[בתמונה: כריכת הספר: 'מדינת הלא לאום. הרהורים על לאומיות ודמוקרטיה בישראל', ליוסי ברנע, שראה אור בשנת 2019. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ספר מפרי עטו של יוסי ברנע הוא ספר מסקרן ומזמין פולמוס ציבורי; שהרי ברנע הוא מאלה שקוראים תגר על הפרדיגמה השלטת, שמדינת ישראל שייכת לעם היהודי; ונאבקים להכרה בלאום "ישראלי", מתוך ההנחה שהפרדיגמה הקיימת הולכת ומאבדת את הרלוונטיות שלה...

[הספר אינו ניתן לרכישה חופשית בחנויות הספרים. לצורך רכישתו ניתן לפנות לכותב במייל nokymotek@gmail.com‏]

כדרכי, לא אסקור את הספר כולו אלא אתמקד באחד מקטעיו, ולאו דווקא המרכזי שבהם: בזה העוסק בסוגיית גיוס הצעירים הערבים לצה"ל.

ברנע מתחיל את סקירתו בסוגיית הגיוס לצה"ל מהתנועה הכנענית, שנוסדה בשנת 1939 על ידי יונתן רטוש, שהרציונל שלה נסב על צמיחת לאום טריטוריאלי אזרחי של תושבי ישראל. אגב, הכינוי 'כנענים' לא הומצא על ידה והיא כונתה במקור "תנועת העבריים צעירים". הוא הוטח בה ככינוי גנאי על ידי המשורר אברהם שלונסקי, והיא דווקא, אמצה אותו בחום... (שם, ע' 129).

הכנענים הציגו תוכנית, שהתבססה על מודל רפובליקאי, וכללה את חמשת העקרונות הבאים. העיקרון השלישי הוא החשוב לענייננו (שם, ע' 185):

1. קליטה הדרגתית של כל יושבי הארץ בתוך חברה עברית חד לאומית פתוחה, הקובעת שוויון חובות וזכויות לכול, בלי הבדל מוצא, דת ועדה.
2. קיומו של בית ספר עברי אחיד לכל תושבי הארץ, בלי הבדל מוצא, דת ועדה (משמע, יצירת 'כור היתוך' שבו המיעוטים נטמעים בקבוצת הרוב.
3. גיוס הדרגתי לצה"ל של כל יושבי הארץ, בלי הבדל מוצא, דת ועדה. (זה הסעיף החשוב לעניננו).
4. קביעת ההגירה (העליה, על פי הנרטיב הציוני) על פי צורכי הארץ; בניגוד למתן הריבוניות למהגרים בהתאם לחוק השבות.
5. הקמת פדרציה בין כנען ללבנון, הר הדרוזים והבדואים.

[בתמונה משמאל: המחבר, יוסי ברנע. מקור התמונה: פייסבוק]

ברנע מציין כי בסוגיית הגיוס לצה"ל, לא היו הכנענים בגדר קול בודד. בישיבת מליאת הכנסת שהתקיימה בינואר 1950 אמר ח"כ תאופיק טובי ממק"י: "מדוע מוציאה הממשלה מכלל השירות הצבאי את האזרחים הערבים בגיל הגיוס, אף כי רבים מהם גילו נכונות למלא את חובותיהם כאזרחים, התובעים ליהנות מכל הזכויות? אין ספק שזוהי אחת התופעות הבולטות של אפליה הגזענית במדיניותה של הממשלה, העומדת בניגוד לכל מאמץ לרכוש את ידידותם של ההמונים הערבים... שמענו מפי ח"כ אידלסון שהיא רוצה לראות את האישה הערבית ממלאת את תפקידה ליד חברתה היהודייה בצבא, אולם הצהרה מעל במה זו לחוד ומעשים לחוד" (שם, ע' 185).

[תמונתו של ח"כ לשעבר תאופיק טובי היא נחלת הכלל]

בחוק שירות הביטחון הוסמך שר הביטחון לפטור מהתייצבות חייבי גיוס, ומתוקף סמכות זו לא נקראים בני המגזר הערבי לגיוס עד היום. אולם ב- 7 בפברואר 1954 שוחח ראש הממשלה דאז, משה שרת,  עם שר הביטחון דאז פנחס לבון; ובעקבות זאת, כתב ביומנו האישי (שם, ע' 185):

"שמחתי לשמוע כי בעצם הוא (לבון) מחייב גיוסם של ערבים ורואה אפשרות לסדר חיולם ביחידות ערביות משולבות ביחידות יהודיות גדולות. הצעתי להביא הצעה זו לממשלה כשנגיע לסכם את יסודות מדיניותנו כלפי המיעוט הערבי".

[תמונתו של ראש הממשלה לשעבר, משה שרת, משמאל, היא נחלת הכלל]

בעקבות זאת הוצא צו התייצבות לכל בני הנוער הערביים שנולדו בין 1934 ל־ 1937. לשכות גיוס נפתחו במשרדי המושלים הצבאיים, ביישובים הערביים בגליל ובמשולש וביישובים הבדואיים בנגב. מק"י תמכה בגיוס הגברים הערבים אך התנגדה לגיוס הנשים.

ב"על המשמר", ביטאונה של מפ"ם, נכתב: "גיוס הנוער הערבי לצבא כולל את ההכרה, כי מה שנכון לגבי כל אזרח ואזרח נכון גם לגבי האזרח הערבי. הוא מגשים את שוויון כל האזרחים בחובות... מהיום והלאה אנחנו כולנו נושאים בעול הגנת המולדת, אנחנו נושאים בחובת הדם לגבי המדינה. נהיה נא כולנו אזרחים שווים שווים לא רק לפי החוק, לא רק על הנייר, כי אם שווים בחובות ובזכויות הלכה ולמעשה".

תהליך הרישום נמשך עד תחילת אוקטובר 1954; ומתוך 4,520 צעירים ערבים שהיו בגיל שנקבע בצו, התייצבו מעט יותר מ־ 4,000. כלומר, כשש שנים לאחר מלחמת העצמאות והנכבה, היו נכונים 88 אחוז מבני הנוער הערביים להתגייס לצבא כישראלים, אבל ההליך לא הושלם.

אני סבור - כותב ברנע - שממשלת ישראל "נרתעה מן התהליכים החברתיים של הגברת הדרישה לשוויון בקרב המגזר הערבי כתוצאה מהתגייסות המונית לצה"ל. במילים אחרות, שילוב ערבי ישראל כאזרחים שווים בחובות ובזכויות במדינה לא עלה בקנה אחד עם המשמעות היהודית ציונית של המדינה, לתפיסת המשטר שעוצב – "מדינת בן גוריון".

מקורות והעשרה

• יוסי ברנע (2019), מדינת הלא-לאום. הרהורים על לאומיות ודמוקרטיה בישראל.
• פרופ' יוסף אגסי באירוע השקת הספר:

• פרופ' יגאל עילם באירוע באירוע השקת הספר:

• ד"ר משה ברנדט באירוע באירוע השקת הספר:

• פרופ' שלמה זנד באירוע באירוע השקת הספר: