[מקור התמונה המקורית: פייסבוק]

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

*  *  *

את הכותרת הזו: "הח"כים הערבים משחקים לידי הימין.." פרסם לאחרונה נאייף אבו סוייס ב- YNET ( בינואר באתר ynet. בכתבה נטען כלפי הח"כים הערביים, שעוסקים באופן אובססיבי בסוגיה הפלסטינית, ובכך הם תורמים לשפל חסר תקדים ביחסי המיעוט הערבי בישראל; ולכן, הם נתפסים כ"גוש סרטני בגוף המדינה" וכ "גייס חמישי". אבו סוייס מצרף דוגמאות התומכות בעמדתו, טוען שמצב זה "משחק לידי הימין הישראלי" וקורא לשינוי השיח הציבורי בנושא.

.

[לכתבה המלאה ב- ynet, לחצו כאן]

יש להעריך את נאייף על גילוי הלב ובעיקר על האומץ לחשוף את התופעה שמן הסתם עוד יחווה את תגובות זעם על כך. ואני מבקש להשיב לו בכמה נקודות:

ראשית, נראה שתיאור המצב הוא נכון. התנהגות הח"כים הערביים מעידה על הזדהות מלאה עם האינטרס הפלסטיני, והתקווה הפעילה להשיב את כול חבל הארץ הזה לחיק האומה הערבית המוסלמית, גם אם יירחק היום.

שנית, הח"כים אינם סוג של כת פנטית מבודדת. לכן, אין לישראלים סיבה לחשוב שהם אינם מייצגים נאמנה את עמדת ציבור בוחריהם; וסביר להשליך מהתנהגותם של זועבי וזחלקה כמשל, כדעה השכיחה בקרב הציבור הערבי בישראל בכלל.

שלישית, מצב זה אינו "משחק לידי הימין" בלבד. למעשה, רוב הציבור הישראלי הציוני, למעט אולי חברי מרצ - שעדיין מתחבטים בשאלה האם יש מקום למונח "ציונות" במצע שלהם, ובנהיית ליבם לכונן "מדינת כול אזרחיה" - אכן נדחף, בחלקו בעל כורחו לתובנה, ובהיעדר כול קול שפוי אחר, שזועבי וזחלקה (כמשל) מביעים את העמדות האמתיות של הציבור הערבי בישראל.

[בתמונה: ח"כ זחאלקה. האם הוא מייצג את הציבור הערבי בישראל? מקור התמונה: פייסבוק]

רביעית, נכון ציינת, שערביי ישראל מעדיפים לחיות בדמוקרטיה הישראלית, כפי שהסקת מתגובתם של בני אום-אל-פאחם לרעיון סיפוחם למדינת פלסטין לכשתוקם. אך זה רק היבט אחד ברמת איכות החיים, כי המימד הקולקטיביסטי הוא הרבה יותר חזק; וביום פקודה, כאיש אחד יקומו על שכניהם היהודים. קיימת העדפה ברורה לכונן מיעוט ערבי הולך וגדל, ככול האפשר, בתוך המדינה הציונית, כי בעתיד יש סיכוי שיהיו לרוב מכריע.

לסיום, מתוך תחושת התגוננות הישרדותית בלתי נמנעת, אני מעדיף לראות בכם פלסטינים גאים, החותרים לממש את שאיפתם הלאומית, דתית, תרבותית, שמימושה-משמעה חדלוני שלי. אני רוצה להאמין שאתה חושב אחרת, אבל חובת ההוכחה היא עליך.