[בתמונה: וְאָב֤וֹאָה׀ אֶל־מִזְבַּ֬ח אֱלֹהִ֗ים אֶל־אֵל֮ שִׂמְחַ֪ת גִּ֫ילִ֥י וְאוֹדְךָ֥ בְכִנּ֗וֹר אֱלֹהִ֥ים אֱלֹהָֽי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי niekverlaan לאתר Pixabay]

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

מחבר המזמור מבקש שאלוהים ישפוט אותו ויעזור לו להיחלץ מאויביו: א שָׁפְטֵ֤נִי אֱלֹהִ֨ים׀ וְרִ֘יבָ֤ה רִיבִ֗י מִגּ֥וֹי לֹא־חָסִ֑יד מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה וְעַוְלָ֣ה תְפַלְּטֵֽנִי ׃

יש כאן בקשה לשתי פעולות:

• אחת  -  שפוט אותי. המשפט שמבקש כותב המזמור אינו משפט בינו לבין אויביו. המשפט הוא שלו עצמו. שפוט אותי מבקש הכותב.
• ואז, לאחר המשפט, לאחר שתראה שאני איש חסד, אמת, ומעשים טובים (ההיפך מ"גוי לא חסיד, איש מרמה ועוולה"), רק אז תחלץ אותי ממצבי הקשה.

כותב המזמור בוטח באלוהים. הוא איננו מוטרד מתוצאות המשפט אלא מבקש, כמו במזמורים קודמים, את קרבתו. ב כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ אֱלֹהֵ֣י מָֽעוּזִּי֮ לָמָ֪ה זְנַ֫חְתָּ֥נִי לָֽמָּה־קֹדֵ֥ר אֶתְהַלֵּ֗ךְ בְּלַ֣חַץ אוֹיֵֽב ׃

הוא מבקש את ההנחיה כיצד להגיע להר ולבית האלוהים: ג שְׁלַח־אוֹרְךָ֣ וַאֲמִתְּךָ הֵ֣מָּה יַנְח֑וּנִי יְבִיא֥וּנִי אֶל־הַֽר־קָדְשְׁךָ֗ וְאֶל־מִשְׁכְּנוֹתֶֽיךָ׃

ההנחיה כוללת אור ואמת. אני מציע שאולי האור והאמת הן שתי מדרגות תודעתיות הנדרשות לאדם בחייו:

• אור – שגם בתקופות קשות של "חושך" לא יאבד את דרכו.
• אמת – שידע לבחור בין טוב לרע.

[בתמונה: שְׁלַח־אוֹרְךָ֣ וַאֲמִתְּךָ הֵ֣מָּה יַנְח֑וּנִי יְבִיא֥וּנִי אֶל־הַֽר־קָדְשְׁךָ֗ וְאֶל־מִשְׁכְּנוֹתֶֽיךָ... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי KELLEPICS לאתר Pixabay]

ואז מגיעה ההפתעה של המזמור הזה. ניתן היה לצפות שההגעה לבית האלוהים תלווה באיזה זבח או קורבן עסיסי, כמקובל לחשוב. אבל, הכותב מציע "זבח" מיוחד. הוא מציע נגינת כינור: ד וְאָב֤וֹאָה׀ אֶל־מִזְבַּ֬ח אֱלֹהִ֗ים אֶל־אֵל֮ שִׂמְחַ֪ת גִּ֫ילִ֥י וְאוֹדְךָ֥ בְכִנּ֗וֹר אֱלֹהִ֥ים אֱלֹהָֽי ׃

הערה אישית

כשהייתי ילד ניגנתי מספר שנים על כינור. האמת היא שלא הצטיינתי וגם הנגינה לוותה באימונים יומיומיים (בין שעה לשעתיים ביום) שהמאיסו עלי את הנגינה.

והיום, כשאני שומע נגינת כינור טובה, אז מבלי שאשלוט בכך, הדמעות זולגות מעצמן. יש לנגינת הכינור איזו דרך פלאית לגעת בנפש ולהרים אותה שלא תהייה שחוחה: ה מַה־תִּשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י׀ נַפְשִׁי֮ וּֽמַה־תֶּהֱמִ֪י עָ֫לָ֥י הוֹחִ֣ילִי לֵֽאלֹהִים כִּי־ע֣וֹד אוֹדֶ֑נּוּ יְשׁוּעֹ֥ת פָּנַ֗י וֵֽאלֹהָֽי ׃

בזמן מלחמת המפרץ, הגיע אייזיק שטרן לנגן בכינורו בירושלים. איכשהו נראה לי שהוא הכיר את המזמור הזה והרגיש חובה לבוא ולהקל על אזרחי ישראל שהיו נתונים למתקפות הטילים של סאדאם חוסיין. הנה:

אייזיק שטרן נגד סאדאם חוסיין: 

[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]