אלי בר און: אפילו להחלטות אסטרטגיות נכונות יש תאריך תפוגה…

[בתמונה: במהלך השנים, החיזבאללה והחמאס התעצמו מאוד. מסתבר שהתעצמו פי 10 לפחות: מכ- 15 אלף רקטות לכ- 150 אלף רקטות... למקור התמונה, לחצו כאן]

[לאסופת המאמרים באתר בעניין המאבק על השימוש בנשק הלייזר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

חוסר מקצועיות, טיפשות או שחיתות?

אני מתלבט...

להחלטות ביטחוניות - לא חכמות ולא מקצועיות במיוחד, לצערנו - התרגלנו. אבל, האם לעיתים, תהליך קבלת ההחלטות בתחומים הביטחוניים - החיוניים ביותר לחיינו ולעתידנו כאן - הוא מושחת? אולי מה שבאמת קובע זו העדפת האינטרסים הארגוניים והאישיים על האינטרס הלאומי?

להלן דוגמה חשובה שמטרידה בימים אלה מאוד את העם, זו הסכנה הלאומית החשובה מכול: בזמנו ישבו "חכמי הביטחון" ושקלו, ולבסוף החליטו, שהם מעדיפים להגן על האוכלוסייה והמתקנים החיוניים באמצעות פיתוח מערכת טילי כיפת ברזל ולא באמצעות מערכת מבוססת לייזר רב עוצמה, שכבר פותחה בהשקעה כבדה, וגם נוסתה בהצלחה.

גם אם ההחלטה הזו נראתה כבר אז שגויה מאוד אנחנו חייבים לכבד את ההחלטה. אבל זאת, רק בתנאי שההחלטה שהתקבלה בשנת 2007 עדיין מתאימה לנסיבות המשתנות.

"החכמים" מקבלי ההחלטות, היו חייבים - מתוקף תפקידם ואחריותם לביטחון העם - לבחון, מעת לעת, את ההיתכנות והיעילות של ההחלטה החשובה הזאת. הם היו חייבים - פעם בשנה או בשנתיים - לאסוף מידע על התעצמות האויב; ולדון ולהחליט, האם המענה הזה שנבחר עדיין טוב, ומה ניתן לעשות כדי לשפר את הגנת הציבור נוכח התעצמות האויב.

ההחלטה שהתקבלה לפני 12 שנים נועדה כדי להגן על האוכלוסייה בפני כמות של כ- 15 אלף רקטות; שרק חלקם הקטן צפוי היה להיות משוגר בעת מלחמה; ומהם, רק חלק קטן עוד יותר הם הרקטות שישוגרו; ואותם בפועל יש ליירט, כי הם יהיו מסוכנות לחיי אדם (השאר - מרבית הרקטות - צפוי שיפלו ב "שטחים פתוחים").

[למקור התמונה, לחצו כאן]

מסתבר שבמהלך השנים, החיזבאללה והחמאס התעצמו מאוד. מסתבר שהתעצמו פי 10 לפחות: מכ- 15 אלף רקטות לכ- 150 אלף רקטות. האם הפתרון הנכון להתמודדות עם הכמות האדירה הזו הוא עדיין הטילים היקרים של כיפת ברזל?

בנוסף, מסתבר כי רמת הדיוק של הרקטות ה"טפשות" (שאינן ניתנות לכוונון בעת מעופן) הוכפלה במהלך השנים, מכ- 20 אחוז לכ- 40 אחוז, כפי שחטפנו בסיבוב האחרון עם עזה.

כך למעשה, צריך כעת ליירט פי 20 רקטות, בהשוואה למצב הקודם; ולזמן שבו הוחלט לוותר על הלייזר. האם עדיין הפתרון היחיד הוא עדיין כיפת ברזל?

בנוסף, מסתבר שהאויב הצטייד בעשור האחרון באלפי רקטות כבדות וקטלניות מאוד. רקטות לטווח קצר ולטווח ארוך, וגם טילים מדויקים, עד לרמת הפגיעה במבנה חשוב מוגדר. האם גם אז, הפתרון הוא עדיין כיפת ברזל ו/או מערכות קינטיות אחרות שעלותם אדירה?

אם היו בוחנים ביושר ובמקצועיות את הבעיה, היו ה "מומחים" מבינים, כבר לפני שנים רבות, כי העורף האזרחי והביטחוני שלנו מופקרים; הסכנה גדלה כל יום; ויש למהר ולתקן את השגיאה הנוראית משנת 2007.

המחדל הזה - כך מסתבר, בסבבים האחרונים מול החמאס - הוא הגדול ביותר מאז מחדל מלחמת יום הכיפורים. אנחנו כעת משלמים מחיר גבוה בגין המחדל הזה, וזו רק ההתחלה.

חייבים להתעשת ולפנות לדרך הלייזר הכימי רב העוצמה. הלייזר רב העוצמה הוא הפתרון היחיד שיודע להתמודד עם הכמויות האדירות של האיומים, איומים שהופכים במהירות לכבדים ולמדויקים!

[לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

One thought on “אלי בר און: אפילו להחלטות אסטרטגיות נכונות יש תאריך תפוגה…

  1. Pingback: קבלת החלטות באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *