אודי מנור: כמה צדדים יש למטבע?

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי jarmoluk לאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של אודי מנור, 366] [לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]

פרופסור אודי מנור (ראו תמונה משמאל) הוא היסטוריון של העם היהודי בעת החדשה, במכללת אורנים. היה חבר במפלגת העבודה. מחבר הספר: 'יגאל אלון - ביוגרפיה פוליטית 1980-1949'.

*  *  *

366 מלים על סיסמה ריקה, המזיקה לתקשורת ראויה לשמה: 'לכל מטבע יש שני צדדים'.

אכן לכל מטבע יש שני צדדים, אבל הנמשל לא דומה למשל, כי בעולם המעשים, אליו ניגשים בפתיחות הנדרשת הזו - לפיה לכל דבר יש שני צדדים - המצב אחר בתכלית.

לשאלת הסכסוך היהודי-ערבי למשל יש הרבה יותר משני צדדים. לצד העובדה הידועה אך השכוחה לפעמים שלא כל היהודים ולא כל הערבים חושבים אותו הדבר, מה שמוביל למסקנה הזמנית שהנה יש לנו כבר ארבעה צדדים לפחות (בפועל יש הרבה, הרבה יותר), כדאי להזכיר עוד "שני צדדים" מרובי צדדים כמו 'העולם הערבי' (הלא פלסטיני) ו'העולם'.

במלים אחרות, כשאיש תקשורת ניגש לברר את סוגיית הסכסוך על פי הסיסמה לפיה לכל מטבע יש שני צדדים, הרי שאין שום סיכוי שהוא יצליח לראות את התמונה, לשאול לגביה שאלות ולהציע פרשנויות.

ובקיצור: הוא אולי ייצר פיסת תקשורת (כתבה, כותרת, אייטם, סקופ!) אבל הוא לא יתרום דבר וחצי דבר למימוש זכות הציבור לדעת (שזו המטרה המוצהרת של התקשורת).

כך גם בענייני סביבה ואקולוגיה. אין שני צדדים אפילו לא מנקודת מבט כל אלו, שמסכימים למשל שיש לבטל מחר בבוקר את כל תחנות הכוח המייצרות חשמל על בסיס אנרגיה פוסילית (פחם, גז וכד').

לא שיש הסכמה כזו בציבור, ההפך הוא הנכון. כי גם מי שמסכים שתחנת כוח פחמית מזהמת יותר ממתקן ייצור חשמל מרוח, יודע לומר את המובן מאליו, והוא שבעולם הממשי, אין אלא להבטיח ייצור קבוע של חשמל בעוצמה ידועה, דבר שניתן לעשות או בכוח המים במקומות כמו הניאגרה, או כפי שעושים בצרפת (75% מהחשמל שם מיוצר באנרגיה גרעינית) או כפי שעושים בסין או בישראל: תחנות כוח פוסיליות.

אבל נגיד שיש הסכמה כזו, ומחר בבוקר סוגרים את תחנות הכוח באשקלון, אשדוד, תל אביב וחדרה. גם אז יש לשאלה יותר, הרבה יותר משני צדדים. לא 'רק' השאלה איך מייצרים חשמל, אלא בשביל מה, לטובת מי, באיזה מחיר וכן הלאה.

אפשר בקלות לתת עוד דוגמאות כאלו של נושאים שיש לכל אחד מהם הרבה יותר שני צדדים, ולמרבה התיסכול-לכאורה רובם 'חיוביים', כלומר נשענים על כוונות טובות ועל תוצאות רצויות.

התופעה הזו קרויה מסגור

מסגור (Framing) היא הדרך שבאמצעותה מומחים ואמצעי התקשורת מעצבים בעיות ציבוריות בעבור הקהל. הם מכניסים אירוע או בעיה חדשים לתוך תבנית קבועה, לצורך הגדרתם. הסיפור מסופר מנקודת מבט מאוד מכוונת, ולא מאפשר לקורא לחשוב על המציאות מהיבטים שונים. טכניקות המסגור כוללת: סטריאוטיפים, דפוסים מוכרים, סיפור שמזהה מי אחראי, הדגשת טרגדיות, הדגשת סטיגמות, התעלמות מסתירות פנימיות וכו'.

[להרחבת המושג 'מסגור', לחצו כאן]

[לכתבה המלאה ב- psychology today, לחצו כאן]

הטיעון הזה נכון גם מהכיוון השני: לא פעם יש מצבים בהם יש רק צד אחד

למשל, תאונת דרכים הנגרמת כתוצאה של בריונות-כביש (ומי שלא מכיר כזו, שיקום, אף אחד לא קם) בין משאית לרכב פרטי איננה סיפור של 'שני צדדים' אלא של צד אחד בלבד.

[לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.