[למאמר המקורי של פרופ' יצחק אדיג'ס (באנגלית) בבלוג שלו, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן]
עודכן ב- 12 באוגוסט 2022
פרופ' יצחק אדיג'ס הוא מהחשובים במומחי הארגון של סוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת, וזהו הבלוג האישי שלו, המתורגם לעברית.
[בתמונה משמאל; יצחק אדיג'ס, צלם לא ידוע, מתוך אתר VK)
* * *
אתחיל בבדיחה: מורה שואלת את אחד מתלמידיה, "איפה נמצא אלוהים?"
"בחדר השינה של ההורים שלי", משיב הילד.
"למה?", תוהה המורה.
"מכיוון שלעתים קרובות אני יכול לשמוע את אמי צועקת 'אוי אלוהים, אוי אלוהים!'"
מה קורה כשיש לנו אורגזמה? במשך כמה שניות אנו מאבדים את עצמנו. אנו מאבדים את תחושת המרחב והזמן שלנו:
- אם מישהו היה שואל אותנו, באותו רגע, "איפה אנחנו?" לא היינו יודעים.
- אם מישהו היה שואל אותנו "מי אנחנו?" בזמן האורגזמה, לא היינו יודעים.
אין מקום. אין זמן...
כעת, נסתכל על הפרק הראשון של התורה. כאשר ברא אלוהים את העולם הזה, הוא ברא מים ואדמה, והוא הפריד בין יום ללילה. אבל שימו לב שאלוהים לא נברא. אלוהים היה שם כל הזמן. לאלוהים אין התחלה ואין סוף. משמעות הדבר היא שאלוהים הוא נצחי. הוא בכל מקום. אלוהים קיים ללא מרחב ומגבלות זמן.
מה עוד קיים בלי זמן ומרחב? אהבה. כשילד שאל את האפיפיור פרנציסקוס, "מה עשה אלוהים לפני שנוצר העולם?", השיב האפיפיור, "אלוהים אהב." אלוהים הוא אהבה.
כדי לשכוח מרחב וזמן, להיות אורגזמיים, עלינו לאהוב. כמו שאומרים: "החיים אינם נמדדים במספר הנשימות שאנו לוקחים אלא ברגעים שבהם נשימתנו נעתקת." אנו חיים כשאנו חסרי נשימה, כאשר אנו אורגזמיים, כאשר אנו אוהבים!
מתי עוד אנחנו מאבדים את תחושת הזמן והמרחב שלנו? מתי נהיה נצחיים? כשאנחנו מתים. כשאנחנו מתים, אנו מצטרפים לנצח. אנו מפסיקים להתקיים בזמן ובמרחב.
על מנת לאהוב, לשכוח זמן ומרחב, אנו צריכים למות. עלינו להרוג כדי להיות בחיים. מה אנחנו צריכים להרוג? את האגו שלנו. את הציפיות שלנו. את האובססיות שלנו. ככל שנהרוג את מה שמניע אותנו - לשים לב רק למקום ולזמן - כך נהיה אורגזמיים יותר; נהיה קרובים יותר לאלוהים. נחיה יותר.