[בתמונה: היו לי השגות. כבוד הנשיא ריבלין... צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ. מקור התמונה: פייסבוק]
הרן פינשטין הוא שופט בדימוס. משנת 1991 הוא מרצה בחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן. מחבר הספר "הגמילה מהגלימה. מרשימותיו של שופט בעיר שדה".
* * *
פתגם לטיני המיוחס ל-"קיסר הרומיים" אומר: "העתים משתנות ובתוכן גם אנו משתנים". כך ניתן להסביר את שינוי העמדה של כבוד הנשיא ראובן ריבלין אשר אמר אתמול בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה את המשפט הבא:
"היו לי בהחלט השגות על סמכויות יתירות של פקידים בפרקליטות, אך מעולם לא הייתה בי כל השגה על העיקרון הבלתי מתפשר של עצמאות המשפט ועל החובה לציית לדבר המשפט, בבחינת יש שופטים בישראל".
וכך אמר יושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין, בריאיון עיתונאי ביום 5.6.03: "אנחנו מדברים על מצב שבו המערכת השיפוטית מסכנת את הדמוקרטיה בישראל כיוון שאנשיה בטוחים שהם יותר טובים מאחרים. הרי מה קורה כאן? בעצם אין יותר חוק".
[היו זמנים... יו"ר הכנסת ראובן ריבלין. לכתבה המלאה בוואלה, לחצו כאן]
וכך אמר אהרון ברק נשיא לשעבר נשיא של בית המשפט העליון באותו כנס: "בית המשפט העליון הוא כיפת ברזל של החברה". האמנם?
תפקיד כיפת הברזל הוא לאחד את החברה ולאסוף אותה תחת כיפה מגינה אחת. דימוי לא מוצלח של הנשיא ברק. נעלה מכל ספק כי מה שעשה הנשיא ברק - ומה שעושים 'משוכפליו המשפטיים' - הוא בדיוק להיפך. ברור כי פרופ' ברק יודע כי לא איחד את העם ולא הגן על החברה מכיוון שהוא עצמו הודה בעובדה זאת באותו נאום: "אני יודע שאני נתפס בתור אויב העם שנלחם מתוך איזו דון-קישוטיות , אבל אני לא כזה".
אכן, הזמנים השתנו. בעבר ריבלין דיבר מתוך מצוקה אישית, כשעלו חשדות חמורים נגדו. לכן, יש לראות את האמירה מהעבר כמו ניסיון של כל חשוד ונאשם להיחלץ ממשפט ומעונש, הא ותו לא. האמירה בהווה היא של אדם לא מונחת לו חרב על צווארו, ולכל אמינה הרבה יותר מהקודמת.
לצערי, לא ניתנה לפרקליטות הזדמנות להוכיח את החשדות בבית משפט, כי התיק נגדו נסגר בטרם עת.
ובכל, ריבלין לא תמיד שמר על צעדיו. הוא ניסה לנצל את חסינותו הםרלמנטרית לסייע לעבריין דרעי בעת החקירה וגם העיד לטובתו במשפט. אז הוא לא דוגמא טובה לשום דבר טוב.
האומנם שני הציטוטים הללו מייצגים ספק בהחלטות הפרקליטות?