעודת הלידה של ברק אובמה (הטענה כי לא נולד בארצות הברית; ועל כן, אינו יכול לשמש כנשיא) נועד, לא כדי לעשות אותו לא לגיטימי כמנהיג, אלא לא חוקי.

הרצון לערער על סדר אינו בהכרח דבר שלילי. לכן, מלבד אנטי-אליטיזם, פופוליזם הוא גם אנטי-פלורליסטי. פופוליסטים טוענים שהם ורק הם מייצגים את העם האמיתי, ולא קיימת אפשרות אחרת מלבדם, תהא הסוגיה באשר היא. מי שלא תומך בפופוליסט אינו ראוי להיות חלק מהעם האמיתי. במילותיו של הפילוסוף הצרפתי קלוד לפור: ״פופוליסטים קודם כל מבדלים את העם האמיתי מכלל האזרחים״.

טענת הבסיס של הפופוליזם היא, שרק חלק מהאנשים הם האנשים האמיתיים. נייג'ל פרג' (ראו תמונה משמאל) - פוליטיקאי בריטי, שכיהן בין 2010–2016 כיושב ראש מפלגת העצמאות הבריטית (UKIP) - חגג את תוצאות משאל העם על הברקזיט: "זה ניצחון לאנשים האמיתיים". קרי, 48% מהבריטים הם לא חברים לגיטימיים באוכלוסיה.

[תמונתו של נייג'ל פרג' משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי GFDL. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

פופוליזם בהכרח לוקח חלק מהציבור ומתייחס אליו כחלק היחיד שחשוב וראוי להתייחסות.

חשוב להדגיש: להילחם למען ציבור מסויים זה לא פופוליזם, למשל להילחם עבור החרדים זה לא פופוליזם. אבל לטעון שהרפורמים אינם חלק מהיהדות או שאינם ראויים להתייחסות (לא חשוב אזרחותם, דתם, או מעשיהם) זה כן.

מערבים גם מוסר...

פופוליסטים אוהבים למסגר את מעשי יריביהם כלא מוסריים (כאשר זה פוגע בהם פוליטית) בעוד שמעשים זהים על ידם מקובלים בגלל שזה משרת את "האנשים שנחשבים":

- מנסור עבאס (ראו תמונה למטה) הוגר על ידי הימין בישראל כתומך טרור, אנטי ציוני; והובע חשש, מה יקרה כאשר יהיה במבצע בעזה, ושר הביטחון דאז, בני גנץ ייסמך עליו; אבל, גודל השעה יכול לאפשר לשתף איתו פעולה כדי להימנע מבחירות חמישיות (כשחבר לקואליציה משמאל חזר להיות אויב לא מוסרי).

[בתמונה: מערבים מוסר... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי GDJ לאתר FIXABAY]

- "אני מייצג את הציונות האמיתית" – מה זאת הציונות האמיתית? מי קובע מה אמיתי ומה לא אמיתי; ואיך רעיון מופשט יכול להיות ״מדויק״?

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מוסר וצביעות בפוליטיקה. למה היא כל כך מגעילה?, ייצור ידע, 6/4/19]

חשוב לומר, כולם מדברים על ערכים ומוסר. פופוליסטים מדברים בערכים מוחלטים ולא תומכים בעמדה מסוימת, אלא ברצון של אדם מסוים. אם התקבל או נעשה משהו אחר, הם תמיד יאמרו שאם רק היה קורה הדבר האמיתי המציאות היתה אוטופית והבעיות היו נפתרות. ״אם רק הימין האמיתי היה שולט…״, ״למה אתה בוחר בימין ומקבל שמאל״.

פופוליזם מתפתח רק בדמוקרטיה ייצוגית

למעשה, הוא תמיד קיים בה, כיוון שפופוליסטים ״מייצגים את העם האמיתי״.

מעצם סוגיית הייצוג, חשובה לפופוליסטים תדמית דמוקרטית (על כך בהרחבה בהמשך, במאמר, פופוליסטים - השלטון). לפופוליסטים אין בעיה עם ייצוג בדמוקרטיה, כל עוד זה הייצוג נכון ורוב לאנשים הנכונים, לעשות את ההחלטות הנכונות. פרט לקביעה מי האנשים הנכונים, פופוליסטים גם קובעים מה האנשים רוצים.

פופוליסטים סבורים שיש טובת כלל אחת ויחידה, שהמפלגה שלהם מייצגת אותה במלואה ובדיוק (בזה הם נשמעים דמוקרטיים לחלוטין). טובת כלל אחת, זה כמו היגיון אחד: אין דבר כזה – זאת אחת הסיבות שפופוליסטים מנסים לפשט לחלוטין את הסוגיות הפוליטיות לסיסמאות בלי תוכן.

מנהיג הונגריה, ויקטור אורבאן (ראו תמונה משמאל) לא השתתף בעימותים לפני בחירות 2010 ו-2014:

"אין צורך בדיבייט ספציפי כרגע, האפשרויות לפנינו ברורות לחלוטין… ראיתם מה קורה כאשר עץ נופל על כביש ואנשים מתגודדים סביבו. יש שני סוגי אנשים, אלה שיש להם רעיונות טובים כיצד להזיז את העץ, משתפים אחרים בתיאוריה שלהם ונותנים עצות. אחרים פשוט מתחילים למשוך את העץ מהכביש… כדי לבנות מחדש את הכלכלה לא צריך תיאוריות, אלא פשוט להתחיל לעבוד כדי ליישם את מה שכולם יודעים שצריך לעשות".

[בתמונה משמאל: ויקטור אורבאן - "האפשרויות לפנינו ברורות לחלוטין"... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Kremlin.ru. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

פופוליסטים אומרים, שברור מה צריך לעשות (תחשבו על אביגדור ליברמן), ואין צורך בדיון על ערכים, עקרונות או ממצאים אמפיריים:

- סיסמאות הבחירות של היינץ כריסטיאן שטראכה (המחליף של היידר במפלגת החופש האוסטרית) היו: "הוא רוצה מה שאנחנו רוצים", "הוא אומר את מה שוינה חושבת".

- סיסמאות הבחירות של צ'אבס היו: "צ'אבס הוא האנשים", "צ'אבס אנחנו מיליונים, גם אתה צ'אבס", "בואו נהיה כמו צ'אבס".

הרוב הדומם...

ביטוי נוסף ששגור אצל פופוליסטים הוא על "הרוב הדומם", ומקורו בריצ'רד ניקסון (ראו תמונה משמאל).

[תמונתו של ריצ'רד ניקסון משמאל היא נחלת הכלל]

כאשר פופוליסט נכשל בסקרים או בבחירות, זה לא בגלל רצון הציבור, אלא בגלל שהרוב היה שקט; ולא יכול היה לומר מה רצונו.

פופוליסטים לא רוצים השתתפות אזרחית בפוליטיקה, הם מקדשים רק את יום הבחירות. הדיון הציבורי והמעורבות הפוליטית פוגעים ביכולת של פופוליסטים לטעון שהם מייצגים באופן מוחלט את העם האמיתי, כי זה יוצר ניואנסים. פופוליסט רוצה את הכוח, אבל לא את השיתוף. לפופוליסטים אין בעיה עם ייצוג כל עוד הם המייצגים (המשותפת לא מייצגים את הערבים...).

ויקטור אורבאן שינה בצורה דרמטית את החוקה ואת כל השיטה אחרי שנבחר ב-2010, בעזרת הרוב שהשיג בבחירות ספיציפיות בפרלמנט, באופן שהבטיח את זכייתו ברוב גדול, גם אחרי שמפלגתו נחלשה משמעותית בבחירות שאחרי.

מעורבות פוליטית חשובה, כיוון שבחירות אינן משקפות את "רצון העם" בכל (ואפילו לא ברוב) הסוגיות, כיוון שבסוף ההחלטה מתרכזת בפתק יחיד. יש המון תחומים שעליהם לא באמת מצביעים, ופוליטיקאים לא בהכרח מייצגים אחר כך את רצון ציבור הבוחרים שלהם, אלא את האינטרסים. תחשבו על ישראל, כאשר משמעת קואליציונית היא מוחלטת, לגבי כל הסוגיות במהלך הקדנציה, המשמעות היא שגם בסוגיות שאינן גורליות לקואליציה, רצון העם לא יבוא לידי ביטוי. זה נוח למשול ככה, אבל מעוות את רצון רוב הציבור.

תיאוריות קונספירציה מתפתחות היטב אצל פופוליסטים

תיאוריות קונספירציה – כיוון שפופוליסטים מייצגים את "העם האמיתי", והרצון שלהם מייצג את "רצון העם" וכן הלאה, הם לא יכולים לעשות שימוש בטיעונים האלה במידה של הפסד בבחירות או בהצבעה כלשהי בפרלמנט. הרי העם לא יכול להיות באופוזיציה.

לכן, כאשר זה קורה, פופוליסטים צריכים להאשים גורם כלשהו שבגללו לא מומש רצון העם. האליטות בכל זאת שולטות מאחורי הקלעים, וממשיכות לבגוד בעם וברצונו. זאת הסיבה שתיאוריות קונספירציה מתפתחות היטב אצל פופוליסטים [לאוסף המאמרים על תיאוריות קונספירציה, לחצו כאן].

[לאוסף המאמרים על פופוליזם באתר ייצור ידע]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פופוליזם;
• הרחבת המושג: 'תורת הפעלה' (דוקטרינה);
• אוסף המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת;
• אוסף המאמרים על תיאוריות קונספירציה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2020), תיאוריות קונספירציה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 9/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על תורות הפעלה במשטרה (דוקטרינה), ייצור ידע, 24/7/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 30/5/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), מוסר וצביעות בפוליטיקה. למה היא כל כך מגעילה? ייצור ידע, 6/4/19

• Müller, J.W., 2017. What is populism?. Penguin UK.
• Saward, M., 2006. The representative claim. Contemporary political theory, 5(3), pp.297-318.
• Urbinati, N., 2019. Political theory of populism. Annual Review of Political Science, 22, pp.111-127.
• Acemoglu, D., Egorov, G. and Sonin, K., 2013. A political theory of populism. The Quarterly Journal of Economics, 128(2), pp.771-805.
• Zúquete, J.P., 2008. The missionary politics of Hugo Chávez. Latin American Politics and Society, 50(1), pp.91-121.
  https://monthlyreview.org/2010/07/01/ii-twenty-first-century-socialism/#n58
• De la Torre, C., 2010. Populist Seduction in Latin America. Ohio University Press.
• Moffitt, B., 2015. How to perform crisis: A model for understanding the key role of crisis in contemporary populism. Government and Opposition, 50(2), pp.189-217.
  The roller‑coaster ride of the Hungarian administrative elite: politico‑administrative relations in east‑central Europe