תקציר: יעקב מנהל מו"מ קשוח עם עשיו החלש והעייף ודורש מעשיו שיישבע. ועשיו – נשבע ומוכר. רק לאחר שעשיו הסכים למכור את הבכורה וגם נשבע על כך, הוא מקבל מיעקב לחם ונזיד עדשים. כילד תמיד ידעתי שעשיו מכר את הבכורה; אך מתברר, שהבכורה נסחטה מעשיו על ידי אחיו הלא-תם, שישב באוהל ותכנן מזימה ערמומית כנגד אחיו. מסקנה: לעולם אל תיכנס למו"מ כאשר אתה לחוץ או עייף…

[לקובץ המאמרים על בכורים ובכורה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על פרשת תולדות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משא ומתן, לחצו כאן]

עודכן ב- 12 בנובמבר 2023

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פרשת תּוֹלְדֹת היא הפרשה השישית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק כ"ה, פסוק י"ט ומסתיימת בפרק כ"ח, פסוק ט'.

מקור שמה בפסוק הפותח אותה: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם" (ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק י"ט), והיא מוקדשת בעיקרה לסיפורו של יצחק, מאבות העם העברי (ויקיפדיה: פרשת תולדות).

 להלן הנושאים העיקריים בפרשה: 

• מו"מ על הבכורה,
  ברלין ומילקי,
  באר שבע על-שם באר אחת עם שבועת שלום,
• שקרים,
• ושני סיפורים על עשיו ויעקב.

בראשית, פרק כ"ה – נזיד עדשים

הפרק מגולל את סיפור יעקב ועשיו – התאומים לבית יצחק ורבקה. בטרם מכר עשיו את בכורתו ליעקב, בעבור נזיד עדשים שהכין עבורו, כתוב: כח וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו כִּי-צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. ליצחק ולרבקה נולדו תאומים, והם כהורים לא מצליחים לאהוב את ילדיהם שווה בשווה.

כישלונו של אברהם כאב וכמחנך מונחל לדור הבא. התנהגות ההורים משפיעה באופן מכריע על הקשר שיש בין האחים. אפשר להמר בבטחה שגם יעקב ועשיו יתנהלו באופן לא ראוי כלפי הילדים שלהם כי מעשי אבות סימן לבנים.

ואולי התהום שנפערה בין חלקי העם היהודי – ישראל ויהודה, צדוקים ופרושים, דתיים וחילוניים, הפלגים השונים ביהדות – והתחרות שנוצרה בין חלקים אלו הן מורשתם של יצחק ורבקה?

אז איך מגשרים על התהום הזאת?

בשורש הדברים אם נדע לכבד זה את זה ולהגיע לפשרה שמהותה "איש באמונתו יחיה", נגיע להשלמה ולאחדות בעם, אף על פי שלא תהיה, ואף לא נדרשת, אחידות. רק לאחר זמן רב ייפגשו שוב יעקב ועשיו, רק כאשר יעקב יחזור מלבן הארמי, שאליו ברח, הם יישרו את ההדורים ביניהם.

ובהמשך: יעקב קונה את הבכורה מעשיו בתמורה לנזיד עדשים. האומנם? להלן תיאור ההתנהלות של המשא ומתן:

תחילה תמונת מצב – יצחק אוהב את עשיו, ואילו רבקה אוהבת את יעקב. כז וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים.  כח וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו כִּי-צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב.

סצנה ראשונה – יעקב נמצא במטבח ומכין נזיד עדשים. עשיו חוזר מהשדה עייף. (כנראה עברו עליו יום או יותר קשים). כט וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף.

סצנה שנייה – עשיו העייף מבקש מיעקב אחיו לאכול מהנזיד שזה עתה בישל יעקב. הנזיד הזה בוודאי גירה מאוד את תאבונו של עשיו, אך הוא בכלל אינו מתכוון לנהל משא ומתן. כנראה הוא מצפה לקבל מהנזיד ללא תמורה. משפחה, לא? ל וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ אֱדוֹם.

אבל ליעקב יש תוכנית אחרת.  לא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ לִי. יעקב מנצל את מצבו של עשיו העייף והרעב ומתנה את מנת הנזיד בתמורה – מכור לי את הבכורה, דורש יעקב. נשאלת השאלה האם יכול עשיו למכור את הבכורה למישהו? הרי היא אינה בידו! יצחק עדיין בחיים, ובוודאי נדרשת הסכמתו למכירה זו. לא ברור היום האם מכירה כזו הייתה עומדת במבחן בג"צ.

אחר כך הדיאלוג המוזר ממשיך. לב וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה-זֶּה לִי בְּכֹרָה.  לג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. עשיו אומר ליעקב: עוד מעט אמות מרוב רעב ועייפות, ואתה מתעסק איתי עם הבכורה?! בסדר, שיהיה. קיבלת את הבכורה.

אך יעקב אינו מסתפק בכך. הוא מנהל מו"מ קשוח עם עשיו החלש והעייף ודורש מעשיו שיישבע. ועשיו – נשבע ומוכר. רק לאחר שעשיו הסכים למכור את הבכורה וגם נשבע על כך, הוא מקבל מיעקב לחם ונזיד עדשים.

כנראה הסופר המקראי חש אי נוחות בנוגע לכל העניין הזה, לכן הוא מוסיף תיאור שבא להסביר לנו את מה שעוד עתיד להתרחש, לאמור: "ויבז עשיו את הבכורה", כלומר עשיו בז לבכורה. מאמץ גדול השקיע הסופר המקראי כדי להציג את יעקב הערמומי "בסדר", מהמהלך שכפה על אחיו, עשיו. לד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת-הַבְּכֹרָה. יעקב, שמתואר לפני כן כ"איש תם יושב אוהלים", היה רחוק מאוד מלהיות תם.

כילד תמיד ידעתי שעשיו מכר את הבכורה; אך מתברר, שהבכורה נסחטה מעשיו על ידי אחיו הלא-תם, שישב באוהל ותכנן מזימה ערמומית כנגד אחיו. מסקנה: לעולם אל תיכנס למו"מ כאשר אתה לחוץ או עייף.

בראשית, פרק כו' – יצחק, מצרים, ברלין, מילקי ושלום

שורר רעב בארץ. אברהם, כשהיה רעב בארץ, ירד למצרים. א וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה.  ב וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

גם יצחק בנו חושב על זה, אך בניגוד לאביו הוא מחליט להישאר בארץ ולהתמודד עם הקשיים. יצחק בוחר להתארח אצל אבימלך – מלך גרר.  ז וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא. למרות ההחלטה השונה של יצחק, בכל זאת יש דמיון בין פעולות הבן לבין פעולת האב בגרר.

בני המקום מתעניינים באשתו רבקה, ויצחק, כמו אברהם אביו לפני שנים רבות, מעיד עליה שהיא אחותו. ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ.  י וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת-אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם.  יאוַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר  הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת. אבל כאשר אבימלך, מלך גרר, מגלה כי רבקה היא אשת יצחק ולא אחותו, הוא כועס על יצחק וגם מתרה באנשיו פן יגעו ברבקה וביצחק.

 יב וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה. יצחק מצליח מאוד בחסות מלך גרר. יד וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים. ההצלחה של יצחק גורמת לקנאה רבה בקרב הפלשתים.

אבימלך מבקש מיצחק לעזוב את גרר, משום שאין באפשרותו להכיל אותו ואת עושרו הרב. יצחק עוזב את גרר ומחפש מקום חדש בארץ. הוא פותח את בארות המים שבעבר היו של אברהם כי תושבי המקום סתמו אותן. אך אנשי גרר עוקבים אחריו וסותמים את הבארות האלה. יצחק מתעקש וממשיך לחפש בארץ מקום שבו יוכל לחיות בשקט...

והוא מוצא:  ל וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.  לא וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם.  לב וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל-אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם.  לג וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל-כֵּן שֵׁם-הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה. עבדיו של יצחק מצאו מים בבאר שחפרו ברחובות ואחר כך בבאר שבע.

אבימלך מגיע אל יצחק לבאר שבע, ושם הם נשבעים שלא להילחם זה בזה. הבאר מקבלת את השם "שבעה" – כדי להנציח את שבועתם של אבימלך ויצחק לקיים יחסי שלום ביניהם, ומאז, מבאר שבעה, קיבלה בירת הנגב את שמה.

מתברר שהרצון לעזוב את הארץ ולחיות בחו"ל, כי שם החיים קלים יותר או לפחות נראים נסבלים יותר מאשר בארץ, לא התחיל במילקי של ברלין.

יצחק אינו נשבר. הוא נאבק כדי להישאר בארץ למרות הרעב, הקנאה, החבלות והאיומים. הוא גם מצליח להתפשר עם תושבי המקום על שטח מחייה. ההבטחה האלוהית לא מסנוורת את עיניו ולא מקהה את מצפונו, השואף לשלום. הוא נושא בקרבו את עקידתו כסמל לקנאות מיותרת. בהתעקשותו של יצחק לא לעזוב את ארץ ישראל ובניקוי בארות המים הסתומים כסמל לאחיזה באדמה ניכרים ייחודו של יצחק לעומת אברהם ויעקב.

לתשומת לב הישראלים הצעירים: אין לנו ארץ אחרת, והנגב (עם באר שבע, בירתו המתפתחת) מחכה לנו. כך גם הגליל ומקומות רבים נוספים ברחבי מדינה.

ולכל המגיבים לי בפייסבוק – אלה ששולחים אותי לעזה, לסוריה, לחו"ל וכדומה משום שדעתי אינה נוחה להם – אני אומר: כיצחק אני, והקנאות שלכם פסולה.

בשולי הדברים סיום הפרק מכין אותנו לקראת סופה גדולה שתבוא בפרק הבא: לד וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-יְהוּדִית בַּת-בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת-בָּשְׂמַת בַּת-אֵילֹן הַחִתִּי.  לה וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה. עשיו, בכורו של יצחק, נושא לו לנשים מבנות החתים. אחת שמה "יהודית בת בארי" והשנייה, "בשמת בת אילון". אומנם שמות יפים יש לבנות החתים הנבחרות, במיוחד השם יהודית, אבל לעשיו השמות היפים האלה כבר לא עוזרים – יצחק ורבקה אינם מרוצים מהשידוך.

בראשית, פרק כז' – שקרים וחיים

א וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת-עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי. ב וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי.  ג וְעַתָּה שָׂא-נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה (צָיִד).  ד וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת. סמוך למותו מבקש יצחק מעשיו שיכין עבורו מטעמים, ובתמורה יקבל את ברכתו. רבקה שומעת את בקשתו של יצחק מעשיו, וכרגיל דואגת לאינטרסים של יעקב – בנה האהוב.

היא שולחת את יעקב לדיר כדי שיביא שני גדיים מתוך עדר הכבשים המשפחתי. היא מתעתדת להכין אותם כאילו יעקב צד אותם זה עתה כדי שיגיש את התבשיל ליצחק. יעקב מוטרד מאוד ממעשה הרמאות. הוא חושש שיצחק ישים לב שהוא אינו עשיו, משום שהוא אינו שעיר כאחיו.

גם את העניין הזה פותרת רבקה בעזרת מעשה מרמה נוסף: היא מלבישה את יעקב בבגדי עשיו ומכסה את ידיו ואת צווארו בצמר כבשים. כך למעשה כשיעקב מריח כמו עשיו ומגעו שעיר כמו עשיו הוא מביא את הציד לאביו במקום אחיו עשיו, הכול כדי לרמות את יצחק ולגרום לו לברך את יעקב במקום את עשיו. כא וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב גְּשָׁה-נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי  הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם-לֹא.  כב וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל-יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו.  כג וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי-הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ.  כד וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי.

"הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" – יצחק מפקפק. הקול נדמה לו כקולו של יעקב, אבל חוש השמיעה בלבד אינו מספיק ליצחק. רק לאחר שימוש בחוש המישוש הוא משתכנע שאכן יעקב הוא עשיו ומברך אותו, ולמעשה נותן לו את כל הירושה.

יעקב משקר ללא שום בעיה. יצחק שואל שאלה ישירה: האם אתה עשיו? יעקב עונה ללא היסוס ובושה: כן. אני עשיו. יצחק מברך: כח וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ.  כט יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.

כשעשיו מגיע לבקר את יצחק אביו מתגלה התרמית, אך אז כבר מאוחר מדיי – הברכה ניתנה ליעקב. לב וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו מִי-אָתָּה וַיֹּאמֶר אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו.  לג וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד-מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם-בָּרוּךְ יִהְיֶה.  לדכִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי. 

מעניין לגלות כי על אף התגלות התרמית מתייחסים יצחק ועשיו לגניבת הבכורה כעובדה מוגמרת. "נשבעת, נסעת".

עשיו נפגע מאוד ומדבר עם עצמו בליבו: מא וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת-יַעֲקֹב עַל-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת-יַעֲקֹב אָחִי. מישהו (בכתוב לא מצוין מיהו) מגלה לרבקה את מחשבותיו של עשיו אף על פי שהן נותרו בינו לבין עצמו. מעניין מי יכול היה לדעת מה עשיו אומר לעצמו בליבו.

 מב וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת-דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ.  מגוְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי חָרָנָה. אני משער שמדובר באלוהים עצמו, שהוא זה שהיה שותף מלא לכל מסכת השקרים המשפחתית. רבקה מבינה שסכנה מרחפת על בנה יעקב, בעל הברכה. היא שולחת אותו לשהות אצל אחיה לבן בחרן עד שעשיו יירגע.

וכעת נותר עוד שקר אחד לצלוח כדי לסגור את הפרשה. צריך להסביר ליצחק להיכן נעלם יעקב, בנו האהוב שאותו ברך. מו וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל-יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם-לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת-חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים. רבקה יודעת מה לעשות – והיא משקרת שוב ליצחק ואומרת לו ששלחה את יעקב לחרן כדי שלא ייקח לו לאישה מישהי מבנות חת. כפי שכזכור, כך עשה עשיו בסוף הפרק הקודם.

 זהו. התרמית הגדולה נסגרה:

• אב האומה אברהם – שיקר בעניין אשתו שרה.
• אב האומה יצחק – שיקר בעניין אשתו רבקה.
• אם האומה רבקה – רימתה את יצחק.
• אב האומה יעקב – שיקר ליצחק.

כנראה ששקר הוא חלק מהדי-אן-איי של המשפחה. השקר הוא בעצם מרכיב מרכזי בהוויה האנושית, ואנחנו הרי נבראנו בצלם אלוהים, לא? או שמא גם זה שקר?

לעתיד יינתנו עשרת הדברות. לא כתוב שם – לא תשקר. זה פשוט גדול על המין האנושי. כתוב לא להעיד עדות שקר. גם בכך רבים נכשלים.

בראשית, פרק כח' – הספור הנקי

הפרק פותח בחזרה על ברכת יצחק ליעקב, אך הפעם, הסיפור נקי. איש לא מרמה; ורבקה לא מעורבת. יצחק פשוט קורא ליעקב, מברך אותו ושולח אותו לחרן, כדי למצוא לו אישה מבנות לבן בן בתואל, אחי רבקה. בדיוק כפי שנהג אביו, אברהם, עת שלח את עבדו למצוא ליצחק אישה מבנות משפחתו שנשארה בחרן.

ועשיו? מבין שיצחק בחר ביעקב על פניו. הוא עוזב את המקום ולוקח לו לאישה את מחלת בת ישמעאל.

אז יש לנו שני סיפורים על יעקב ועשיו: האחד מלא שקרים ותככים, והשני נקי וחביב. לאור ההתפתחויות שבהמשך ופחדו של יעקב ממפגש עתידי עם עשיו, אני מניח שהסיפור הראשון קרוב למציאות יותר מן הסיפור השני.

יעקב - שעד כה אימא רבקה הגנה עליו מפני העולם - בורח מאחיו לחרן. שם הוא לבדו והוא מפחד, מפחד מאוד. ואת תוצאות הפחד וסיפורו של יעקב, אב 12 השבטים, נמשיך בפרשה הבאה.

[לקובץ המאמרים על בכורים ובכורה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על פרשת תולדות, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על משא ומתן, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על בכורים ובכורה;
• אוסף המאמרים על פרשת תולדות;
• אוסף המאמרים אודות אברהם מייסד האומה;
• אוסף המאמרים על משא ומתן.

מקורות והעשרה

• ויקיפדיה: פרשת חיי תולדות.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת תולדות באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 24/11/19.