קובי ביטר: מלאך מסולם יעקב…

[בתמונה: סולם יעקב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[בתמונה: סולם יעקב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

הפעם בפרשה: סיבת יציאתם של פוליטיקאים לשוק הפרטי; האם צוות הווי של הנח"ל מכיר את הפרשה? כיצד קשור ליל הגשרים לפרשה שלנו? מקור הביטוי "ברחל ביתך הקטנה"; האבן (גבול) שהפילה מסוק; ו- האם ליעקב אבינו היה בנוסף גם וטרינר?

[לקובץ המאמרים על פרשת ויצא, לחצו כאן]

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

קובי ביטר הוא איש הי-טק לשעבר (שימש כ‏מנכ"ל‏ בינת סמך - Bynet Semech). כיום, הוא מקדיש את זמנו לחינוך ולהוראה.

*  *  *

‏הפעם בפרשה: 

  • סיבת יציאתם של פוליטיקאים לשוק הפרטי
  • האם צוות הווי של הנח"ל מכיר את הפרשה?
  • כיצד קשור ליל הגשרים לפרשה שלנו?
  • מקור הביטוי "ברחל ביתך הקטנה"
  • האבן (גבול) שהפילה מסוק.
  • האם ליעקב אבינו היה בנוסף גם וטרינר?
  • ועוד

ראשי פרקים

[בתמונה: סולם יעקב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Cdd20 לאתר Pixabay]

1. יעקב יוצא לחרן במצוות אביו ואמו על מנת לחפש לו אשה מבני משפחתו וכן על מנת להימלט מעשו שרוצה להורגו. כשמגיע הלילה, שוכב יעקב לישון ובשנתו חולם חלום שבו הוא רואה סולם המוצב על הארץ וראשו מגיע לשמים וכן הוא רואה בחלום מלאכים עולים ויורדים בסולם. רש"י מסביר שמלאכי ארץ ישראל שליוו את יעקב עלו לשמים ואילו מלאכי חוץ לארץ ירדו על מנת ללוותו בהמשך הדרך. "וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּו"ֹ. בהמשך הקב"ה מבטיח ליעקב שהארץ אשר הוא שוכב עליה תהיה לכל זרעו אחריו וכאן חוזר הקב"ה על הבטחתו לאברהם וליצחק על הקשר הבלתי נפרד של עם ישראל לארץ ישראל "הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ".

[בתמונה: סולם יעקב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Cdd20 לאתר Pixabay]

2. יעקב מקיץ משנתו מקים מזבח מהאבן שעליה שכב וקורא למקום "בית אל". מדרש אגדה מסביר את הכתוב "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו": נאמר אבנים ברבים לבין הכתוב "וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו" אבן ביחיד, שכל האבנים רבו ביניהן על מי יניח יעקב הצדיק את ראשו וכדי למנוע עימות מיותר הפכם הקב"ה לאבן אחת.

יעקב נודר נדר ובו הוא מתחייב לתת עשירית מהונו לצדקה במידה ויחזור לארץ ישראל בשלום "וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר... וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי... וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָך"ְ. הישוב בית אל הנמצא בשומרון, צפונית לירושלים ממוקם לפי המסורת היכן שחלם יעקב. המדרש מסביר שראשיתו של הסולם היה בבאר שבע, קצהו בבית אל ואמצע שיפועו מעל מקום בית המקדש בירושלים. הסיפור של חלום יעקב מופיע גם בשירה הידוע של להקת הנח"ל "בבוקר אל דשא ביתי הרטוב, ירד משמים בלובן כנפיים מלאך מסולם יעקב. מאין תבואה ואנה תצעד..." (מילים: יורם טהרלב, לחן: נורית הירש)

.

3. יעקב מגיע לאזור חרן ופוגש ליד הבאר (שהיתה מכוסה באבן) רועי צאן מחכים ולא משקים את עדרי הצאן. יעקב מתפלא על כך וטוען לעומתם שהם מתבטלים ממלאכתם ומרמים את הבעלים "וַיֹּאמֶר, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה, הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ". בתגובה ענו לו הרועים שהם מחכים שיגיעו מספר רועים וביחד, בכוחות משותפים יזיזו את האבן מעל פי הבאר.

"וַיֹּאמְרוּ, לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ, הַצֹּאן" תוך כדי השיחה יעקב שם לב שרחל מגיעה עם הצאן והוא מייד משנס מותניו, מזיז לבדו את האבן מעל הבאר ומשקה את צאן רחל, מה שכיום היינו מכנים "עשה רושם". "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל, בַּת לָבָן... וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵרּ".  לבן שומע שיעקב הגיע, רץ לקראתו, מחבק ומנשק אותו. המדרש מספר שלבן ידע שיעקב הגיע מבית עשיר וזכר את המתנות שאליעזר עבד אברהם נתן להם כשלקח את רבקה ולכן ניסה בזמן שחיבק ונישק את יעקב לחפש על גופו של יעקב אבנים טובות ומתנות וכמובן שהתאכזב כשלא מצא.

.

4. ללבן היו שתי בנות, רחל ולאה "וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת, שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה".  ושוב, בענייני שירים, גם שירו הידוע של צביקה פיק "אני אוהב אותך לאה" (מילים: אהוד מנור) נלקח מפרשתינו. "הנה ימים רבים חלפו ושתי ידי עייפו ועינייך מה יפו כעיני רחל". יעקב התאהב ברחל ולכן ביקש מלבן לקחת את רחל לאשה ובתמורה מציע יעקב  להתחייב לעבוד את צאן לבן במשך שבע (!!!!) שנים.

"וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה". ומדוע הדגיש יעקב גם רחל, גם בתך וגם הקטנה? ועל כך עונה המדרש שיעקב ידע שיש לו עסק עם רמאי שלא מוגדר כאיש ישר ואיש אמת לכן הקפיד לציין בצורה חד-חד ערכית שמדובר ברחל שהיא בתו הקטנה של לבן. כיום נהוג להשתמש בבטוי זה כדי לוודא שכל הפרטים ברורים  וידועים. יעקב משקיע בעבודתו והתקופה עוברת כהרף עין מרוב אהבתו לרחל "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים, וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ".

5. לאחר שבע שנים לבן עורך חתונה מפוארת לכל אנשי העיר ואולם בלילה במקום לתת ליעקב את רחל הוא נותן לו את לאה (המדרש מספר שרחל לא רצתה שלאה תיפגע לכן נתנה לה את הסימן המוסכם שהיה לה עם יעקב).

יעקב מגלה את מעשה הרמייה ובא בטענות ללבן "וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי". לבן עונה לו ואומר שזהו מנהג המקום שצריך לחתן קודם את הנערה הבכירה לפני הצעירה. "וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנו לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה" בהמשך לבן סוחט מיעקב עוד שבע שנים של עבודה בתמורה לרחל.

.

6. בתקופת עבודתו של יעקב בבית לבן נולדים לו אחד עשר ילדים: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, דן, נפתלי, גד, אשר ויוסף. מילדים אלו נולדו שנים עשר השבטים מהם קם עם ישראל. לאחר חורבן בית המקדש הראשון יצאו שבטי ישראל לגלות ולא נודע מה היה גורלם, למעט שבט יהודה ששם הלאום והדת שלנו "יהודים" נגזר משמו של יהודה. בעשור האחרון הצליחו מספר חוקרים לזהות בשבטים נידחים בצפון הודו משפחות אשר נוהגים מנהגי יהדות כמסורת שהועברה אליהם מאב לבן כצאצאים של עשרת השבטים.

7. כשנולד יוסף, מבקש יעקב מלבן לשוב לארץ ישראל "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן, שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה, אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי.  תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי, אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה." לבן מכיר בעובדה ששהותו של יעקב אצלו הביאה לו עושר רב ובפרץ תמוה של טוב לב מבקש לתת שכר ליעקב "וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי, וַיְבָרְכֵנִי ה’ בִּגְלָלֶךָ. וַיֹּאמַר:  נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי, וְאֶתֵּנָה". יעקב עונה לו שכל העבודה עד כה היתה עבור לבן ובתמורה לרחל ולאה וכעת מבקש לעבוד עבור עצמו ומשפחתו "וְעַתָּה, מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי”.

בשנים האחרונות משמש משפט זה את הפוליטקאים הבכירים וביניהם ראשי הממשלה שפרשו מתפקידם והחליטו לצאת לעסקים פרטיים על מנת "לעשות לביתם". (ישנם גם "שעשו לביתם" תוך כדי כהונתם!!!)

[בתמונה: בשנים האחרונות משמש המשפט "לעשות לביתם" את הפוליטקאים הבכירים וביניהם ראשי הממשלה שפרשו מתפקידם והחליטו לצאת לעסקים פרטיים... (ישנם גם "שעשו לביתם" תוך כדי כהונתם!!!)... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

[בתמונה: בשנים האחרונות משמש המשפט "לעשות לביתם" את הפוליטקאים הבכירים וביניהם ראשי הממשלה שפרשו מתפקידם והחליטו לצאת לעסקים פרטיים... (ישנם גם "שעשו לביתם" תוך כדי כהונתם!!!)... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

8. יעקב ולבן מסכמים על עוד שש שנות עבודה כשהתמורה תהיה חלק מהצאן שיעבור לרשות יעקב ולכן יעקב ולבן מגדירים פרמטרים לבחירת הצאן: רק תיישים ועיזים שיש עליהם נקודות גדולות וכבשים בצבע חום. לאחר הסכם זה, לבן נוהג לא בהגינות וכגנב בלילה הוא ובניו מסלקים מהעדרים שלו את כל הצאן הבריא המתאים להגדרה זו ומרחיקים אותם מהעדר של יעקב  "וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים, וְאֵת כָּל הָעִזִּים הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת, כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ, וְכָל חוּם בַּכְּשָׂבִים; וַיִּתֵּן, בְּיַד-בָּנָיו וַיָּשֶׂם, דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, בֵּינוֹ, וּבֵין יַעֲקֹב".

[בתמונה: פסל אלילים... מקור התמונה משמאל: Photo by Lucas Pezeta from Pexels]

לבן משאיר בידי יעקב רק את הצאן החולה והתשוש (על מנת שליעקב לא יהיה כלום) ואולם בניגוד לכל כללי הסטטיסטיקה וההגיון ואולי בגלל שליעקב היה יידע נרחב בתורת הצאן והווטרינריה מתמלא עדרו של יעקב בכבשים ובעיזים לפי הפרמטרים שנקבעו עד כדי שיעקב הופך להיות איש עשיר מאד. "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ, מְאֹד מְאֹד, וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים".

9. יעקב מבין שקנאת לבן ובניו לא מנבאת טוב "וַיִּשְׁמַע, אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ, וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה". בנוסף, יעקב מקבל הנחייה מהקב"ה ומתבקש לחזור לארץ ישראל. "וַיֹּאמֶר ה’ אֶל יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ" לכן מודיע יעקב ללאה ולרחל על כוונתו, והן מתוך הבנה שלבן ניצל אותן ואת יעקב, מסכימות איתו. "וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה, וַתֹּאמַרְנָה לוֹ: הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה, בְּבֵית אָבִינוּ. הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ, וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל, אֶת כַּסְפֵּנו"ּ. יעקב מנצל את ההזדמנות שלבן לא בבית והוא לוקח את נשיו, ילדיו ואת כל רכושו ויוצא בדרך לארץ ישראל. רחל מחליטה באותה הזדמנות לגנוב את פסלי האלילים של לבן (תרפים) (ראו תמונה משמאל).

[בתמונה משמאל: פסל אלילים... מקור התמונה משמאל: Photo by Lucas Pezeta from Pexels]

10. כששומע זאת לבן, הוא רודף אחרי יעקב ומשיג אותו בגלעד (כיום צפון מדינת ירדן מול עמק בית שאן). בלילה, לפני שלבן פוגש ביעקב, הקב"ה מופיע בחלום אצל לבן ומזהיר אותו שלא יפגע ביעקב "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע". למחרת לבן פוגש את יעקב ובא אליו בטענות על כך שברח ולא נתן לו הזדמנות להיפרד מיעקב, רחל, לאה והילדים בצורה מכובדת "וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב.... לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ, וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי, וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר. וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי, לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי".

בהמשך לבן טוען כנגד יעקב על גניבת הפסלים שלו "לָמָּה גָנַבְתָּ, אֶת אֱלֹהָי". יעקב שלא ידע על מעללי רחל שגנבה את פסלי אביה (התרפים)  מציע ללבן לחפש בכל המחנה ומתחייב בפני לבן שבמידה וימצאו הפסלים ימות הגנב. לבן מתחיל בחיפושים וכשמגיע לאהל רחל, מחביאה רחל את הפסלים מתחת לכר וכשלבן מבקש לבדוק, מתנצלת רחל ואומרת שהיא לא יכולה לקום ממקומה.

11. לאחר החיפוש יעקב כועס על לבן ומוכיח אותו על כך שלא האמין לו וזאת לאחר שיעקב עבד עשרים שנה בבית לבן ולא פשע בכלום, ומוסיף יעקב שהסכים לעבודה למרות שידע שלבן מנצל אותו ומשלם לו משכורת לא הוגנת "זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ, רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ; וְאֵילֵי צֹאנְךָ, לֹא אָכָלְתִּי. טְרֵפָה, לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ.... עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ; וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי, עֲשֶׂרֶת מֹנִים "

12. בגמר הוויכוח מקימים ילדי יעקב גל אבנים שישמש כעדות להסכם שיעקב ולבן עושים, ובהסכם, יעקב מתחייב בפני לבן להתנהג כראוי עם רחל ולאה ולא לשאת נשים נוספות "וַיֹּאמֶר לָבָן, ... אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי, וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ, עִמָּנוּ; רְאֵה, אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. לבן, במקרה הזה, בניגוד למה שהיכרנו, התנהג בצורה אחראית לבנותיו.

13. אחד מהפסוקים במעניינים בפרשה הינו הגדרת קו הגבול (הקו הירוק, הקו הסגול). פסוק זה מופיע בסופו של הויכוח בין יעקב ולבן וכך נאמר: וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב:  הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה, וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה, אֲשֶׁר יָרִיתִי, בֵּינִי וּבֵינֶךָ.  עֵד הַגַּל הַזֶּה, וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה:  אִם אָנִי, לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה, וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת, לְרָעָה".

במילים שלנו, הם מסמנים אבן גבול ומתחייבים שאף אחד לא יפלוש לשטחו של השני. הדגש בפסוק הוא על "לְרָעָה" זאת אומרת שטיולים מותרים ואולם מלחמה אסורה.

[בתמונה: לטייל מותר. להילחם אסור... מקור התמונה: Photo by NEOSiAM 2020 from Pexels]

[בתמונה: לטייל מותר. להילחם אסור... מקור התמונה: Photo by NEOSiAM 2020 from Pexels]

14. לאחר הסכם השלום בין ישראל למצרים, סוכם, שרוב הגבול יסומן באמצעות אבני גבול בצורת פירמידה, ולכן הוכנו 91 אבנים, החל מאיזור רפיח שלחופי הים התיכון, ועד לאיזור טאבה שלחופי ים סוף דרומית לאילת. באחת הנקודות באבן גבול 51, אירעה תאונה ומסוק יסעור של חיל-האוויר התרסק במהלך הנחת אבן הגבול, לאחר שזנב המסוק ניתק.

טייס המסוק נהרג ושלושת אנשי הצוות האחרים, טייס המשנה, המכונאי המוטס ועוזר המכונאי המוטס – נפצעו. רצ"ב סרט מצמרר של תאונה זו:

://www.merchav-aviri.org/pages/content/view/91/36/

15. יעקב ממשיך בדרכו ופוגש בשנית את מלאכי ארץ ישראל הבאים ללוותו. לנקודת מפגש זו הוא קורא מחניים, על שם מחנה מלאכי ארץ ישראל ומחנה המלאכים של חוץ לארץ. הישוב וכן שדה התעופה מחניים שבצפון הארץ נקראים על השם שיעקב נתן.

ישוב זה נמצא צמוד לגשר בנות יעקב שעל נהר הירדן. גשר זה הוא אחד מהגשרים שכוחות הפלמ"ח פוצצו במסגרת מה שכונה "ליל הגשרים".

[בתמונה: גשר אלנבי לאחר ליל הגשרים. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: גשר אלנבי לאחר ליל הגשרים. התמונה היא נחלת הכלל]

"אמרי אמיר"

1. "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (כ"ח , י"א) - על הכתוב "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" מעיר רש"י: עשאן כמין מרזב סביב לראשו...התחילו מריבות זו עם זו; זאת אומרת: עלי יניח צדיק ראשו! וזאת אומרת: עלי יניח צדיק ראשו! מיד עשאן הקדוש-ברוך-הוא אבן אחת; וזהו שנאמר: "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו" (כ"ח, י"ח). שואל האדמו"ר רבי אברהם מרדכי מגור: לאחר שכל האבנים נעשו אבן אחת, מדוע לא רבו ביניהן לאמר: "בצד זה יניח הצדיק ראשו? ומשיב האדמו"ר: לאחר שנוצרה אחדות בין האבנים המריבות, שוב לא היתה ביניהן קנאה ושנאה ותחרות.

2. "וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹדהַזֶּה " (ל"א, א') – במדרש רבה אומרים על פסוק זה שאין "כבוד" אלא כסף וזהב, ככתוב בספר נחום: "בוזו כסף, בוזו זהב!... כבד מכל כלי חמדה". נשאלת השאלה , וכי אין במדרש הזה סתירה למה שאמור בפרקי אבות: "אין כבוד אלא תורה שנאמר: כבוד חכמים ינחלו"? משיב על כך הגאון מווילנא שבכל המקרא כולו באה המילה "כבוד" בכתיב מלא למעט שני מקרים, בפרשתנו ובספר נחום. לכך מתכוונים דברי המדרש: "אין כבד אלא כסף וזהב" – שבכל מקום שהמלה "כבד" מגיעה בכתיב חסר, הכוונה היא לכבוד מדומה שמשיגים בכסף וזהב ולא לכבוד אמיתי...

[לקובץ המאמרים על פרשת ויצא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

.

One thought on “קובי ביטר: מלאך מסולם יעקב…

  1. Pingback: פרשת ויצא באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *