[בתמונה: ערוץ 12. התמונה היא צילום מסך]
[לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]
ד"ר דורון מצא הוא אנליסט, מרצה, חוקר ומומחה בתחום הסכסוך הפלסטיני- ישראלי, ערביי ישראל והחברה הישראלית. זהו מאמר דעה מפרי עטו.* * *
התקשורת הישראלית המסחרית מעולם לא גילתה יצירתיות שופעת כמו זו שהיא מגלה מאז אתמול בערב, עת הופיע ראש הממשלה בהודעה לציבור בשעת הפריים טיים.
היא החליטה שבמסגרת חוסר היצירתיות הזו היא משכפלת את מעשי ידיה של חלק מהתקשורת האמריקנית שתוך כדי מערכת הבחירות בארה"ב החליטה שהיא מתנהלת כמבוגר האחראי, שאינו רק מביא את דבר המנהיגות הפוליטית אלא מצביע בפני הציבור על מידע כוזב (פייק) וחוסר דיוקים באמירות הנשיא דונלד טראמפ. חלק מהתופעה בא לידי ביטוי גם במעשים אגרסיביים של קטיעת מסיבות עיתונאים שקיים טראמפ בתואנה של אי אמירת אמת [חדשות מזויפות (Fake News)].
גם ענקי התקשורת בערוצים 13, 12 וכמובן בעיתונות הכתובה (ידיעות אחרונות) והאינטרנטית (וואלה) החליטו שמה שטוב לאמריקנים טוב גם לנו. ב- 2 בדצמבר 2020 הם חיממו מנועים, ומדובר רק בתחילת הקמפיין שילווה את הכיסוי התקשורתי לאורך מערכת הבחירות, אליה ערגו מלכתחילה הערוצים המסחריים (בהנחה וזו באמת זו תתקיים). מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה לוותה בפולאו אפ של ניסיונות כלי התקשורת לחשוף את חוסר הדיוקים באמירות ראש הממשלה ואף בקטיעה ברוטלית (ערוץ 13 כמדומני) של הופעתו.
אמת היא דבר חשוב מאד. אני בעד. אבל באותה נשימה אני נגד שרלטנות ועוד יותר מכך נגד העמדת פנים.
[להרחבת המושג 'יצירתיות', לחצו כאן] [למאמרו של אלעד רזניק על הבחירות בארה"ב: 'זמן סיכומים – תפקיד התקשורת', לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'חדשות מזויפות – Fake News', לחצו כאן]
[התמונה היא צילום מסך]
אז הנה שלוש נקודות מרכזיות על קמפיין הפייק של התקשורת המסחרית הנגוע כשלעצמו הפייק:
א.
פוליטיקאים הם לא רק ייצוג אותנטי וטהור של מציאות. הם גם מחולליה וגם מפרשיה. אין שום בעייה עם פוליטיקאי, ודאי ראש ממשלה, שמייצר פרשנות של המציאות, כי כולנו באופן בסיסי והכי עמוק הם תוצרי פרשנות ולא תוצרים של מציאות עובדתית חלוטה.
כך, מותר גם מותר לראש הממשלה לטעון כי ההסכם הקואליציוני הופר בראש ובראשונה על ידי שותפיו הקואליציוניים. אין באמירה הזו משום פייק או דבר שקר; אלא אצל אלה (כמו חלק מכלי התקשורת) שהחליטו לקבל את הפרשנות ההפוכה. במקרה דנן אין כאן עובדה נכונה או שגויה, אלא זוויות מבט פרשניות על אותה מציאות, כפי שנאמר במקורות: אחת דיבר אלוהים, שתיים זו שמעתי.
באותה רוח, יכול ראש הממשלה להתהדר בהישגי ההתמודדות עם הקורונה גם אם התקשורת חושבת אחרת, מאחר וגם כאן אין בסיס עובדתי חלוט שמאפשר לקבוע מסמרות, אלא שוב מדובר בפרשנות ובתפיסת מציאות המבוססת על שיפוט.
ב.
אפרופו שיפוט - השיפוט התקשורתי בישראל כבר מזמן שאינו מבוסס על מקצוענות גבוהה, אלא על אמות מידה פוליטיות. הקמפיין נגד טראמפ בתקשורת האמריקאית נבע אף הוא מדחייה פוליטית; ואילו בישראל לא צריך להיות גאון כדי ללמוד על מערכת ההטיות הפוליטיות העומדות ומדריכות אתת כלי התקשורת למיניהם; ובואו ונכיר בכך שמרבית הערוצים המסחריים, הכתובים והאינטרנטיים אינם אוהדים גדולים, בלשון המעטה, של ההגמוניה הישראלית הנוכחית. ההיפך הוא הנכון.
זה הופך את רעיון ביקורת הפייק וקמפיין הפייק - בייחוד שזה מכוון אך ורק כלפי גורם אחד - לסוג של כרוניקה ידועה מראש. במילים אחרות לחלק מקמפיין פוליטי שבו נוטלת התקשורת תפקיד מרכזי ופעיל.
ג.
הפוסל במומו פוסל - אם הבנו (על בסיס בסעיף א') כי פייק זו לא אמירת שקר אלא סוג של פרשנות למציאות, התקשורת המסחרית איננה יכולה לשנות את הכללים כאשר מדובר בעצמה; ולהחליט שפרשנות זה פייק. למה? פשוט, כי היא עצמה עושה את זה כל הזמן! כל מי שצופה בערוצים המסחריים רואה כל הזמן את מעשה המסגור (Framing) של החדשות או המידע. מה זה אומר? הדיווחים, הידיעות והמידע נארזים תמיד לתוך מסגרת פרשנית שמציגה באופן ביקורתי כמובן את מעשה ידיה של הממשלה והעומד בראשה.
[להרחבת המושג 'מסגור', לחצו כאן]
כך למשל, נערכות השוואות סלקטיביות לנתוני תחלואת הקורונה במדינות אחרות, נתונים חיוביים של ישראל מטושטשים ושליליים מובלטים, הדבר נעשה גם בהקשרים של נתוני הכלכלה, וכמובן סיפורי מצוקת העצמאיים מובלטים (תוך התעלמות מהפער שבין המצוקה ובין התנפלות הישראלים על הקניונים ורמת ההוצאות הקניות יום השישי השחור), לאולפנים של דוברי הנרטיב הביקורתי (רופאים, כלכלנים, אנשי תרבות וכו'), סיקור ביקורתי נעשה על התנהלות גורמי המשטרה בהפגנות, הישגי המדינה בהבאת השלום מגומדים דרך דיונים צדדיים הנוגעים לפרוצדורות הדיווח של ראש הממשלה; ובכלל, השלום מוצג כתופעה כלכלית זניחה, בהשוואה להסכמים מדיניים אחרים (אוסלו), ועוד כטוב ליבם של גורמי התקשורת בפרשנות העצמית שלהם.
[לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2018), מומחים, פרשנים ומאחזי עיניים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 26/5/18.
- פנחס יחזקאלי (2017), חדשות מזויפות – Fake News, ייצור ידע, 19/2/17.
- פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
- אלעד רזניק (2020), זמן סיכומים - תפקיד התקשורת, ייצור ידע, 7/11/20.
- יחזקאלי פנחס (2014), יצירתיות, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2017), חדשות מזויפות – Fake News, ייצור ידע, 19/2/17.
- פנחס יחזקאלי (2015), מסגור, ייצור ידע, 4/10/15.
בלי קשר לעמדה פוליטית כזו או אחרת, מלבד ניתוח אובייקטיבי של מערכות התקשורת בישראל (במקרה זה ערוצים 11-12-13) ניכר באופן ברור נטייה להזדהות עם כול מה שהוא "רק לא ביבי"
קטיעת דברי ראש המשלה היא אכן דוגמא נאותה, אגב- סדר הקטיעות גם הוא מעניין. תחילה 12, אחריו 13 וגם 11 "הממלכתי" קטע את השידור- ודווקא כאשר עיתונאים החלו לשאול שאלות קשות! שאמור להיות תגובת – נגד הולמת לייחוס ההצלחות האישיות של נתניהו במלחמת המאסף על גורלו המשפטי- העיקר- להראות "שאנחנו התקשורת כבר יודעים מה ישאלו ומה יענה ואנחנו מחליטים מה הנכון " ובכך פגעו דווקא בעמיתיהם העיתונאים שזו להם הזדמנות להראות לכולם עד כמה הם יכולים להיות אנטי.
הניתוח נכון- עם כול הצער שבדבר
אמצעי התקשורת הם מחוללי ההקצנה בישראל (הם לא לבד – אבל הם מרכזיים).
ברגע שערוצי הטלוויזיה והרדיו לוקחים צד באופן בוטה כמו שקורה כעת ופועלים בעצם ללא נורמות עיתונאיות בסיסיות וללא גילוי נאות, יש באופן טבעי תחושת אנטי קשה מאד בקרב ציבורים רחבים.
התחושה הזו תבוא מתישהו לידי ביטוי, כזה או אחר, שלא יהיה ספק.
ואז יש דליגיטימציה הדדית, ופרוק האחווה בעם, והנה אנחנו פוגעים בסוף בבטחון הלאומי שלנו וביכולתנו לשרוד בג'ונגל שמסביבנו.
קיבלתם על עצמכם משימה לפרק את הפרוייקט הציוני, אה?
חבל מאד, וצריך לחשוף את זה יותר ויותר ולהראות את הפוזיציה הירודה הזו בציבור.