יאיר רגב: בנות צלופחד – שרשי הפמיניזם המודרני

[בתמונה: בנות צלופחד עומדות לפני משה (איור). התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: בנות צלופחד עומדות לפני משה (איור). התמונה היא נחלת הכלל]

בפרשת פינחס שבספר במדבר, מביאה לנו התורה את המאבק הפמיניסטי הראשון על זכויות נשים במשפט, הלא הוא מאבקן של בנות צלופחד על ירושת אביהן. הישגן של בנות צלופחד היה מקומי; ולא שיפר, מהותית, את מעמדן המשפטי והכלכלי של נשות ישראל; אולם, מסתבר שהן היוו השראה לרעיונות פמיניסטיים מודרניים...

[לקובץ המאמרים על פרשת פנחס, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נשים באתר, לחצו כאן]

עודכן ב- 3 ביולי 2023

עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד. רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים. הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין‏ יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.

עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.

רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.

הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין‏ יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.

זהו מאמר שני מתוך שלושה על בנות צלופחד. למאמרים האחרים לחצו:

*  *  *

בפרשת פנחס שבספר במדבר, מביאה לנו התורה את המאבק הפמיניסטי הראשון על זכויות נשים במשפט, הלא הוא מאבקן של בנות צלופחד על ירושת אביהן. הישגן של בנות צלופחד היה מקומי; ולא שיפר, מהותית, את מעמדן המשפטי והכלכלי של נשות ישראל; אולם, מסתבר שהן היוו השראה לרעיונות פמיניסטיים מודרניים.

[בתמונה: בנות צלופחד עומדות לפני משה. איור מאת צ'ארלס פוסטר. תמונות התנ"ך משנת 1897. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: בנות צלופחד עומדות לפני משה. איור מאת צ'ארלס פוסטרתמונות התנ"ך משנת 1897. התמונה היא נחלת הכלל]

סיפור המעשה ידוע: חמש בנות צלופחד - מַחְלָה, נֹעָה, חָגְלָה, מִלְכָּה ותִרְצָה - פונות אחרי מות אביהן אל משה רבנו; בטענה שכיוון שהיה חשוך בנים זכרים, תיגרע נחלתו עם הכניסה לארץ; ועל כן, הן מבקשות להכיר בהן כיורשותיו החוקיות (מיותר לציין שבעת ההיא היו הנשים משוללות כל זכויות ירושה). משה הפנה את הבקשה אל האלוהים שקבע את הלכות הירושה: בנות קודמות לאחי הנפטר בסדר ההורשה

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו: מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, לֵאמֹר: "אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח, כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן? תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ." וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה', וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם, וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן."

בנות צלופחד שימשו כמקור השראה ומודל תרבותי למאבק לשוויון זכויות בכלל, ולנשים בפרט

[תמונתה של אליזבת קיידי סטנטון היא נחלת הכלל]

אליזבת קיידי סטנטון (Elizabeth Cady Stanton; 1902-1815) - מחלוצות המאבק להענקת זכות בחירה לנשים בארה”ב (ראו תמונה משמאל), הייתה אקטיביסטית אמריקאית, סופרג’יסטית, פעילה למען ביטול העבדות ודמות מובילה בתנועת זכויות האישה. הכותבת המרכזית של הצהרת ההמלצות שפורסמה בוועידה הראשונה לזכויות האישה שהתקיימה ביולי 1848 בסנקה פולס, ניו יורק, היוזמה המאורגנת הראשונה לתנועה לזכויות האישה ולזכות הבחירה לנשים בארצות הברית.

סטנטון פתחה את ספרה, “תנ”ך האישה” (The Woman’s bible), בקריאה למחוקקים בני תקופתה ללמוד מהכבוד המוענק בתנ”ך לבנות צלופחד ולראות בהן מודל לחיקוי להענקת שוויון זכויות. חוקרים תיארו את בנות צלופחד בתור הנשים הפמיניסטיות הראשונות.

[תמונתה של אליזבת קיידי סטנטון, משמאל, היא נחלת הכלל]

בהמשך הפרשה הוגבלו זכויותיהן של בנות צלופחד: ראשי השבט פנו למשה והביעו את חששם שבנות צלופחד תנשאנה לבני שבט אחר, כך שלאחר מותן תיגרע נחלתן מנחלת השבט. בעקבות כך קבע ה' שבנות - היורשות נחלה - תינשאנה לבני שבטן בלבד.

ודבר אחרון:

“לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא” הוא ביטוי המבטא את התפיסה כי התורה, על אף שניתנה משמים, היא אינה מעבר להשגת בני-אנוש, ונתונה לפירושי החכמים המתעמקים בה. בנוסף הביטוי מלמד על כך שאין להכריע מחלוקות הלכתיות על פי בת קול או נבואה אלא הכוח והסמכות לפרש את דבר האל נתון בידי בתי הדין. אזכור אחד מופיע בהקשר לאגדת תנורו של עכנאי, הקובעת שאין להסתמך על בת קול או כל מסר שמימי אחר בקביעת הלכה, בניגוד למשה, כי לאחר שניתנה התורה בהר סיני, עם כל הכללים לפסיקת הלכה החובה והסמכות נתונה לשופטים. חז”ל דרשו שוב ושוב, שכיוון שהתורה כבר אינה נמצאת בשמים, אין אפשרות “לקחת” אותה משם באותות ובמופתים כלשהם, ויש ללמוד את פרטי הלכותיה על פי מסורת הכללים שניתנו בהר סיני.

הביטוי משמש כיום כמטבע לשון מליצי במשמעות רחבה יותר: “זה לא בשמים”; כלומר אין הדבר נבצר מיכולת האדם, אם משתדלים מאוד להשיגו.

[לקובץ המאמרים על פרשת פנחס, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נשים באתר, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

3 thoughts on “יאיר רגב: בנות צלופחד – שרשי הפמיניזם המודרני

  1. ודבר אחרון, "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא" הוא ביטוי המבטא את התפיסה כי התורה, על אף שניתנה משמים, היא אינה מעבר להשגת בני-אנוש, ונתונה לפירושי החכמים המתעמקים בה. בנוסף הביטוי מלמד על כך שאין להכריע מחלוקות הלכתיות על פי בת קול או נבואה אלא הכוח והסמכות לפרש את דבר האל נתון בידי בתי הדין. אזכור אחד מופיע בהקשר לאגדת תנורו של עכנאי, הקובעת שאין להסתמך על בת קול או כל מסר שמימי אחר בקביעת הלכה, בניגוד למשה, כי לאחר שניתנה התורה בהר סיני, עם כל הכללים לפסיקת הלכה החובה והסמכות נתונה לשופטים. חז"ל דרשו שוב ושוב, שכיוון שהתורה כבר אינה נמצאת בשמים, אין אפשרות "לקחת" אותה משם באותות ובמופתים כלשהם, ויש ללמוד את פרטי הלכותיה על פי מסורת הכללים שניתנו בהר סיני.
    הביטוי משמש כיום כמטבע לשון מליצי במשמעות רחבה יותר: "זה לא בשמים"; כלומר אין הדבר נבצר מיכולת האדם, אם משתדלים מאוד להשיגו.

  2. בשבוע שעבר קראתי שוב את פרשת השבוע האוצרת בתוכה את עניינן של בנות צלפחד, ונסתי לעמוד על המסר שמשה, 'נשיא הערכאה הגבוהה של דור המדבר, מנסה ללמדנו במונחים מודרניים???. בנות צלופחד עותרות לבית המשפט הגבוה לצדק של משה רבינו, בטענה לחוסר שוויון, בעתירתן הן טוענות למה ייגרע חלקנו בירושת הארץ, מדוע יגרע חלקו של אביהם בירושת הארץ רק מהטעם שבמותו לא היו לו בנים?
    לפי המדרש משה יכול היה להכריע את העתירה בעצמו תחת זאת הוא העדיף לפנות אל אלוקים שיכריע בגורל עתירתן.
    משה גם יכול היה לדחות את העתירה על הסף מהטעם שמדובר בדבר חקיקה, ואין הוא האינסטנציה המתאימה כדי להכריע בעתירה מעין זו. אולם בפני משה עומדת אפשרות נוספת והיא – לפרש את החוק !!!.
    במדרש תנחומא ריש לקיש משמיענו שכל הערכאות הזוטרות, לפני שהגיעו למשה, לא רצו ל"הגדיל ראש" ולפרש את הסוגיה לפי עקרונות השיטה כך הגיעו עד למשה. משה יכול היה להכריע בעתירתן של בנות צלופחד מתוך הדין עצמו, בהתאם לעקרונות השיטה, ובהתאם לכללי פסיקה שנמסרו לו. אולם, הוא העדיף להימנע מנטילת סמכות שאינה שלו והפנה את עניינן בחזרה אל המחוקק, במקרה שלנו – הא-ל נותן התורה, המצוות, והחוקים. כאמור, משה רבינו יכול היה להכריע בעניינן של בנות צלופחד אלא שהכרעתו היתה יכולה להיתקל בהתנגדויות וגורמת לפגיעה באמון הציבור כלפי משה. ולכן משה בחר להותיר את ההכרעה למחוקק עצמו–לאלוקים. במציאות המודרנית תפקידו של השופט להכריע ביחס למקרה המונח בפניו בהתאם לעקרונות על, למושכלות יסוד, ולתכלית החקיקה. הכרעתו צריכה להיות מושתת על פרשנות החוק הקיים, כי לא בשמים היא….
    המסר המעניינן של בנות צלפחד הוא שגם במקרים קלים להכרעה, ניתן והיה להגיע לתוצאה צודקת מבלי להיזקק למחוקק, אולם עקב החשש מהדעות בציבור והחלטה תקדימית שתיתן כוח לנשים גם משה הגדול השתפן ופנה לקבל את פסיקתו של המחוקק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *