גרשון הכהן: האם המשך בניית הגדר היא פעולה מידתית?

[בתמונה: העתק של הגדר הישראלית, שנבנה בלונדון בשנת 2013, במסגרת המחאה הבינלאומית נגד 'החומה הישראלית'. נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Timothy Titus. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[מאמר זה הוא חלק מחוברת - שיצאה במרכז בס"א באוניברסיטת בר אילן ופורום קהלת - בשם: גדר ה'הפרדה': גבול מדיני במסווה ביטחוני. העורך: איציק צרפתי. החומר מועלה לכאן באישורם ובאישור המחבר]

[ליתר פרקי החוברת שהועלו לאתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

גרשון הכהןאלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

השימוש במושג המידתיות - נר לרגליו של בית המשפט העליון כאבן בוחן מרכזית לבחינת סוגיות רבות ובכללן סוגיית הגדר, בין היתר בשאלת התוואי והצידוק העקרוני - צריך לעורר גם בנקודה זו את השאלה: האם בתנאים שנוצרו מאז תחילת בניית הגדר, המשך בנייתה יכול להיחשב לפעולה מידתית?

הזוית הכלכלית

גדר כמערכת שלמה היא אמצעי יקר ביותר, יעילותה זמנית ויש לה הרבה תופעות לוואי. ההערכות הן כי עד לשנת 2010 הושקעו בבניית הגדר כ-15 מיליארד שקלים; ונראה כי אין אף גורם אשר מחזיק בידיו נתון אמתי באשר לעלות של בניית קילומטר, נתון אשר מושפע גם מהיבטים של טופוגרפיה. ההערכות הן כי רק עלות אחזקתה השוטפת של הגדר מגיעה לכמיליארד שקל לשנה.

סכום העתק של כ-15 מיליארד שקלים מעמיד בסימן שאלה את החלופות שניתן היה לממש בסכומים אלה ואת השאלה, האם תרומתה של הגדר מצדיקה הוצאה שכזו?

[בתמונה: גרפיטי על החומה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Joshua Doubek קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

עוד לפני כעשור, במאי 2007, פרסמה ועדת ברודט לבחינת תקציב הביטחון את המלצותיה ובהתייחסה לגדר קבעה כי:

 "בניית גדר הפרדה היא דוגמה להתנהלות לקויה ובזבזנית [...] הוועדה לא השתכנעה שתהליך בניית הגדר נעשה תוך שיקול דעת מעמיק ובחינת כל השיקולים הביטחוניים והכלכליים. הוועדה לא ראתה שום ניתוח של עלות-תועלת ובחינה יסודית של הביטחון השוטף, לפני בניית הגדר ואחריה. ההפך הוא הנכון: לוועדה נאמר כי הקמת הגדר אינה חוסכת כמעט כלום בבט"ש, אם כי ייתכן שאיכות הביטחון עולה משמעותית. לא התקיים על כך שום דיון". 

בהתייחסה לצה"ל כגורם המפעיל את הגדר קבעה הועדה כי: 

"...[צה"ל] ראה עצמו כקבלן משנה המקיים הוראות לבנות גדר, בלי להבהיר לעצמו את משמעות ההוצאה ומחיר ההחזקה שיגיע למאות מיליוני שקלים בשנה. התרשמותנו היא שלא התקיים דיון מקיף וכולל במשרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר נוסף על הדיונים בצבא, ולא נותח יחס העלות-תועלת של השינויים בתוואי הגדר שעלותם מיליארדי שקלים".[1]

הזוית המבצעית

במצוקת המשאבים בהם מתנהל צה"ל מאז היווסדו, אמת מידה מרכזית בבחירת אמצעי הלחימה הייתה הדרישה ל'ורסטיליות', המקנה התאמה למגוון הרחב ביותר של תרחישים. באופן בסיסי, טנק ומטוס קרב מבטאים את תפיסת בניין הכוח של צה"ל בוורסטיליות, בהיותם מתאימים למגוון רחב של איומים: בהתקפה, בהגנה ובבט"ש. טנק יכול להילחם בשטח בנוי, בשטח פתוח, בשטח הררי וכמעט בכל תנאי מזג אוויר.

מערכת 'כיפת ברזל' למשל, סובלת ממגבלה במנעד ה'ורסטיליות', מאחר ואיננה כלי המשתלב בצוות הקרב היבשתי, אך יחד עם זאת, פוטנציאל השימוש שלה מסייע במתארים שונים. מערכת 'כיפת ברזל' היא יחידה ניידת ויישומה המבצעי תומך במגוון משימות רחב, החל מהגנת האוכלוסייה האזרחית ומתקני תשתית אזרחית, בהם גם מתקני הגז בעומק הים, וכן יכולת לתמוך בכוחות היבשה המתקדמים לעומק האויב במתן הגנה על שטחי הערכות וכינוס, כמו גם מפקדות.

[בתמונה: גרפיטי על החומה...התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Joshua Doubek. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

הגדר לעומת זאת נטולת כל פוטנציאל ורסטילי. מרגע שהוקמה והוצבה, היא אינה ניתנת להזזה. בכך, היא עומדת בסתירה להגיון היסוד של בניין הכוח הצה"לי שהיה מבוסס על הצטיידות באמל"ח ורסטילי. כך למשל, לו היה תקציב הגדר מושקע בהגדלת כוחות השיטור הניידים בכ-100 אלף איש ובהצטיידות נכונה, ניתן היה לנהל מאבק יעיל יותר באיומי הטרור שבשמם נבנתה הגדר. ככלל, חייב צה"ל לשמר יכולות ורסטיליות מאחר ואופי המלחמה הבאה אף פעם לא ברור לחלוטין.

גם אם מקבלים את ההנחה כי במקומות מסוימים - כמו לדוגמה, החומה החוצצת בין כביש 6 לקלקיליה - ישנו צורך פיזי גלוי לעין וקיימת הצדקה מבצעית להקים גדר, ניתן לבנותה באותם אזורים ואין כל הצדקה להתעקש על רציפות בנייתה לשם סגירה הרמטית של יהודה ושומרון. מעבר לקושי המבצעי שמציאות זו מייצרת (ראו בחלקי החוברת הקודמים), אין כל התכנות לצה"ל במאפייניו הקיימים, להתאים תפיסת ביטחון שתאפשר את הפעלת הגדר באופן יעיל. ההנחה כי גדר צריכה להיות פרוסה ברצף לאורך כל הקו הירוק היא איננה הכרחית ושגויה מיסודה, זהו תוצר של מענה פלסטי וטכני שאינו מתמודד באופן יעיל עם האיום הרלוונטי ביחס לנזקים שנגרמים מעצם קיומה.

נשאלת השאלה, מהו המחיר שמדינת ישראל מוכנה לשלם, לא רק בפן החומרי, כי אם גם בפן המבצעי והתדמיתי על מנת לסכל פיגוע בודד. השאיפה להמשיך ולבנות את הגדר במקטעים נוספים עד להשלמתה המוחלטת, ובפרט במרחב גוש עציון ודרום הר חברון, על מנת להעלות את הסיכוי למניעת חדירת מחבלים חייבת להיבחן באופן ביקורתי במבחן עלות-תועלת לצד השאלה: האם המשך בניית הגדר במודל הנוכחי אינו חוצה את הנקודה בה מתקיימת תפוקה שולית הולכת ופוחתת?

"האמצעי שפגיעתו פחותה ביותר"

לאור הנזקים, העלויות והתועלת המוגבלות שהתגלו ונלמדו מבניית הגדר מאז הקמתה, עולה השאלה, האם המשך בניית הגדר עומד במבחן הפעלת האמצעי המשיג את המטרה הרצויה תוך פגיעה מינימלית במכלול האינטרסים הרחב?

השאלה, אם להמשיך ולבנות את הגדר, היא שאלה אסטרטגית מן המעלה הראשונה. היא אינה פחות חשובה משאלות יסוד אחרות מתחום הביטחון הלאומי, כמו רכישת צוללת נוספת או רכישת צי מטוסי קרב חדש, בהן עוסקים נבחרי הציבור ואנשי מערכת הביטחון.

[בתמונה: גרפיטי על החומה... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Szater והיא נחלת הכלל]

את הדחף להמשיך ולבנות את הגדר ללא בחינה כוללת של משוואת עלות-תועלת ושאלת המידתיות ניתן להסביר באחת מן השתיים:

  1. שעבוד עד כדי קיבעון מחשבתי להשלמת המשימה בכל מחיר ללא כל עצירה לבחינת התועלות והנזקים הנגרמים ממנה בהווה.
  2. דבקות ברעיון לסמן גבול מדיני באמתלה של הגנה על ביטחון הציבור.

ההחלטה להמשיך ולבנות את הגדר במרחב גוש עציון ודרום הר חברון, לשם מניעת מספר בודד של אירועים אקראיים של חדירת מחבלים, משול להחלטה לסגור לחלוטין כביש 'אדום', כזה שמתרחשות בו תאונות רבות, רק כדי למנוע אותן באותו קטע הכביש. מדובר באמצעי שאינו מידתי המקיים חוסר סבירות קיצוני בין תועלת לנזק.,

נוכח המציאות המשתנה, הדרישה להשלמת הגדר במקטע גוש עציון, דרום הר חברון ומדבר יהודה חייבת לעבור באופן תדיר בחינה מחדש גם למול חלופות אחרות כמו: השקעה בסיורים דינמיים והפעלת אמצעי מודיעין בשטח אשר ידרשו לכל היותר עלות כספית זהה, אך נזקיהם יהיו לאין שיעור פחותים ויעילים בהרבה.

כמו-כן יש לקחת בחשבון כי חמש עשרה השנים שחלפו מאז החלה בניית הגדר הם 'נצח' במונחים טכנולוגיים והאפשריות הקיימות למציאת חלופה לבניית הגדר הן רבות. התפתחויות טכנולוגיות שהפכו למוצרי מדף אזרחיים דוגמת מצלמות חכמות, רחפנים ובלוני צילום לצד טכנולוגיות עיבוד המידע, יחד עם מכ"מים מדור חדש יכולים להציע מענה אלטרנטיבי זול, גמיש ויעיל יותר ביחס לגדר.

בניית המכשול כנגד המנהרות בעזה ופיתוח מערכת 'כיפת ברזל' מעידה על היכולות הטכנולוגיות האדירות של מערכת הביטחון אשר מאפשרות לעקר את יכולות הפגיעה של האויב במינימום נזק ביטחוני ותדמיתי. למצער, הפכה הגדר לתעשייה בפני עצמה, בנייתה מקיפה מספר רב של גורמים אשר מתפרנסים מבנייתה ודוחפים להמשך בנייתה ותחזוקתה מטעמים כלכליים טהורים, כך שבפועל התמריץ לשינוי נמוך מאוד.

לצד המציאות הטכנולוגית שהשתנתה, השתנתה ללא היכר גם המציאות הביטחונית שבעטיה נבנתה הגדר. תהיה זו טעות לקבל החלטה להמשיך ולבנות את הגדר במקטעים נוספים תוך השענות על מערך שיקולים שהיה נכון ליום קבלת ההחלטה לצאת לדרך עם פרויקט הגדר, לפני כ-15 שנים.

מקורות

[1] https://www.haaretz.co.il/misc/1.1414952

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.