אבי הראל: חוק ההסמכה הגרמני וחוק הקורונה הגדול

[בתמונה: הרייכסטאג בוער... 27 לפברואר 1933. התמונה היא צילום מסך]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [למאמרו של עו"ד יאיר רגב: 'לאן נידרדר עוד??', לחצו כאן] [למאמרו של ד"ר דורון מצא: 'תתבישו'!]

אבי הראל 5

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בתאריך 30 בינואר [1]1933, מינה נשיא הרפובליקה הגרמנית, פאול פון הינדנבורג[2] את אדולף היטלר לקנצלר.  המינוי בא על רקע המשבר הפוליטי והכלכלי המתמשך, שבו הפך המשטר הדמוקרטי למשטר סמכותי המתנהל בתוקף סמכויות חירום שניתנו בחוקה לנשיא.

מיד לאחר מינויו, החלה המפלגה הנאצית בראשותו של היטלר, במסע אלים להשתלטות כל מוסדות המדינה והחברה, ולהפכה למדינה טוטליטרית. בתאריך 27 לפברואר 1933, שבוע לפני הבחירות הכלליות, הועלה בניין הריכסטאג, בית הנבחרים הגרמני בברלין באש.

היטלר הזדרז להאשים בכך את הקומוניסטים, למרות שככל הנראה מי שהצית את הפרלמנט הגרמני היו אנשי המפלגה הנאצית. המשטרה בברלין עצרה "חשוד" במעשה - את מרינוס ואן דר לובה[3], פועל הולנדי מובטל, ששהה במקום שהיה  במקרה גם חבר המפלגה הקומוניסטית. שריפת הפרלמנט הגרמני  נתנה  עילה להיטלר לפרסם צו חירום העונה לשם – הצו להגנת העם והמדינה, שפורסם ב28 לפברואר 1933.

.

הצו ביטל למעשה את זכויות היסוד של האזרחים ברפובליקת ויימאר הדמוקרטית,  והסיר מעליהם את הגנת החוק. הצו ביטל את חופש הביטוי של היחיד, ואפשר להפר את הפרטיות של קשרי הדואר, הטלגרף והטלפון. בחסות הצו האמור, הוצאו צווי חיפוש וצווי החרמה והגבלות על הרכוש. הצו הסמיך את הממשלה להעביר לידיה סמכויות שלטון בכל אחת ממדינות גרמניה וקבע עונש מוות על פשעי בגידה במולדת, הצתה וחבלה[4].

באווירה זו של טרור ודיכוי זכויות הפרט, התנהלה מערכת הבחירות. הנאצים פיזרו בכוח את האספות פוליטיות של יריביהם, מתנגדיהם נרצחו, נאסרו או פוטרו ממשרותיהם, ועיתוניהם הוחרמו. חרף כל זאת, בבחירות שהתקיימו ב - 5 במרס 1933 זכתה המפלגה הנאצית לתמיכה של %‏44 מקולות הבוחרים בלבד. תוצאות הבחירות הללו, לא נתנו לנאצים את הרוב המוחלט שלו ציפו. למרות אווירת הדיכוי והאלימות,  היו עדיין מצביעים רבים שהצביעו עבור מפלגות אחרות. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שמרה על כוחה, מה שמעיד על תמיכה לא מבוטלת בערכי הדמוקרטיה, בקרב האוכלוסייה הגרמנית. גם התמיכה במפלגה הקומוניסטית העידה על קיומו של כוח אנטי-נאצי גדול המתחרה על ליבו של העם.

לאחר הבחירות, נוכח כישלונה של המפלגה הנאצית, נקט היטלר בשורת פעולות שנועדו לבסס את שליטתו הבלעדית במדינה. בישיבת הרייכסטאג הראשונה בתאריך ‏23 במרס ‏1933, התקבל חוק ההסמכה. חוק זה העניק לממשלה הגרמנית, ובפועל להיטלר, סמכות לחוקק חוקים לא אישור הרייכסטאג ובניגוד לחוקה.

[בתמונה: היטלר נואם לפני צירי הרייכסטאג בבית האופרה קרול, משכנו הזמני של הפרלמנט לאחר השריפה, לפני אישור חוק ההסמכה. התמונה היא צילום מסך]

חוק ההסמכה הביא לאיחוד סמכויות החקיקה והביצוע, נטרל את החוקה הגרמנית ובעצם הביא  להפיכתו של בית המחוקקים, הרייכסטאג, למיצג שווא, נטול סמכויות, הפועל על פי דברו של היטלר בלבד. החוק התקבל בנימוק, שלנוכח שעת החירום הקיימת במדינה, יש לרכז סמכויות בידי גוף אחד, ולא לאפשר לבצע חקיקה או לפקח עליה בידי בית המחוקקים, החושבים אחרת מקו החשיבה של המפלגה הנאצית, קרי היטלר. חוק ההסמכה הפך את גרמניה מרפובליקה דמוקרטית, לדיקטטורה חוקית בראשות היטלר.

כפועל יוצא מחוק ההסמכה, כדי להשיג את אחדות המדינה והמפלגה ולבטל את קיומם של מוסדות נוספים בגרמניה, נקט היטלר בפעולות שקרא להן האחדה[5]. פעולות האחדה אלו הקיפו את כל תחומי החיים של העם הגרמני - הכלכלה, הפוליטיקה, החינוך והחברה - והעם כולו שועבד למפלגה הנאצית ולמנהיגה.

באמצעות ההאחדה הבטיח היטלר את השלטון הריכוזי של הנאצים במדינות גרמניה. מושלים נאצים שנקראו נציבי הרייך, התמנו כמושלי פרוסיה בוואריה ושאר מדינות הרייך הגרמני. על שליטים אלה  הוטל התפקיד להוציא לפועל את הוראותיו של היטלר, בכל תחומי החיים. ככלל, ניתן לומר כי עם מינוי נציבי הרייך בוטל בעצם במדינות גרמניה השלטון הפרלמנטרי, והמהפכה הטוטליטרית של הנאצים הושלמה.

.

כפועל יוצא מחוק ההסמכה ותהליך ההאחדה, התחיל  במאי ‏1933 תהליך הוצאתן של המפלגות הפוליטיות מחוץ לחוק וחיסולן הסופי. במסגרת מדיניות ההאחדה נחקק החוק להגנת אחדות המפלגה והרייך, ולפיו נעשתה המפלגה הנאצית למפלגה הפוליטית החוקית היחידה בגרמניה. בתוקף החוק האמור פוזרו כל המפלגות האחרות במדינה, מבלי יכולת להקימם מחדש.

בבחירות הנוספות שהתקיימו ב - 12 בנובמבר ‏1933 , הפרלמנט הגרמני היה מורכב רק מפלגה אחת -  המפלגה הנאצית. בבחירות השתתפו %‏95 מבעלי זכות הבחירה, והנאצים זכו בכל המושבים ברייכסטאג. חוקי. ב - 30 בינואר ‏1934, החליט הרייכסטאג פהֶ אחד לפזר את עצמו, וכך הריבון היחיד בגרמניה היה היטלר לבדו. בדצמבר ‏1933 הוכרז על אחדות המפלגה והמדינה, ובכך הוכרז למעשה באופן רשמי על מותה של הדמוקרטיה הגרמנית באופן סופי.

לאחר מותו של הנשיא הינדנבורג , ב-‏2 באוגוסט ‏1934, נטל היטלר לעצמו גם את תפקיד הנשיאות, ובכך חיזק עוד יותר את כוחו ושליטתו המוחלטת בגרמניה. החל משנת 1935 הפך  היטלר לפיהרר[6] - המנהיג היחיד של גרמניה,  נשיא וגם קנצלר יחדיו. בתוקף תפקידו זה נהיה היטלר גם למפקד הצבא, וכל חיילי הצבא הגרמני נשבעו לו אמונים.

חוק ההסמכה שסלל את הדרך להפיכתה של גרמניה לדיקטטורה לכלל אזרחיה, היווה את נקודת המשען לכלל החוקים והצווים כנגד מתנגדי המשטר ואויביו, ובראשם הקומוניסטים והיהודים. עיקר החוקים והצווים כוונו כנגד היהודים, ומטרתם הייתה לסלק את היהודים מתחומי הפוליטיקה, המקצועות החופשיים, ומתחומי החברה והתרבות של גרמניה. חקיקה זו דנה את היהודים למוות אזרחי, שעה שכלל מוסדות המדינה הפכו אותם לאויב החמור ביותר של העם הגרמני.

.

בכנס המפלגה הנאצית בעיר נירנברג, ב-ספטמבר 1935, נקבע חוק אזרחות הרייך[7], בו הוגדר מיהו אזרח הרייך ומהן זכויותיו כאזרח. החוק קבע כי רק בעל דם גרמני יכול להיות אזרח הרייך. בחוק נוסף שנקבע באותו מעמד, נקבע החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני, באמצעותו הובטחה שמירת טוהר הדם של העם הגרמני על ידי הפרדה בין יהודים לגרמנים. באמצעות החוקים הגזעניים והאנטישמיים הללו, נקבעה מסגרת להגדרת הזהות האזרחית והלאומית של הגרמנים תוך נטילת זכויות האזרח מכל מי שלא הוגדרו כגרמני - ובראשם היהודים. בכך נסתם הגולל על עתידם של היהודים בגרמניה, והדרך לסילוקם ממארג החיים ברייך הייתה פתוחה. חוקים אלה היו המפורסמים ביותר, אולם ברייך הגרמני, חוקקו ונקבעו למעלה מאלפיים חוקים וצווים כנגד היהודים, מה שלא הותיר להם כל סיכוי לחיות בארץ מולדתם.

האם ניתן לראות בחוק הקורונה הגדול, שחוקק בכנסת ישראל, בתאריך 23.7.2020, את חוק ההסמכה הגרמני?

ספק רב. עצם השימוש בביטוי של הרייך השלישי, בחוק ישראלי מעורר תהיות רבות. אין בין חוק ההסמכה הגרמני לחוק הקורונה הגדול אלא שיתוף שם בלבד. ברור כי אם הייתה חוקה מחייבת בישראל, של זכויות הפרט, היה זה מצב אידיאלי. אך חוקה שכזאת איננה בנמצא, ולכן, בחוק הקורונה הגדול, מצוי סעיף מגביל הקובע כי הכנסת צריכה לאשר את צווי החירום של הממשלה תוך 24 שעות. אין זה חוק ההסמכה הגרמני, אלא חוק שיש לשמור על השימוש בו בשבע עיניים, ולהגיב מיד לכל פגיעה בזכויות הפרט על ידי הממשלה.

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [למאמרו של עו"ד יאיר רגב: 'לאן נידרדר עוד??', לחצו כאן] [למאמרו של ד"ר דורון מצא: 'תתבישו'!]

נספחים

חוק ההסמכה הגרמני(מקור ויקיפדיה)

הרייכסטאג חוקק את החוק הבא, שקיבל את אישורו של הרייכסרט ועומד על הצורך לבצע תיקונים בחוקה, שעליהם אנו מכריזים:

חלק 1: בנוסף להליך הקבוע בחוקה, חוקי הרייך עשויים להיחקק בידי הממשלה של הרייך. זה כולל חוקים המסתמכים על פסקה 85, שורה 2 ופסקה 87 שבחוקה.

חלק 2: חוקים שנחקקו בידי הממשלה של הרייך עשויים לחרוג מהאמור בחוקה כל עוד הם לא פוגעים במוסד הרייכסטאג ובמוסד הרייכסרט. סמכותיו של הנשיא נשארות ללא שינוי.

חלק 3: חוקים שנחקקו בידי הממשלה של הרייך יאושרו בידי הקנצלר ויפורסמו בעיתון הרשמי של הרייך. החוקים יכנסו לתוקפם ביום הכרזתם, אלא אם צוין יום אחר לפרסומם. פסקה 68 עד פסקה 77 שבחוקה לא ייושמו על חקיקה של ממשלת הרייך.

חלק 4: בריתות וחוזים בין הרייך למדינות זרות שמתנגשות עם חוקי הרייך, לא ידרשו את אישורים של גופים העוסקים בחקיקה. ממשלת הרייך תאשר את התיקונים הנדרשים להוצאתם לפועל של בריתות וחוזים אלו.

חלק 5: חוק זה יכנס לתוקפו מרגע הכרזתו ויאבד את תוקפו באחד באפריל 1937, או אם הממשלה הנוכחית של הרייך תוחלף באחרת.

חוק הקורונה הגדול (מקור מעריב,מתאריך 23.7.2020)

הממשלה תוסמך להכריז על  מצב חירום בשל הקורונה - אם "קיים סיכון ממשי להתפשטות רחבה נגיף הקורונה ולפגיעה משמעותית בבריאות הציבור.

  • תוקף הכרזת החירום ל-45 יום וניתן להאריכה לתקופות נוספות של 60 יום כל אחת.
  • החוק הוא הוראת שעה עד 30.6.2021.
  • הממשלה תוכל להתקין תקנות לשעת חירום המגבילות את התנהלות הפרט כולל בבית מגוריו, ברכבו הפרטי ובמרחב הציבורי.
  • תוקפן של התקנות לא יעלה על 28 ימים.
  • תוקפן של תקנות הגבלת הפעילות במרחב הפרטי והציבורי לא יעלה על 14 ימים עם אפשרות הארכה.
  • לכנסת יש  24 שעות כדי לאשר את התקנות. חלפו 24 שעות ללא החלטה התקנות יכנסו לתוקף והכנסת תוכל לאשרן או לבטלן בתוך שבוע-שבועיים.
  • ב"מקרים מיוחדים" עליהם תחליט הממשלה תקנה לשעת חירום תכנס לתוקף מיד.
  • אם הוועדה לא קיבלה החלטה בתום 24 שעות ייכנסו התקנות לתוקפן והיא תוכל לאשר אותן או לדחות אותן בפרק זמן של שבוע או שבועיים.
  • אישור התקנות יוצא מועדת הקורונה ויועבר לוועדת החוקה ולשלוש ועדות נוספות בכנסת.

מקורות והעשרה

[1] האנציקלופדיה של השואה, יד ושם, ירושלים, 1990, כרך שני, עמודים: 296 – 299.

[2] פָּאוּל פוֹן הִינְדֶנְבּוּרְג או בשמו המלא, היה איש צבא ומדינאי גרמני. שימש כנשיאה האחרון של רפובליקת ויימאר, ובתפקידו זה מינה את אדולף היטלר לקנצלר גרמניה, ובכך נסללה הדרך לעליית הנאצים לשלטון. 1847 – 1934.

[3] מרינוס ואן דר לוּבֶּה היה קומוניסט הולנדי צעיר שהואשם בשריפת הרייכסטאג והוצא להורג לאחר שנמצא אשם במשפט ראווה.

[4] מסעות בזמן : משלום למלחמה ולשואה, קציעה אביאלי-טביביאן, ת"א, מט"ח, 2009, עמודים: 116 – 118.

[5] האחדה (Gleichschaltung ),תהליך כינון השליטה הטוטליטרית תחת שלטון המפלגה הנאצית על חיי הפרט, בכל היבטי החברה והמסחר.

[6] פִיהְרֶר (Führer), הוא ראש המדינה על פי שיטת המשטר הנציונל-סוציאליסטית. לפי שיטה זו, בראש המדינה מוצב אדם יחיד והוא שליט אבסולוטי משתי בחינות: האחת -  המנהיג אחראי לכלל ענייני המדינה ולו הסמכות המוחלטת בכל החלטה בענייני המדינה; השנייה -  המנהיג הוא בלעדי, אין זכות לערער עליו והוא שולט במדינה עד יום מותו ולאחריו נבחר מנהיג חדש למדינה.

[7] חוקי נירנברג (Nürnberger Gesetze) היו חוקי גזע בימי שלטון גרמניה הנאצית, אשר הגדירו מיהו אזרח גרמני. חוקים אלו נוסחו בכנס ועידת המפלגה הנאצית במהלך מצעדם השנתי בעיר נירנברג, ב־15 בספטמבר 1935, ומטרתם הייתה לשלול זכויות אזרח מכל מי שאינו עונה להגדרה זו מכיוון שאיננו ממוצא ארי. ב־14 בנובמבר אותה שנה פורט החוק הבסיסי, וכוּון ספציפית נגד היהודים. ב-3 בינואר 1936 הורחבה תחולת החוקים כך שיכללו גם את הצוענים שבשטח הרייך.

 

3 thoughts on “אבי הראל: חוק ההסמכה הגרמני וחוק הקורונה הגדול

  1. אתה עם תואר שלישי ולא הבנת שזה אותו חוק?
    חח מצחיק שנותנים לכל אחד תואר היום.

    אם לא הבנת לא רק השם זהה אלה גם תוכנו.

  2. Pingback: שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  3. Pingback: דורון מצא: תתבישו! - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *