גרשון הכהן: נסיגת האמריקאים מסוריה כהזדמנות

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי suju לאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

ישראל היוםגרשון הכהן

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

מוקדם להעריך את המגמות המתפתחות מנסיגת הכוחות האמריקאים מסוריה. הדעה הרווחת של מומחים ישראלים רואה במגמת הנטישה האמריקאית, בעיקר, מגמה מדאיגה.

אולם, מרגע שנפלה ההחלטה בבית הלבן, מוטב לבחון בצד הסיכונים הכרוכים בה, גם את פוטנציאל היתרונות שהיא מחוללת לאינטרסים של מדינת ישראל.

בראש ובראשונה המגמה החדשה מזמינה להערכה מחדש, ולבחינה ביקורתית שהייתה נדרשת מכבר, של הנחות היסוד, שעליהן התבססה מדינת ישראל בציפיותיה ממגמת ההסדרים, שהובלה בעשורים האחרונים ביוזמה אמריקאית אקטיבית וכפייתית במידה רבה.

כדאי להזכיר את הלך הרוח בו פנתה ממשלת יצחק רבין לתהליך אוסלו. ברית המועצות קרסה. המלחמה הקרה באירופה נמוגה.  ארה"ב הפכה למעצמה בלעדית. העולם נראה כמתפתח לקראת סדר גלובלי יציב בהגמוניה אמריקאית.

מאז אותן שנים, חלו שינויים משמעותיים. רוסיה הופיעה מחדש ככוח משמעותי. במעורבות צבאית אקטיבית בגיאורגיה, באוקראינה ובסוריה, היא נטלה מחדש את מעמדה כמעצמה. ארה"ב  לעומתה, במהלך העשור האחרון צמצמה את היקף מעורבותה ואיבדה את מעמדה במזרח התיכון כמעצמה בלעדית. החלטתו האחרונה של הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ, להסגת הכוחות מסוריה, היא המשך למגמה שהחלה עוד בתקופת קודמו בבית הלבן.

בנייר עמדה של המכון למחקרי ביטחון לאומי נכתב : "הממשל האמריקאי מותיר את בעלי בריתו עם סימני שאלה לגבי יכולתה של ארה"ב לגבות את מדיניותם".  בכך רואים מקור לדאגה. אבל ניתן לראות בכך גם הזדמנות להתפכחות מאשליית הגיבוי והערבות האמריקאית. מדינת ישראל בזיקתה האסטרטגית לארה"ב נתונה בדילמה:

  • מצד אחד, ככל שגדל דימוי עוצמתה של ארה"ב, גדל גם דימוי עוצמתה של ישראל כבת ברית.
  • מצד שני, על בסיס עוצמתה של ארה"ב - ביכולתה לכאורה לגבות הסדרים - ישראל נדחקת לנטילת סיכונים, ונתונה ללחץ מתמיד להסדרים הכרוכים מנסיגה משטחים הנחוצים לביטחונה.

כך לדוגמה, במודעות לדילמה הישראלית, הטיל ממשל אובמה על גנרל המרינס ג'ון אלן (ראו תמונה משמאל), להכין תכנית סידורי ביטחון מקפת, שתסיר את חששותיה של ישראל מהסגה מוחלטת של כוחות צה"ל מיו"ש במסגרת הסכם שלום.

[תמונתו של הגנרל ג'ון אלן משמאל, היא נחלת הכלל]

מדובר בתכנית להקמת מדינה פלסטינית בקווי 67 (בתיקונים קלים של גושי ההתיישבות) ובירתה בירושלים המזרחית. בנקודת המוצא, התכנית קיבלה את התביעה הפלסטינית לריבונות מלאה - ללא נוכחות כלשהי של כוחות צה"ל מקו המים בירדן ועד קווי 67.  כתחליף לדרישת ישראל לגבולות בני הגנה, גובש מענה ביטחוני מגוון ומורכב; הכולל, בין היתר, הצבת כוח צבאי אמריקני שיפעל בקו המים בבקעת הירדן.

השאלה המתבקשת היא, באיזו מידה יכולים כוחות צבא זרים - הפועלים בזירה בלתי מוכרת להם לחלוטין - לספק תחליף הולם לצה"ל, באכיפת פירוזם של שטחים אלה. בהתבסס על ניסיונם של כוחות בינלאומיים באזור בעשרות השנים האחרונות התשובה רחוקה מלהיות חיובית. לנוכח  גילוי המנהרות בגבול הצפון, ראוי ללמוד את כישלון כוח יוניפי"ל באכיפת החלטת מועצת הביטחון 1701  שהתקבלה עם סיום מלחמת לבנון השנייה.

"ישראל נותרה לבדה במערכה נגד התבססות איראן בסוריה"... מודאגים המומחים הישראלים. בעיני, מדובר בהזדמנות. ככל שמדינת ישראל תכיר מהר יותר באשליית היציבות שמעניקה לה המעורבות האמריקאית באזור, כך תכיר מהר יותר שתם עידן הנסיגות ביהודה ושומרון וחלילה גם בגולן. בעת הזו, איננו זקוקים מארה"ב ליותר מגיבוי מדיני לניהול מאבקינו:

  • במה שקשור לחזית הגולן, ראוי לישראל לצפות מארה"ב לגיבוי מלא לנחיצות אחיזתה הריבונית שם, כתנאי להגנתה ולביטחונה.
  • במה שקשור לסוגיה הפלסטינית, הגיעה העת לבקש מן הממשל  האמריקאי לחדול ממאמציו לכפיית הסדר הכרוך בנסיגות נוספות ביהודה ושומרון.

החלטת הנשיא טראמפ  יכולה בהיבט זה להתקבל כבשורה למעורבות אמריקאית בהגיון חדש!

One thought on “גרשון הכהן: נסיגת האמריקאים מסוריה כהזדמנות

  1. לדעתי יש עוד שנויים בזירה העולמית, אפילו מרחיקי לכת מאלה שציינת.
    העיקרי- איבוד הכח של הפטרודולרים! כל המחצית השנייה של המאה ה20, עוצבה והושפעה מעליית כוחן של מעצמות הנפט, השימוש בנפט כנשק פוליטי, כלכלי, והכספים האדירים שזרמו. תמיד חלמנו שייגמר לאויבנו הנפט, ובכן הוא לא נגמר, אבל איבד מכוחו, ועמו הארגון האימתני- אופק -ששלט דרך הנפט באו"ם, בתקשורת, במפות האינטרסים.
    כיום בזכות עידוד התעשייה, ומחיקת הרגולציה, אמריקה היא יצרנית הנפט הגדולה בעולם. יתר על כן, הרזרבות שלה, בדמות הרים של פצלי נפט, למעשה אינן מוגבלות. ההפקה שהוזלה ועתה קרובה אולי מלמטה להפקה רגילה, ביחד עם העובדה- שבחיפפוש פצלי נפט- אין סיכונים! כל חיפוש פוגע! הכל יבשתי. הכל קל. קל וזול. רק תחשבו על האלטרנטיבה של קידוחים לשם חיפוש נפט, בעומק האוקינוס .. בכל אופן התכנית של האמריקאים להגיע לכ20 מליון חביות תוך 5 שנים, שזה כמו סעודיה ורוסיה ביחד, ואין שום סיבה שלא יעמדו בזה, צוואר הבקבוק כרגע זה תשתיות הובלה, והם עובדים במרץ..
    המשמעות: מכה כלכלית אנושה לרוסיה, איראן, עירק, ושאר יצרניות הנפט באשר הן, רובן מהצד של הרעים. המחיר כרגע של 45$ לחבית, עם הנחה של 10$ שטראמם נותן ללקוחות חדשים, עוזרת לאמריקאים להשתלט על שווקים, ולהשאיר את הנפט נמוך. המחיר שכולם צפו כסביר, ותכננו את תקציבי המדינה לפיו, היה בן 85 ל 120 דולר לחבית, תלוי במידת האופטימיות. אבל במציאות החור בתקציב המדינות הללו, מגיע לכ70%, ואין להן שום תחליף לתעשיית הנפט.
    כל החשיבות של המפרץ הפרסי הולכת ונמוגה, עוד שנה שנתיים אם טראמפ ייתן פוש בתשתיות, כבר לא יצטרכו את הנפט שלהן.
    ועוד לא דיברנו על מפת הגז, ומצבנו בה.
    בקיצור, בשנים הקרובות נראה נפילה אדירה בכלכלות של היצרניות הוותיקות. רוסיה, ונצואלה, ארצות המפרץ, ואהובתנו איראן, הולכים לעבור חווית גמילה לא קלה, וזה עוד לפני הסנקציות, והמצב הרעוע כבר עתה.
    והכל בלי שחייל אמריקאי אחד נוגע בבוץ, וטראמפ אפילו לא התחיל להזיע.
    גאון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *