אלי בר און: סכנת טילי השיוט

[בתמונה: טיל השיוט המוכר והנפוץ בעולם הוא טיל הטומהוק, שארה"ב עושה בו שימוש נרחב מעת לעת בעשרות השנים האחרונות. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על טילי שיוט ופגעיהם, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

הכותרות זועקות באמצעי התקשורת - טילי שיוט מסכנים את ביטחוננו... ראש הממשלה מכנס את הקבינט הביטחוני לישיבת חירום, ומבקש מיליארדים להגנה נגד טילי שיוט. הציבור מבולבל וחרד מפני האיום החדש.

אנסה לעשות קצת סדר.

1, טילי השיוט אינם המצאה חדשה, הם קיימים ומצויים בשימוש מדינות בעולם במשך עשרות שנים. טיל השיוט המוכר והנפוץ בעולם הוא טיל הטומהוק, שארה"ב עושה בו שימוש נרחב מעת לעת בעשרות השנים האחרונות.

[לכתבה המלאה של עמוס הראל ב'הארץ', לחצו כאן]

2, טיל השיוט הוא למעשה מטוס סילון קטן ללא טייס. סוג של רובוט, שטס בסמוך לפני הקרקע או הים עד לפגיעה מדויקת במטרה שהוזנה לתוכו טרם השיגור.

3, לטיל השיוט יש מס' יתרונות מבצעיים על הרקטה והטיל הבליסטי, המוכרים לנו מהעימותים עם העזתים והחיזבאללה.

  • מאחר ומסלול טיסתו של טיל השיוט נמוך מאוד - כ- 50 מטר בלבד מעל לפני הקרקע - קשה מאוד למכ"מ לאתר אותו זמן רב לפני שיפגע במטרה.
  • מאחר וטיל השיוט הוא למעשה מטוס סילון, אזי הוא משתמש במנוע הסילון ובכנפיים, כמו במטוס רגיל; ולא במנוע רקטי כמו בטיל בליסטי. כך, הטווח שלו גדול פי כמה וכמה מהטווח של טיל בליסטי במשקל זהה. כך לדוגמה טיל השיוט האיראני העיקרי, הסומאר, שוקל כמחצית מהטיל הבליסטי העיקרי שלהם מסוג הפתח 110 ועדיין טווחו גדול פי ארבע.

[בתמונה: הסומאר. המקור: התקשורת האיראנית]

  • מאחר ומהירותו של טיל השיוט בזמן הפגיעה שלו במטרה נמוכה פי כמה מזו של הטיל הבליסטי המקביל אזי גם הדיוק שלו בפגיעה גדול משמעותית מזו של טיל מדויק.
  • את טילי השיוט קל יותר להסתיר ולשגר זאת בהשוואה לטילים בליסטיים בגודל זהה.
  • אין היום בעולם טילים נגד טילים שמסוגלים ליירט טילי שיוט מהירים, כאשר הם קרובים למטרה וטסים במסלול נמוך. ספק אם יהיו. אך עדיין ניתן להשתמש בתותחי נ"מ מכווני מכ"מ; כמו תותחי הוולקן פלנקס שביכולתם להפיל חלק מהטילים (ראו תמונה למטה). זו אופציה שדורשת כוח אדם רב מאוד; ואינה יעילה להגנת האוכלוסייה. על כן, היא מיועדת רק להגנה על אתרים אסטרטגיים.

[בתמונה: מערכת הפלנקס. התמונה היא נחלת הכלל]

4, לטילי השיוט יש חיסרון גדול אחדבהשוואה לטילים בליסטיים: הם יקרים מאוד, יקרים פי כמה בהשוואה לטיל בליסטי שנושא ראש קרב משקל דומה (מעל למיליון דולר ליח')

מסקנות

  1. טילי השיוט מסוכנים מאוד; אבל, ניתן בהערכות נכונה לשפר את שיעורי הגילוי שלהם.
  2. בגלל מחירם הגבוה מאוד (מעל למיליון דולר לטיל אחד), מס' טילי השיוט צפוי להיות קטן יחסית.
  3. הסיכון העיקרי היה וגם ימשיך להיות מהטילים הבליסטיים ארוכי טווח והמדויקים.
  4. הדרך היחידה להתמודד עם בעיית טילי השיוט והטילים הבליסטיים המדויקים, שמסוכנים מהם, היא באמצעות יירוט של לייזר רב עוצמה.

הסבר

  1. העלות של היירוט באמצעות הלייזר הכימי רב העוצמה היא של אלפי דולרים בודדים; בהשוואה למיליוני דולרים, שזו עלות היירוט באמצעות טילים.
  2. טילי היירוט לא מתוכננים ליירט איומים מהירים שטסים מעל הקרקע בגובה של 50 מטר. תותח הלייזר כן ובקלות.

מסקנה סופית

ראש הממשלה ושר הביטחון מבקש תוספת תקציב של מיליארדים שרק חלקו ישמש להגנה נגד טילי שיוט. להערכתי, מרביתו של התקציב הגדול הנוסף ישמש את מערכת הביטחון למימון צרכים נדרשים אחרים ויש כאלה.

חבל לבזבז את הזמן ולהמשיך את המחדל שמסכן כל כך את ביטחוננו. יש לרוץ ולפתח את המענה היחיד ליירוט טילים מכל הסוגים: לייזר כימי רב עוצמה מסוג סקייגארד!

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן][לאוסף המאמרים על טילי שיוט ופגעיהם, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!    

One thought on “אלי בר און: סכנת טילי השיוט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *