[לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן]
כדי להבין עד כמה מטופשת ההשוואה - שעושים גד טאוב ודומיהם - בין ה'דיפ סטייט' האמריקאי ל'דיפ שטעטל' הישראלי, הנה סיפור קטן ודמיוני (בחלקו), ה'מתרגם' את המציאות הישראלית לזו האמריקנית:
תביאו לי את הראש - סיפור דימיוני (בחלקו)
הבחירות האחרונות בישראל היו יצריות למדי, שני הצדדים עשו הכל בשביל לזכות. "הכל" כלול כלל הטלת רפש אישי במתמודדים והמון פוליעשטיק.
תביאו לי את הראש של ביבי ביקש ראש הממשלה הקודם מיועציו הקרובים. כמו בכל מערכת בחירות גם הפעם ביבי היה המועמד המוביל לזכיה בראשות הממשלה וההתמקדות של ראש הממשלה בו הייתה מובנת.
חברת המחקר האחים סימפסון ביצעה מחקר אופוזיציוני על ביבי וגילתה שהוא ומשפחתו קיבלו חמגשיות בניגוד לחוק, בנוסף גילתה החקירה שאותו ביבי עשה עסק עם אחד האתרים במדינה לפיו הוא יקבל כיסוי תקשורתי הוגן ובתמורה לאחר שייבחר לראשות הממשלה יעביר חוק שייתן הטבות של מיליארד ש"ח לאותו בעל אתר.
גולת הכותרת של אותו מחקר אופוזיציוני הגיעה מאיזה סוחר סמים דרג ז' מקלקיליה. ע"פ אותה ידיעה אחד העובדים של אותו ביבי גנב תחמושת מצה"ל ומכר אותה לחיזבאללה.
ראש הממשלה עט על הדו"ח כמוצא שלל רב. הוא כינס את ראשי מערכת הביטחון ותבע להאזין לכל אנשי הקמפיין של ביבי 24 שעות ביום כיוון שהנ"ל מסכנים את ביטחון המדינה.
האזנות לקמפיין של ביבי לא גילו דבר. הם אפילו לא מנעו את ההפסד של ראש הממשלה המכהן בבחירות. לאחר כינון הכנסת רגשה המערכת הפוליטית במשך כשנתיים.
משטרת ישראל פתחה בחקירה ומצאה לנכון להמליץ להגיש 3 כתבי אישום שונים נגד ביבי באשמת שוחד מרמה והפרת אמונים.
רק דבר אחד נשכח ממני: איך קוראים לראש הממשלה ההוא שקדם לביבי ומה היה האינטרס שלו לפעול נגד ביבי?
