פנחס פישלר: "מנייאכ" היא יצירת מופת, שראויה לפרס האקדמיה

[התמונה היא צילום מסך מתוך הסדרה "מנאייכ". אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן] [לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן]

עו"ד פנחס (פיני) פישלר הוא קצין משטרה לשעבר ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בימי ניצב בנימין זיגל. משמש כחבר ועדת הביקורת של לשכת עורכי הדין בישראל.

הוא בעל חמישה תארים אקדמיים, שלושה מהם בהצטיינות, ממייסדי תנועת אומץ, הגן בערכאות שונות על שוטרים וקציני משטרה רבים, פעמים רבות בהתנדבות. לוחם בלתי מתפשר למען טוהר המשטרה והאפקטיביות שלה.

מייסד דף הפייסבוק "משטרת לואי דה פינס". מוציא מידי חודש דו"ח מסכם על חריגות במשטרת ישראל, שהפך חומר חובה בידיהם של אנשי אקדמיה ואזרחים שאכפת להם.

[לדף הפייסבוק, משטרת לואי דה פינס, לחצו כאן]

*   *   *

גורם בכיר שלח אלי את ההמלצה הזו. ואני מעביר אותה אליכם:

לחברי האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה שלומות,

כחושף/ת שחיתות בשירות הציבורי (לא במשטרה), חרף חשש כבד, ורק בשל חשיבות העניין, החלטתי להעלות על כתובים, בעילום שם (אמסור אותו אם אדרש על ידכם) את המלצתי לפרס האקדמיה 2020 לסדרת הטלוויזיה "מנייאכ" שנכתבה ע"י רועי עידן.

.

ילדנו גדלים במדינה היקרה עד מאד ללב כולנו במציאות מורכבת רווית מחלוקות תהומיות בסוגיות ליבה (ומחלוקת על סדרי העדיפויות ביניהן) של דת, לאום, אדמה, ביטחון, חינוך, וכו'. יחד עם זאת, נדמה שכולנו מסכימים על הצורך בהטעמת ערכים ובאחיזה איתנה בהם כמסד לחיים.

המציאות מאתגרת יותר. במציאות, יש העושים שימוש לרעה בתפקידם הציבורי, לעיתים, עד כדי שחיתות. לצידם, באותה מציאות, יש העושים שימוש לרעה בכוחם ובתפקידם הציבורי בניווט השיח הערכי הציבורי, כדי להוקיע אנשים שהיו אמיצים מהם לאחוז איתן בערכים, ובמקום לראות את הבעיה ב"חיבוק" השחיתות על ידם, במישרין או בשתיקה, הם רואים את מקור הבעיה בחשיפת העובדה כי ה"מלך (הם) ערום (מערכים)". הצלחתם של אותם גורמים, אלה האוחזים בשחיתות, ואלה "ממחבקיה", מסתייעת בזכות "מסכי עשן" שנבנים באין מפריע, כך שהם הופכים את עצמם למוסד עצמו בו הם משרתים כעובדי ציבור למרות היותם ברי חלוף, ודורשים אותה נשימה, בשמו של המוסד מהציבור, לאחוז בערכים בעוד שבמישור זה או אחר הם מרפים מאחיזתם בערכים. אחד בפה אחד בלבד.

[התמונה היא צילום מסך מתוך הסדרה "מנאייכ". אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

רועי עידן, כותב ויוצר סדרת ה"מנייאכ", הצליח בחריפות שכל (שאפו), בתבונה רגשית, וביצירתיות מופלאים לבקע באומץ את אותם "מסכי עשן". הוא חשף אותם בפני הציבור, ובכלל זה בפני דור העתיד. את הכוח להשחית. את האתגר הניצב בפני המבקשים לאחוז בערכים לאור המחיר הקשה שנגבה מהם ומבני משפחתם. את החשש המסוכן מהתנהלות המופקדים על ביטחון הערכים, הנוטים מעת לעת להעלים עין ולהרפות מהערכים בשל אינטרסים אישיים ואגו. בעיני, עיקר ההצלחה של רועי עידן מצויה במיצוב חשיבה מחודשת בדבר האחיזה בערכים של העושים בשלטון החוק, ושימורו כנכס ציבורי. ההוויה הערכית הזו הצליחה בזכות שותפיו לאותה ראיה ערכית ואמיצה של "כאן 11" (הוכחתם בגאווה את שירותכם כערוץ ציבורי), ובעיקר של הבמאי אלון זיגמן, ושל השחקנים המופלאים ממש!!! יצרתם "תצלום חי" של המציאות.

בראות עיני, כחושף/ת שחיתות בשירות הציבורי, שנאלץ/ת, לשלם מחיר כבד מנשוא על אחיזה איתנה בערכים מדי יום, הנאלץ לחייב את משפחתו באותה "חשבונית" לחיוב, במקום בו נשוא השחיתות נישא/ת על כפיים כשהוייתו/ה מונחלת לדור הצעיר בשירות הציבורי, כמושא לגאווה, במישרין או בעקיפין ע"י שומרי סף, לרבות ע"י קברניטים בדרגות אלה ואחרות, עד כדי יצירת פחד של ממש בקרב עובדי ציבור אחרים לבל יסטו מאותה הוויה, אני רואה בסדרת ה"מנייאכ" תקווה לשינוי לאומץ ערכי.

אמנם, תקווה עבור אנשים כמוני היא כמיהה מסוכנת. הרי תקווה היא זו שמאפשרת לרוחך הערכית, לא רק לבצע את תפקידך עבור הציבור מכל הלב, אלא גם לצלוח את הגלישה על "גל הפרא" ולאחוז בשמחת חיים איתנה, חרף  המחיר הכבד שנגבה ממך, ובעיקר בני משפחתך שלא "נרשמו" מרצונם לאיכות חיים עגומה זו. ברור שתקווה מעין זו שנגוזה, עלולה לשבור את הרוח ואת הלב.

[התמונה היא צילום מסך מתוך הסדרה "מנאייכ". אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

יחד עם זאת, ברוח האומץ של עידן וה"מנייאכ", לקחתי סיכון וכתבתי לכם, בתקווה שאשאב מכם את היכולת להמשיך ולהיות "לב אמיץ". התקווה שבזכות הענקת הפרס משחיתי הערכים בשירות הציבורי ידעו לא יוכלו יותר לציבור. התקווה שהענקת הפרס "מחבקי השחיתות" בשירות הציבורי, במישרין אות בשתיקה והעלמת עין מתוחכמים, יאלצו לשוב ולאחוז איתן בערכים, כמו אותם מנהיגים שכולנו מכירים ששירתו נאמנה את הציבור וחלקם משרתים כיום, אחרת "יראו להם" כמו שרואים להם במנייאכ. ובעיקר תקווה לשלטון חוק איתן וערכי שנסמך על האוחזים בערכים כרוב משפיע, שיש בכוחו להדיר את המיעוט חובק השחיתות מתוכו. כראייה, היום, כשאתה נכנס לכיתה או לפעולה בתנועת הנוער ודור העתיד דורש, בשם הפרק מה"מנייאכ" בו צפו אמש, לסווג את עובדי הציבור כערכי או לא ערכי. שחור או לבן. אין יותר פשרות. "מנייאכ" או לא.

[כרזת מחאה ברשתות החברתיות המבוססת על הסדרה; ויותר מכך, על מה שהיא מסמלת... היוצר אינו ידוע. כיוון שבעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

וזה מה שהופך את ה"מנייאכ" ליצירת מופת, שראויה לפרס האקדמיה. הסדרה חוללה שינוי של ערכי ממש. ערכים אינם נתונים יותר ל"מקח וממכר, אלא הם מסד חיים. 

2 thoughts on “פנחס פישלר: "מנייאכ" היא יצירת מופת, שראויה לפרס האקדמיה

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: עשר כרזות על רמתה של משטרת ישראל – אוסף ראשון - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *