[התמונה: צילום מסך מסרטון היו-טיוב: 2 דקות על ישראל]
[המאמר ראה אור לראשונה ב'חדשות מחלקה ראשונה' ובבלוג של יורם אטינגר. הוא מופיע כאן באישור המחבר. לגישה לבלוג של יורם אטינגר לחצו כאן]
יורם אטינגר הוא מומחה ביחסי ארצות הברית-ישראל, כיהן בעבר כציר בשגרירות ישראל בארצות הברית וכמנהל לשכת העיתונות הממשלתית.
[בתמונה משמאל: יורם אטינגר בעת הרצאה. טקסס, מאי 2011. התמונה היא נחלת הכלל]
* * *
לאחרונה נשמעה הדעה כאילו ידי ראש הממשלה הבא יהיו כבולות על ידי התחייבות שנתן [כביכול] ראש הממשלה נתניהו לנשיא טראמפ להשהות את החלת הריבונות לפחות לשלוש שנים, ולכן הסיפוח לא יהיה על הפרק בשנים הקרובות. האמנם?
ב-19 ליוני 1967 הודיעה ממשלת האחדות הלאומית בראשות לוי אשכול (ובהשתתפות מנחם בגין!) לארה"ב, מצרים וסוריה: "ישראל מציעה כריתת שלום עם מצרים וסוריה על בסיס הגבול הבינלאומי וצורכי ביטחון של ישראל". אבל ההודעה הרשמית לא מנעה מראש הממשלה מנחם בגין את החלת החוק הישראלי על רמת הגולן ב-1981.
האם ראשי הממשלה הבאים יהיו מחויבים לנכונות ארבעה ראשי ממשלה – שהועברה לארה"ב ולסוריה – לסגת מרמת הגולן, למרות החלת החוק הישראלי? האם להבעת נכונות לסגת מרמת הגולן משקל רב-יותר מהחלת החוק הישראלי?
ב"הסכם וואיי" מ-1998 התחייב ראש הממשלה נתניהו, בפני הנשיא קלינטון וערפאת, להעביר לרשות הפלסטינית 13% מאזור C ו-14.2% מ-B. האם התחייבות זאת מחייבת את נתניהו וראשי ממשלה בעתיד?
ב"פיסגת קאמפ דיוויד" בשנת 2000 הציע ראש הממשלה ברק לנשיא קלינטון ולערפאת לפנות את יישובי בקעת הירדן תמורת תחנות התרעה של צה"ל. ברק אף הציע לסגת מ-91% מיו"ש, לחלק את ירושלים (כולל ויתור על הריבונות בעיר העתיקה והר הבית), ולהעביר לרשות הפלסטינית שטחים ב"קו הירוק". ב"מפגשי טאבה" בדצמבר 2000 וינואר 2001 הציע ברק לסגת מ-97% מיו"ש (כולל בקעת הירדן) ולדון בשיבת פליטים. האם הצעות אלו כובלות את ידי ראשי הממשלה הבאים?
מדינה דמוקרטית לא מעניקה לראש ממשלה ונשיא מעמד של שליט-יחיד, ולא את היכולת לחייב את מדינותיהם באמצעות הכרזות פומביות, ללא אשרור הרשות המחוקקת. לדוגמא, הסכם בינלאומי שנחתם על ידי נשיא אמריקאי אינו מחייב את ארה"ב ללא אשרור על ידי שני שליש של הסנאט (67 סנטורים). לכן הנשיא טראמפ יכול היה לסגת ב-2018 מהסכם הגרעין עם איראן שנחתם על ידי הנשיא אובמה ב-2018, אך לא אושרר. הנשיא קלינטון חתם ב-1999 על האמנה הבינלאומית לאיסור ניסויים גרעיניים, אך הסנאט מסרב לאשררה. לכן, היא אינה מחייבת את ארה"ב. ב-1975 מסר הנשיא פורד לראש הממשלה רבין מסמך המכיר בחיוניות רמת הגולן לביטחון ישראל, אך ב-1979 הבהיר הנשיא קרטר שהמסמך אינו מחייב אותו מכיוון שלא אושרר על ידי הסנאט.
ב-2008 התחייב ראש הממשלה אולמרט, בפני מחמוד עבאס והנשיא בוש, להצעת שלום מרחיקת לכת: נסיגה מ-93.7% מיו"ש (כולל בקעת הירדן), העברת שטחים מאזורי עפולה, לכיש, מדבר יהודה ועוטף עזה לרשות הפלסטינית, ויתור על הריבונות בהר הבית, מנהרה בשליטה פלסטינית בין עזה ליו"ש וקליטת 5,000 פליטים. האם ההצעה מחייבת את ישראל?
ב-2009 נשא ראש הממשלה נתניהו את "נאום שתי המדינות לשני העמים". האם הנאום מחייב אותו וראשי ממשלה עתידיים?
אם ההצעות/התחייבויות הנ"ל אינן מחייבות, מכיוון שנדחו על ידי הערבים, הרי שגם התחייבויות הקשורות ל"תכנית טראמפ" אינן מחייבות, מכיוון שהתכנית לא התקבלה על ידי ישראל והפלסטינים.
במקום להיתלות בהתחייבות בלתי-מאושררת של נתניהו, כתירוץ להימנע מהחלת החוק הישראלי ביו"ש – הכרוכה בעימותים מבית ועם נשיא ארה"ב – על הטוענים לראשות ממשלה לאמץ את גישת ראש הממשלה בגין. ב-1981 החיל בגין את החוק הישראלי ברמת הגולן, למרות שהיה חתום על נכונות ממשלת ישראל מ-1967 לסגת מהגולן תמורת הסכם שלום, ועל אפו וחמתו של הנשיא רייגן, שהשעה אספקה של מערכות נשק ואת ההסכם הביטחוני עם ישראל.
הדיפת הלחצים מבית ומחוץ, הפגנת נחישות ביטחונית ודבקות ראש הממשלה בגין במדיניות מונחית-עקרונות, הביאו – לאחר תקופה קצרה של מתיחות ביחסים עם ארה"ב – לשדרוג משמעותי של ההערכה האסטרטגית (אמריקאית וערבית) כלפי ישראל ושל ביטחונה הלאומי.
ראיון בנושא עם יורם אטינגר: https://bit.ly/3tf5LMg