עופר בורין: קללות שהן ברכות וברכות שהן קללות…

[בתמונה: אתונות מדברים, קול המצפון... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 3938030 לאתר Pixabay]

[בתמונה: אתונות מדברים, קול המצפון... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 3938030 לאתר Pixabay]

הפרק - העוסק בבלעם ובאתונו - בא ללמד אותנו, שכאשר מתחולל בתוכנו מאבק פנימי, לפעמים דווקא האתון, החלק הסמוי, זה שלכאורה לא רואה את המציאות, הוא זה שבאמת רואה את האמת שמעבר להבלי העולם הזה. צריך להקשיב גם לאתון. לפעמים היא כל כך חכמה, שהיא מתחילה לדבר כמו בן אדם. בדרך כלל היא לא מדברת ואנחנו צריכים לבד להבין מה אומר לנו הקול הפנימי שלנו, המצפון....

[לקובץ המאמרים על פרשת בלק, לחצו כאן]

עודכן ב- 25 ביוני 2023

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים.

היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני).

החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי.

הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פָּרָשַׁת בָּלָק היא פרשת השבוע השביעית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק כ"ב, פסוק ב' ומסתיימת בפרק כ"ה, פסוק ט'. הפרשה עוסקת בפרשת נבואותיו של בלעם בן בעור שזומן על ידי בלק מלך מואב כדי לקלל את עם ישראל (ויקיפדיה: פרשת פרשת בלק).

הנושאים העיקריים בפרשת זו:

  • קולות פנימיים;
  • אתונות מדברים;
  • קללות שהן ברכות וברכות שהן קללות.

כל זה ועוד.

במדבר, פרק כב - אתון ומצפון

פרק על מאבק פנימי בנפשו של אדם. כזכור בני ישראל מתקרבים לארץ המובטחת ונוחלים ניצחונות במספר קרבות בדרך. בלק בן צפור, מלך מואב, מבין שבני ישראל מתקרבים אל ממלכתו והוא מפחד. בני ישראל יצרו במספר ניצחונות קצר וממוקד את "אפקט ההרתעה": ב וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק בֶּן־צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי ׃ ג וַיָּ֨גָר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב־ה֑וּא וַיָּ֣קָץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽלויגר מואב = פחד מואב.

בלק, במקום לפנות עם שליחים לבני ישראל, למשה, כדי לברר מה כוונתם, בוחר בדרך אחרת. הוא שולח שליחים לאחד בלעם, שנחשב לנביא (או מכשף) שאת מי שהוא מברך יוצא מבורך ואת מי שהוא מקלל אכן יוצא מקולל. בלק מנסה לגרום לבלעם לקלל את בני ישראל ובכך להבטיח את ניצחונו עליהם: ה וַיִּשְׁלַ֨ח מַלְאָכִ֜ים אֶל־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֗וֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁ֧ר עַל־הַנָּהָ֛ר אֶ֥רֶץ בְּנֵי־עַמּ֖וֹ לִקְרֹא־ל֑וֹ לֵאמֹ֗ר הִנֵּה עַ֣ם יָצָ֤א מִמִּצְרַ֨יִם֙ הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב מִמֻּלִֽי ׃ ו וְעַתָּה֩ לְכָה־נָּ֨א אָֽרָה־לִּ֜י אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כִּֽי־עָצ֥וּם הוּא֙ מִמֶּ֔נִּי אוּלַ֤י אוּכַל֙ נַכֶּה־בּ֔וֹ וַאֲגָרְשֶׁ֖נּוּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר־תְּבָרֵךְ֙ מְבֹרָ֔ךְ וַאֲשֶׁ֥ר תָּאֹ֖ר יוּאָֽר.

בלק הזה הוא פשוט פחדן. מקווה שבלעם המכשף יעשה בשבילו את העבודה.

[בתמונה: כוחה של קללה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Parker_West לאתר Pixabay]

[בתמונה: כוחה של קללה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Parker_West לאתר Pixabay]

בלעם אינו מוכן לבצע את בקשתו של בלק משום שאלוהים נגלה אליו בלילה ואומר לו: יב וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לֹ֥א תֵלֵ֖ךְ עִמָּהֶ֑ם לֹ֤א תָאֹר֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בָר֖וּךְ הֽוּא. כלומר – אל תלך עם אנשי בלק ואל תקלל את עם ישראל כי זה עם מבורך – זה הקול הפנימי הראשון בתוך בלעם.

בלק לא מוותר ושולח לבלעם שליחים נוספים עם הבטחות לכסף ורכוש רב אם יבוא אליו. בלעם מתלבט ומקבל מאלוהים אישור ללכת עם אנשי בלק, אבל להגיד רק מה שאלוהים יאמר לו להגיד. זה הקול הפנימי השני של בלעם. הקול שלא יכול להתאפק למול ההזדמנות לקבל רכוש כה גדול: כ וַיָּבֹ֨א אֱלֹהִ֥ים׀ אֶל־בִּלְעָם֮ לַיְלָה֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אִם־לִקְרֹ֤א לְךָ֙ בָּ֣אוּ הָאֲנָשִׁ֔ים ק֖וּם לֵ֣ךְ אִתָּ֑ם וְאַ֗ךְ אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֥וֹ תַעֲשֶֽׂה.

ועכשיו יוצא בלעם בדרכו לפגוש את בלק כשהוא רוכב על אתון. האתון ובלעם מתווכחים ביניהם בדרך. האתון מסרבת ללכת בדרך לבלק ואילו בלעם משתמש בכוח, תוך שהוא מכה באתון העקשנית, מנסה לגרום לאתון ללכת בדרך לבלק. שני הקולות בנפשו של בלק באים לידי ביטוי במאבק בינו לבין האתון.

דווקא האתון, סמל לחיה לא חכמה אך עקשנית, היא זו שרואה את הדרך הטובה. היא זו שרואה את מלאך האלוהים שחרבו שלופה ומבקשת שלא להתקדם בדרך, ואילו בלעם, סמל לנביא/מכשף שיודע הכל, הוא זה שמקבל בסיפור את הקול הפנימי השני, הרע, זה שחושק בכסף הרב של בלק בן צפור, מלך מואב. כג וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן֩ אֶת־מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה נִצָּ֣ב בַּדֶּ֗רֶךְ וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ וַתֵּ֤ט הָֽאָתוֹן֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ וַתֵּ֖לֶךְ בַּשָּׂדֶ֑ה וַיַּ֤ךְ בִּלְעָם֙ אֶת־הָ֣אָת֔וֹן לְהַטֹּתָ֖הּ הַדָּֽרֶךְ.

[בתמונה: בלעם, מלאך האלוהים והאתון... המקור: אתר Bible 7 Evidence. שם האמן אינו מוזכר]

[בתמונה: בלעם, מלאך האלוהים והאתון... המקור: אתר Bible 7 Evidence. שם האמן אינו מוזכר]

בלעם מגיע בסופו של הפרק לבלק ואומר לו שהוא יגיד רק מה שאלוהים ישים בפיו.

מה הוא יגיד – נדע רק בהמשך, בפרקים הבאים.

הפרק הזה בעיני הוא פרק שבא ללמד אותנו שכאשר מתחולל בתוכנו מאבק פנימי, לפעמים דווקא האתון, החלק הסמוי, זה שלכאורה לא רואה את המציאות, הוא זה שבאמת רואה את האמת שמעבר להבלי העולם הזה.

צריך להקשיב גם לאתון. לפעמים היא כל כך חכמה שהיא מתחילה לדבר כמו בן אדם. בדרך כלל היא לא מדברת ואנחנו צריכים לבד להבין מה אומר לנו הקול הפנימי שלנו, המצפון.

בתמונה: בלעם והאתון... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com

[בתמונה: בלעם והאתון... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com. עוגן ברשת]

במדבר, פרק כג - ברכות? ואולי קללות?

פרק בו בלעם אומר לבלק ולמנהיגי מואב את אשר אלוהים אומר לו להגיד.

הפתגם אומר על כך: "בא לקלל ויצא מברך" – כלומר: בלעם התבקש לקלל את עם ישראל, התאמץ לעשות זאת, אבל כל פעם יצאה ממנו ברכה במקום קללה. דוגמה נהדרת לשכיחותן של תוצאות בלתי צפויות בחיינו...

הסתכלתי על הברכות הללו.

הראשונה נתנה במקום שנקרא "במות בעל". הברכה הזו כוללת את המשפט שעד היום משתמשים בו אצלנו כדי להסביר מדוע אין ברירה ואנחנו יכולים לסמוך רק על עצמינו: ט כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב.

בלעם מברך ואומר את אשר אמר לו אלוהים: "עם לבדד ישכון ובגויים לו יתחשב". כלומר – עם ישראל הוא עם מבודד משאר העמים והוא גם לא מתחשב בעמים האחרים. הברכה הזו מלווה אותנו עד היום.

בן גוריון אמר "או"ם שמום" אך דעתו לא התקבלה בממשלה של משה שרתאני חושש שלא ברכה היא אלא קללה.

[בתמונה: ה"אום-שמום" של דוד בן גוריון... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OrnaW לאתר Pixabay]

[בתמונה: ה"אום-שמום" של דוד בן גוריון... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OrnaW לאתר Pixabay]

[בתמונה משמאל: פרופ' אסא כשר. המקור: פייסבוק]

הברכה השנייה ניתנת במקום שנקרא "שדה צופים".

הברכה הזו מתארת את עם ישראל כעם חזק כאריה שאף עם לא יוכל לו. היא גם כוללת את המשפט הבא: כד הֶן־עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד־יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם־חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה.

כן, עם ישראל הוא עם שלא נח עד אשר הוא טורף את אויביו ושותה את דמם. אני לא יודע מה חושב על זה אסא כשר, אבי הקוד האתי של צה"ל (ראו בתמונה משמאל). אני חושב שזה לא היה נכנס לקוד האתי של צה"ל אבל אני לא בטוח שזו לא "ברכה" שמסתובבת בקוד האתי של מדינת ישראל בימים אלה. גם הברכה הזו נשמעת לי יותר קללה מאשר ברכה.

[בתמונה משמאל: פרופ' אסא כשר. המקור: פייסבוק]

הברכה השלישית ניתנת בפרק הבא, במדבר שליד מקום שנקרא פעור. אכתוב עליה במאמר הבא.

אז אומרים שבלעם יצא לקלל ויצא מברך.

ואני אומר – בלעם יצא להגיד את מה שאלוהים יגיד לו לומר ויצא מברך ומקלל.

השאלה לגבי החיים שלנו היום היא להבדיל: מה מדברי אלוהים הם היום ברכה ומה הם היום קללה?

את דעתי לא הסתרתי.

במדבר, פרק כד' - מה טובו אוהליך יעקב

ההופעה האחרונה של בלעם.

בלעם, מסתכל על עם ישראל מבחוץ ונותן את משפט המחץ: ה מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל ׃

ובהמשך: ו כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהוָ֔ה כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם ׃ ז יִֽזַּל־מַ֨יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ.

ממש גן בעדן: נחלים, אהלים, ארזים נטועים במים, מים נוזלים בשפע רב וממלכת ישראל תהיה גבוהה וחזקה.

סופסוף יוצאת לו ברכה נקייה. ברכה טובה.

אני חושב שהברכה מחולקת לשנים:

בלעם רואה תמונת מצב הרמונית של עם ישראל על שלל שבטיו: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל", ואז, למול התמונה הזו, הוא נותן את הברכה.

אנחנו יודעים שבלעם למעשה אומר את מה שאלוהים שם בפיו. מכאן, שאלוהים מתנה את הצלחת עם ישראל בכך שיהיה עם "טוב" במובן שתהיה הרמוניה בין כל החלקים שבו.

זהו. זה המסר לעם ישראל מכל פרשת בלק ובלעם. שלושה פרקים כדי להגיד לנו שהצלחתנו תלויה בהרמוניה "טובה" בין כל חלקי העם, בין כל השבטים שלו.

מאוד מומלץ לתת למנהיגים של היום לקרוא את הפרקים האלה.

מאוד מומלץ גם לכל אחד מאתנו לזהות מי מהפוליטיקאים מדגיש את השבטיות שלנו כדי לנצל אותה לטובתו בבחירות. לפוליטיקאים האלה אסור לתת את הקול.

[בתמונה – מחאת האוהלים 2011, שעתם היפה אל אוהלי ישראל... מאהל מחאה בגן וולובלסקי-קרני בתל אביב, אוגוסט 2015. שלטי מחאה מתייחסים לרומן זדורוב, רפי רותם ומשה סילמן. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Joseph Zernik. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

[בתמונה – מחאת האוהלים 2011, שעתם היפה אל אוהלי ישראל... מאהל מחאה בגן וולובלסקי-קרני בתל אביב, אוגוסט 2015. שלטי מחאה מתייחסים לרומן זדורוב, רפי רותם ומשה סילמן. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Joseph Zernik. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

במדבר, פרק כה' - קנאות דתית אינה פתרון

אל מול הברכה הנפלאה של "מה טובו אהליך ישראל" פותח פרק כה במסכת אירועים ששום דבר טוב אי אפשר לומר עליה.

הפרק בחלקו מסונף לפרשת בלק וחלקו השני לפרשת פנחס. זה חיבור מעניין, שבו אנחנו מקבלים את האמת המרה על התנהגות בני ישראל בתוכם פנימה כאשר מבחוץ הם נראים נפלא – זה ההקשר לפרשת בלק, ואילו את החלק השני אנחנו נקבל בשבוע הבא בפרשת פנחס.

זהו פרק מיוחד לחובבי הקנאות הדתית: מיד עם תום הברכות שנותן בלעם לעם ישראל, שכזכור מותנות בהיות העם חי בהרמוניה, מסתבר שהעם לא ממש חי בהרמוניה. רבים מבני ישראל (גברים) מפותים ע"י נשות מדין (נשים) לשכב אתן ולסגוד לאל שנקרא "בעל".

קשה שלא להיזכר בגן בעדן, שם חוה (אישה) פיתתה את אדם (גבר) לאכול מעץ הדעת. מסתבר שהגברים בקרב בני ישראל הם חבורה של עלובי נפש שכל אישה יכולה במצמוץ עיניים ונפנוף שדיים לגרום להם לעשות שטויות: א וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב ׃ ב וַתִּקְרֶ֣אןָ לָעָ֔ם לְזִבְחֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ן וַיֹּ֣אכַל הָעָ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶֽן ׃ ג וַיִּצָּ֥מֶד יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל.

יהוה כרגיל חוטף קריזה ומצווה על משה:

ד וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַח אֶת־כָּל־רָאשֵׁ֣י הָעָ֔ם וְהוֹקַ֥ע אוֹתָ֛ם לַיהוָ֖ה נֶ֣גֶד הַשָּׁ֑מֶשׁ וְיָשֹׁ֛ב חֲר֥וֹן אַף־יְהוָ֖ה מִיִּשְׂרָאֵֽל. כלומר – קח את כל המנהיגים של העם ותהרוג אותם ואז אני אירגע.

משה, הפעם, לא מבקש רחמים, אלא יוצא לבצע: ה וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־שֹׁפְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל הִרְגוּ֙ אִ֣ישׁ אֲנָשָׁ֔יו הַנִּצְמָדִ֖ים לְבַ֥עַל פְּעֽוֹר. כלומר, משה "מגדיל ראש" ומצווה להרוג, לא רק את המנהיגים, אלא את כל האנשים ששוכבים עם נשות מדין.

[בתמונה: זמן פיתוי... בנות מואב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי AdinaVoicu לאתר Pixabay]

[בתמונה: זמן פיתוי... בנות מואב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי AdinaVoicu לאתר Pixabay]

אגב, משה מצווה את שופטי ישראל לעשות זאת. שופטים ללא משפט!!

עוד בטרם מתבצעת הפקודה של משה, מגיע אחד מבני ישראל עם אישה מדיינית ומבצע בה את זממו למול משה וכל העם ממש בפתח אוהל מועד: ו וְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וּלְעֵינֵ֖י כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהֵ֣מָּה בֹכִ֔ים פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד.

העניינים מתפתחים בקצב מסחרר. משה לא מספיק להגיב, ופנחס, בן אלעזר הכהן הגדול, מחליט לעשות מעשה והורג באמצעות רומח (חרב גדולה) את הזוג המשתגל לעיני כול: ז וַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֨קָם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ ׃ ח וַיָּבֹא אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל.

מיד בתום הרצח של הזוג, נעצרת המגיפה בתוך בני ישראל (מגפה שלא שמענו עליה עד כה. מגפה שהרגה 24,000 אנשים. אולי הכוונה היא שבני ישראל מפסיקים את מגפת יחסי המין המשתוללת עם בנות מדין?).

הסיטואציה היא שפנחס עומד מעל הגופות, הרומח שלו טבול בדמם, וכולם בהלם, כולל משה.

המשך בפרשה הבאה...

[לקובץ המאמרים על פרשת בלק, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות

2 thoughts on “עופר בורין: קללות שהן ברכות וברכות שהן קללות…

  1. כמשל לחיינו היום זה מאמר נפלא באוזני חילוני אך עלול לעורר רעיונות קשים באוזני דתי חרדי…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *