אמציה חן: פאטה מורגנה

[בתמונה: פטה מורגנה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי SarahRichterArt לאתר Pixabay]

[לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן]

תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.

*  *  *

כמו רבים וטובים פי כמה וכמה ממני, נהניתי קבל עם ועולם מתדמית של "גיבור", מעצם השתתפותי במלחמת "ששת הימים".

כולו: סגן בפלוגת המילואים של "סיירת שקד". כזה, שלמשמע "סדין אדום" זינק בנ"נ מקרטע אל עבר "עריף אל נקע", על מנת "לחבק את ההר", ובאותה הזדמנות לחסל מצרי מזדמן. בעבור יומיים - והפעם בתוספת של ג'יפ תול"ר - הסתער על מוצבי הכונתילה; ולקינוח, פעל ככוח מוסק בחיסול הקומנדו המצרי - בדיונות שמדרום לאל עריש. מה גם שבכל הג'ז הזה, לא היה שמץ של נוהל קרב פקודות ותדריכים. אבל (איך אמר רא"ל יצחק רבין ז"ל), לקחי אמת חשובים פחות ממבחן התוצאה, אז ניצחנו...

[מקור תמונתו של יצחק רבין: הספרייה הלאומית]

לימים, משחזרתי לשרות קבע בתחילת ה"התשה", שקעתי ביצירתיות ששררה ב"סיירת שקד", החל מהקמת התשתית "לארץ המרדפים" ממחולה ועד צפון ים המלח - ומסדום בואכה אילת; עבור לקליטת אמל"ח ויצירת תורה להפעלתם; זאת, בצמידות ליצירת מתווה לתורת הצליחה, בהיסמך על לקחי "סרג'נט" ב"ויקטוריה"; נלווה למבצעי שליטה בערבה מצידה הירדני, שלא להזכיר את העמידה באתגר להתמודד בטרור, המשולב ונתמך בידי אוכלוסיה אזרחית (לאחר רצח בני מש' ארויו הי"ד, 71/72).

[להרחבה על מבצע סרג'נט ראו מאמר אחר של אמציה חן: 'להפוך את ערפל המלחמה, לבן ברית']

כדי כך שבהיותי שקוע במשימות הסיירת. לא הייתה לי סיבה, זמן, עניין ומושג, להעמיד את טיב תפקוד ה"שקדיות", בהשוואה לגולני צנחנים וחטיבת הנח"ל. על כן הנחתי ברוב תמימותי כי הצלחת "סיירת שקד" באה משום שרוח היחידה שסמליה "סקרנות נחישות ומקצוענות", שורה בכל היחידות; אלא שכל ה'יופי טופי' הזה התפוגג, שניות לאחר הפגז הראשון שנורה במלחמת כיפור.

משזו הסתיימה, חיפשתי מענה לשאלה, מה גרם לסקרן שכמותי בדרגת כסא"ל להיות: עיוור, טמבל, נאיבי, צר אופק וחסר ידע מקצועי. מכדי להבחין שכל מה שהוגדר כבסדר, היה "הכי לא בסדר". עובדה, שלדידי היוותה נקודת מוצא לחקר הצבא לדורותיו, מבוא לסימונם של נקודות תורפה - וכמתחייב, להעמיד נוכח אלה תכניות עבודה לסיכולם.

[בתמונה: הגיע זמן הלקחים... לתמונת המקור לחצו כאן]

במהופך מזה, בחלוף חמישים ושתיים שנים ל"מלחמת ששת הימים", הפיקה "העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית". כנס רב משתתפים, שבו הוצגו "המבצעים המיוחדים במלחמת ההתשה". כמסתבר ראשי העמותה בתואם לשטחיות השלטת, לא הפנימו על היותנו שרויים במלחמת התשה מתמשכת, מה שגימד את סיפורי הגבורה (בעצמם ללא דופי), שהסיטו ברישומם את לקחיי "ההתשה"; שלא למרבה הפלא חזרו על עצמם, החל משכפול "קו בר לב" לאחר מלחמת של"ג, כמסד להתשת כוחותינו בלבנון; וכלה בממסד הצבאי שהותש כהלכה; ולכן, נמנע מלהגיב נוכח קידום טילי הנ"מ, מסד למתקפה המצרית במלחמת כיפור.

כל זה השתקף 32 שנים אחרי, בהחלטה מטכ"ל - שהותש 18 שנים בלבנון - להסיג את צה"ל בנסיגה מסודרת, שבהרף הפכה לבריחה.

היות והיום כל בית בישראל, מצוי בטווח טילי האויב - במקום לספר סיפורים, "הגיע זמן הלקחים"!

[לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *