גרשון הכהן: מגילת העצמאות כטקסט גאולה דתי

[בתמונה: נכון שבאמות המידה של בני ברק ההלכתית, בן גוריון הוא חילוני. אולם עיון עומק בכתביו הרבים של בן גוריון מעלה אפשרות למבט אחר...]

[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 16 באפריל 2021

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

המאמר הזה הינו פרק בספרו החדש של דב אלבוים (כתב וערך): 'מגילת העצמאות עם תלמוד ישראלי. מקורות ומדרשים ספרות ומחקרים', שרואה אור השבוע.

*  *  *

הצעה לקריאת מגילת העצמאות כטקסט דתי, תטלטל  כל אדם מודרני. מהו טקסט דתי? כיצד הוא מובחן כדתי?

תפילת "תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גלויותינו" היא כמובן טקסט דתי. נאום פוליטי - גם אם שזורות בו המילים "קיבוץ גלויות" ו"גאולה" - נחשב על פי טבעו, למשהו אחר, לא בהכרח חילוני אבל על פי רוב לא דתי.

הרעיון המודרני כבשורת קידמה, עיגן יסודותיו בהפרדה בין הדתי לפוליטי, בין הדתי ללאומי. יותר משהמודרנה מטיפה לחילוניות, היא מטיפה למה שכינה הסוציולוג הצרפתי ברונו לאטור- פרקטיקה של הפרדות: הפרדה לשימור חילוניותו של המעשה הפוליטי וחילוניותו של המרחב הציבורי.

הציונות שהחזירה ליהודים את ההתארגנות לעשייה פוליטית נתפסת בשל כך כמעשה חילוני.  לומר שמגילת העצמאות היא טקסט דתי, נראה בהיבט זה כרעיון המנוגד לכל מה שסיפרו בשנים האחרונות על הגיונותיה ומניעיה של המהפכה הציונית.

שתי קבוצות ידחו על הסף הזמנה לקריאה כזו:

  • החרדים יתקשו להעניק תוקף דתי למגילה שנכתבה ברובה על ידי יהודים, שאינם שומרי מצוות; שהובילו בשעת ההכרזה, מעשה שנראה בתפיסתם כמעשה ארצי חילוני.
  • ליברלים נאורים,  הנצמדים בכל מאודם לבשורת ההפרדה, ידחו  הצעת קריאה דתית כמופרכת מעיקרה.

[בתמונה משמאל: ספרו החדש של דב אלבוים: מגילת העצמאות עם תלמוד ישראלי. מקורות ומדרשים ספרות ומחקרים.  אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בבואי להציע קריאת מגילת העצמאות כטקסט דתי, אני אכן מגיע מנקודת מבט אחרת, לא חרדית ולא ליברלית; כלומר, מראשית הדרך כעמדת מוצא, אני דוחה את השאיפה להפרדת התחומים; ואף את האפשרות לממשה.

כך בהזמנתי לקריאה מחודשת, המגילה מגלמת בעת ובעונה אחת, תכנים דתיים, פוליטיים, לאומיים, משפטיים ומדיניים, שזורים זה בזה לבלי הפרד.

להבנתי גם דוד בן גוריון היה רחוק מהגיון ההפרדה. בניגוד להוגים חילוניים בני ימינו הרואים תקלה בהגדרת הזהות היהודית באורח המשלב בין הדתי ללאומי, בן גוריון קיבל אי הפרדה זו כייחוד עמנו: "הדת היהודית היא דת לאומית ובה נספגו כל התכנים ההיסטוריים של עם ישראל מאז היותו ועד היום ולא קל להפריד בין הצד הלאומי ובין הצד הדתי" (כוכבים ועפר, עמ' 128, 1957).

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של דוד בן גוריון, "כוכבים ועפר, מאמרים", שראה אור בהוצאת מסדה. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

להקשר - שבו טקסט נוצר ונאמר - יש תפקיד בפירוש משמעותו. ההקשר כולל את השעה את המקום את הנסיבות וכמובן את הדובר. כולם חתמו על המגילה אבל לבן גוריון - שהקריא אותה באותה שעה גורלית - ראוי לייחס משקל יתר בפירוש הטקסט. העמדת המגילה על רקע משנתו  של בן גוריון יכולה לסייע בשאלתנו, האם היה כאן מעמד בעל משמעות דתית.

למעיין בכתבי בן גוריון הרבים, מוכר היטב שימושו הרווח במושגים יהודיים טעונים. עם ההתלבטות בהצעת החלוקה בפברואר 1937, קבע בן גוריון: "הגדרת ה'מטרה הסופית' של הציונות אינה אלה הגאולה המלאה והשלמה של העם היהודי בארצו. קיבוץ גלויות, קוממיות לאומית." (במערכה כרך א' , ע' 190).

קבלת ההצעה לקריאת מגילת העצמאות כטקסט דתי, תלויה במידה רבה בשאלה קודמת, האם התנועה הציונית הייתה, ביסודה, תנועה דתית או חילונית? המגמה הליברלית - הנאבקת בעשורים האחרונים על מעמדה הדומיננטי במרחב הציבורי - מבקשת לשכנע כי הציונות ביסודה, אכן הייתה חילונית. (ראה אריק כרמון, לדבר ציונות - מדינה ודת במאבק קיומי, ידיעות אחרונות, 2018, ע' 54; ראו תמונת כריכה משמאל).

[בתמונה משמאל: כריכת הספר לדבר ציונות - מדינה ודת במאבק קיומי לאריק כרמון, שראה אור ב- 2018 בהוצאת ידיעות אחרונות. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן].

נכון שבאמות המידה של בני ברק ההלכתית, בן גוריון הוא חילוני. אולם עיון עומק בכתביו הרבים של בן גוריון מעלה אפשרות למבט אחר: יותר משהמהפכה הציונית מבטאת מעבר מהתנהלות בדפוסי הגיון דתי, להתנהלות בדפוסי הגיון  חילוני, היא מבטאת שינוי במסגרת ההתייחסות המכוננת את המעשה הדתי.

וכך הבהיר בן גוריון: "הקונספציה המדינית הציונית היא קודם כל השתחררות מהתפיסה התאולוגית - ששלטה בעם היהודי במשך כל דורות הגלות - ולא רק בקרב אלה שקוראים אותם יהדות חרדית, אלא גם בקרב חילונים ומשכילים...

תפיסה תאולוגית זו אינה תפיסה דתית, ודבר אין לה עם היהדות של רבי עקיבא, המכבים, עזרא ונחמיה, יהושע בן נון, משה רבנו." (בן גוריון, במועצת מפא"י, מרץ 1941, במערכה כרך ג', עמ' 52).

לא תפנית חילונית חוללה את המעשה הציוני, אלא תפנית בהבנת חובתו המעשית של יהודי למאמץ  אקטיבי לגאולת עם ישראל בארצו. ואמנם, המושגים המובילים את בן גוריון לאורך כל דרכו הם מושגים דתיים מובהקים: "גאולה", "קיבוץ גלויות" כשהם מגולמים במאמץ מדיני ומעשי בעולם המעשה הריאלי.

את המפעל הציוני מראשיתו ואת הרגע המכונן של הכרזת העצמאות, מוצע בהקשר זה לפרש כמושפע מן המהפכה הגדולה שחוללה קבלת האר"י הקדוש והעמידה את התנעת הגאולה על מאמצי האדם בעולם הזה.

כפי שתיאר חוקר הקבלה יוסף דן: "קבלת האר"י הפנתה את פניה של המיסטיקה היהודית מן העבר אל העתיד ופעילות לקראת העתיד היא פעילות היסטורית. כך נסתיימה התקופה שבה התנזרה המיסטיקה היהודית מן הפעילות במציאות, ונפתחה האפשרות לשילובם של סמלים מיסטיים במעשה ההיסטורי היהודי, החותר לקראת תיקון עולם והבאת הגאולה המשיחית." (יוסף דן, המשיחיות היהודית המודרנית, האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון, 1999, ע' 81; ראו תמונת כריכה משמאל).

[בתמונה משמאל: כריכת הספר: המשיחיות היהודית המודרנית ליוסף דן, שראה אור בהוצאת משרד הביטחון ב- 1999. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בהזמנתי לקריאה חדשה, ראוי לתת דעתנו למושגים היהודיים מסורתיים השזורים במגילה מראשיתה עד סופה:

"בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית"

טקסט משפטי לא יכול להיפתח באמירה היסטורית כה בלתי מבוססת. הרי עם ישראל קם תחילה במצרים וכונן עצמו כעם במדבר סיני.

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות." ההבחנה הקטגורית בין עלייה וקיבוץ גלויות, לבין התופעה האוניברסלית המוכרת כהגירה, מבטאת את ייחוד המפעל הציוני, ייחוד הכרוך בחזון הנביאים ובתפילת דורות של יהודים.

"אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל."

 ראוי להדגיש את ההבדל בין שאיפה לכינון מדינה משגשגת ומבוססת לבין שאיפת הגאולה המחוברת לכמיהת הדורות ומכוונת אל הנצח.  לדוגמה, בהתייחסותו לרעיון הגאולה, הבהיר בן גוריון: "מדינת ישראל היא פרי חזון גאולתו של העם היהודי במשך דורות...ועם תקומת המדינה לא הוגשם חזון הגאולה. כי העם היהודי ברובו המכריע עודנו מפוזר בגויים, והמדינה היהודית עדין איננה ביצוע הגאולה היהודית, היא רק המכשיר והאמצעי העיקרי לגאולתו." (כוכבים ועפר, עמ' 92, 1954)

"מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו..."

בשעה  המיוחדת בה התרחש המעמד,  לנוכח פלישת צבאות מדינות ערב הממשמשת ובאה, ידעו כל הנוכחים את גודל הסיכון. באותו שעה, הקריאה ל"ביטחון בצור ישראל" לא יכולה שלא להתפרש כביטוי אמונה עילאי, בהתכתבות ישירה עם התפילה "צור ישראל קומה בעזרת ישראל ופדה כנאומך יהודה וישראל."

 כשעה לפני ההכרזה, שיגר חיים ויצמן נשיאה הראשון של מדינת ישראל מברק משוויץ: "יש להכריע ומיד. נפרצו לרגע שערי שמיים. אם נפרוץ לתוכם תקום מדינתנו. אם לא, מי יודע אם נזכה בדורנו להקמתה ואם בכלל." (מתוך יעקב חזן, ראשית חדשה, עמ' 17)

[בתמונה משמאל: חיים ויצמן: "יש להכריע ומיד. נפרצו לרגע שערי שמיים"... התמונה היא נחלת הכלל]

בהקשר רחב זה, מגילת העצמאות מתגלה כבשורה גואלת בחיבורה חסר התקדים בין מכלול ממדי המשמעות: הדתי, הלאומי, הפוליטי והמדיני!

[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן]

3 thoughts on “גרשון הכהן: מגילת העצמאות כטקסט גאולה דתי

  1. שלש הערות בלבד על הכשלים ברשימה זו (יש הרבה יותר, אך פשוט אין זמן לכתוב מאמר שלם):
    1. יפה שאתה מאמץ את כללי הפרשנות התכליתית של ברק. מקווה שאתה מאמץ אותם גם בהקשרים אחרים.
    2. הציונות הייתה מעשה חילוני לחלוטין. לו היו הציונים החילוניים ממתינים לדתיים, למגזריהם השונים, גם היום לא הייתה קמה מדינת ישראל.
    3. הביטויים הכביכול דתיים במגילת העצמאות, כמו צור ישראל, הם בסך הכל פרי פשרה שעשה בן גוריון, ולא פרי אידיאולוגיה. אם כבר, הם ביטוי לתפיסה היסטורית, אך בהחלט לא דתית.

  2. המדינה שלנו, כח"ל
    בספרו של יוסף ארגמן, "זה היה סודי ביותר" על מרד הגנרלים, הוא מביא את דבריו של ראש ממשלת ישראל דאז, דוד בן גוריון :

    "מפלגת הצבא" היא של מפא"י , שהינה "המפלגה השלטת" והיא "המטכ"ל המקביל"
    ולעומתה:
    "מפלגת ההגנה" שהיא "מפלגת מפ"ם".

    "בן גוריון דרש שאיש לא יוכל לעלות לדרגת סגן ללא אישורו" שם עמ' 159, ע"מ לודא כי, כיאות למדינה מתפתחת, החיה על חרבה וצבאה ומתוך הבנה כי מנהיגי העתיד יקומו מתוך הצבא

  3. Pingback: עצמאות וזיכרון באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *