דורון מצא: היכונו לביאת המשיח (ים) – תחזית פוליטית בערבון מוגבל

[התמונה היא צילום מסך מחדשות הערוץ הראשון]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

ד"ר דורון מצא הוא אנליסט, מרצה, חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הפלסטיני- ישראלי, ערביי ישראל והחברה הישראלית.  זהו מאמר דעה מפרי עטו.

[לבלוג של דורון מצא: מימרא - מחשבות בהירות על מציאות מורכבת, לחצו כאן]

*  *  *

קשה מאד אמנם להתנבא לגבי תוצאות הבחירות הקרובות; אבל נאמין לתוצאות הסקרים האחרונים; ונחבר אותם - לרמזים, שפולטים המתמודדים; ובעיקר, למערכת ההקשרים שבתוכה מתנהלות הבחירות - אפשר אולי לדבר על כיוון מסתמן. הכיוון כרגע מלמד על סיכוי לשינוי שלטוני.

מערכת ההקשרים - יש כמה הנחות יסוד שצריכים להניח על השולחן:

הראשון, סדר היום של הבחירות הוא הקורונה. לא פלסטינים, לא איראן, גם לא הסכמי אברהם ואפילו לא מי יציל אותנו מהממשל הפרוגרסיבי בארה"ב. מבחינה זו, כל הישגי העשור של נתניהו נמחקים לטובת נושא שנוי במחלוקת.

השני, האידיאולוגיה הרבה פחות חשובה ביחד למגדירי יסוד אחרים (אגו, כסף, השפעה וכו'); ועל כך יעיד המאמץ - משני המחנות המדומיינים של שמאל וימין - להכשיר ולטהר כל אחד את השוליים האידיאולוגיים שלו (בן גביר מצד אחד, ומע'אנה מצד שני); כמו גם שיתופי הפעולה, שבעבר נתפסו כמחוץ לגבולות הבלתי אפשרי (בין נתניהו ובין גורמים במגזר הערבי). לעניין זה נודעת חשיבות ביכולת לייצר ביום שאחרי הבחירות קואליציה בין גורמים פוליטיים שאין ביניהם חיבור רעיוני.

השלישי, נתניהו האיש מגדיר את המערכת הפוליטית, לטוב ולרע; ונוכחותו נתפסת כליקוי חמה עבור גורמים רבים הרואים בהסתלקותו, את הסרת הפקק הפוליטי למימוש שאיפותיהם האישיות.

[בתמונה: נוכחותו של בנימין נתניהו נתפסת כליקוי חמה עבור גורמים רבים הרואים בהסתלקותו, את הסרת הפקק הפוליטי למימוש שאיפותיהם האישיות. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ipicgr לאתר Pixabay]

הרמזים

עכשיו בואו נחבר את נתוני היסוד הללו לרמזים שמפזרים המועמדים: נתניהו מוביל את גישת הימין נטו; אבל שימו לב: המאבק שלו מתנהל כרגע, לא מול אחד, או אפילו שני מועמדים, אם כי מול שלישייה (יש עתיד, תקווה חדשה, ימינה) שמובילים סדר יום, המטשטש את ההיגיון הרעיוני לטובת היגיון פרגמטי - גמיש.

השלישייה הזו רצה אמנם בנפרד; אבל בפועל, היא רצה במשותף מבלי להכריז על כך. זהו גם הבסיס להקמת הממשלה הבאה. שניים המרכיבים שלה (לפיד, סער) מצהירים כיום כי לא יישבו עם נתניהו. בנט לא עושה את זה; אבל שימו לב: בנט לא רוצה לשבת עם נתניהו. איילת שקד אמרה זאת כמעט מפורשות בזו הלשון, לרינה מצליח בערוץ 12: בנט רוצה להיות ראש ממשלה ולא גלגל משני בממשלת נתניהו. זה סדר העדיפויות.

העובדה שבנט לא מכריז פומבית על כך ושומר על עמימות (גישת האין פסילה) היא לא כי הוא רוצה או חושב להצטרף לממשלת נתניהו, אלא כי היא מבין שרק בהינתן כך, הוא הופך ללשון המאזניים ולגורם מפתח לא אצל נתניהו אלא אצל השותפים העתידיים שלו שיצטרכו "לשלם" לו במחיר של רוטציה בראשות הממשלה, כדי להבטיח את הצטרפותו לקואליציה העתידית, גם במצב שבו ימינה תגיע להישג אלקטוראלי מוגבל של 10-11 מנדטים.

[הכרזה: ייצור ידע]

הגישה הלא מחויבת של בנט לא נועדה להעלות את המחיר של נתניהו (שכבר הצהיר השאלה היחידה המונחת על הפרק היא כמה ראשי ממשלה יהיו לממשלה הבאה בהינתן כך שהשלישייה תרכיב את הממשלה. הרושם הוא כי מבין שלושת הטוענים לכתר, עתידו של בנט מובטח.

היכולת של השלישייה להרכיב ממשלה, תיסלל בזכות טשטוש האידיאולוגיה שתאפשר לשבת עם מירב מיכאלי, כמובן עם בני גנץ (בהנחה ויעבור את אחוז החסימה) וכמובן עם הסיעות החרדיות, שיינטשו את נתניהו בעבור המשך מימון ובלימת חקיקה אנטי חרדית.

היכולת לטשטש את הפערים האידיאולוגיים תיגזר גם ממשבר הקורונה שיאפשר לכל השחקנים להקים מה שהם ייקראו כ"ממשלת שיקום" שתגדיר את סיבת קיומה העיקרית כטיפול בנזקי הקורונה, איחוי השסע ושאר ירקות מעין אלה. כך יתאפשר לשקד השמרנית לחבוש את ספסלי הממשלה לצד מיכאלי הליברלית, וכך יתאפשר ליועז הנדל הציוני לשבת בקואליציה עם מע'אנה האנטי ציונית שהחליטה לחזור בתשובה.

אם מישהו מחפש יציבות פוליטית, הוא כנראה לא יימצא אותה הממשלה הבאה

המושגים ממשלת אחדות וראש ממשלה חליפי או רוטציוני ימשיכו להדהד גם אחר סבב הבחירות הרביעי. הפוליטיקה הישראלית נכנסה לשלב הפוסט מודרני שלה ואנחנו רק בתחילתו. מבחינה זו, מה שראינו בממשלת הליכוד וכחול לבן הולך להיות רק קצה הקרחון.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי aitoff לאתר Pixabay]

ולסיום, המספרים

אם הסקרים האחרונים משקפים מגמות אמת, הרי שכל מה שתואר כאן הוא אפשרי; ואנחנו הולכים למה שרבים יגדירו אותו כמהפך פוליטי וסיום כהונת נתניהו. 19 ללפיד, 13 לסער ו-11 לבנט יוצרים בלוק של 43 מנדטים, שמאפשר להרכיב ממשלה, שלא נתניהו יעמוד בראשה, בעיקר משום שיעמדו לרשותו יותר חלופות פוליטיות, אלא אם... הליכוד בראשות מנהיגו יפתיע ויגיע ליותר מ-35 מנדטים; ואז, בצירוף סמוטריץ והחרדים יגיע ל-56 מנדטים, מה שיקשה אולי פוליטית מוסרית על המחנה השני להרכיב ממשלה.

הבלתי צפוי

מובן שכל הניתוח הזה כפוף לכוחם של משתנים בלתי צפויים, כמו למשל, חוסר היכולת של השלישייה להגיע להבנות על חלוקת עור הדב; שינוי מגמת הלכי הרוח בציבור, כפועל יוצא של ירידה בתחלואה ופתיחת המשק; כישלון של מפלגות כמו מרצ וכחול לבן לעבור את אחוז החסימה; או התגייסות מסיבית של ישראל השנייה לצדו של נתניהו. מן הסתם, ישנם עוד תרחישים שעשויים או עלולים (תלוי מנקודת המבט של המתבונן) לשנות את התמונה דלעיל.

אבל, בהינתן המגמות העכשוויות הרי שהפוליטיקה הישראלית צועדת לסוג מסוים של שינוי, שלמעשה היא נמצאת בתוכו כבר בשנה האחרונה.

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

One thought on “דורון מצא: היכונו לביאת המשיח (ים) – תחזית פוליטית בערבון מוגבל

  1. אני דווקא חושב אחרת.

    בנט לא יעדיף ממשלה עם לפיד וסער, כאשר הוא ממליך אחד מהם לראשות הממשלה ברוטציה איתו.
    אלו הם מתחריו על הכתר של ירושת ביבי. ברגע שאחד מהם יהיה ראש ממשלה מעמדו ישודרג.

    הוא ירצה לקבל רוטציה מביבי, גם אם יהיה שני ברוטציה.
    גם בלי רוטציה, הוא יעדיף להיות שר בטחון משודרג, שמחזיק את ביבי קצר בסוף דרכו הפוליטית, מאשר פרטנר של לפיד וסער, שימשכו חזק שמאלה (במיוחד לפיד – מפלגת שמאל לכל דבר, אבל גם סער שעבר שינוי דרמטי בשנים האחרונות, "חפש את האישה" כמו שנאמר).
    בליכוד יש לא מעט אנשים עם זהות אידאולגית לקו של בנט, ואם גם ביבי תלוי בו, אז השפעתו תהיה גדולה.

    אני חושב שהסבירות לממשלת ימין יציבה שווה או גדולה מהאפשרות של ממשלת סער-לפיד-בנט, והאפשרות לבחירות נוספות.

    עם לפיד וסער ועוד מפלגות קטנות רבות, זה מתכונת לממשלת שיתוק לאומי נוספת. בנט אדם אחראי ולא יילך על זה, להערכתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *