גרשון הכהן: מכתב לנתניהו

[מקור התמונה המקורית: פייסבוק]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון' והוא מובא פה באדיבות nrg.co.il, באישור מערכת העיתון והמחבר]

מקור ראשון

גרשון הכהן

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

כבוד ראש הממשלה אבקש לפנות אליך באופן אישי וישיר.

אוהבי ארץ ישראל ותומכי מפעל ההתיישבות חייבים להודות לבורא עולם, שזכית בעשר השנים האחרונות לשאת בתפקיד ראש ממשלת ישראל. ניתן בקלות לדמיין תרחיש בלהות, היכן הייתה עלולה להימצא ההתיישבות ומדינת ישראל, אילו בעשר השנים האחרונות היו זוכים  מתחריך בהנהגת הממשלה.

מחקרים רבים יעסקו בעתיד בשנות שלטונך - במיוחד בשנים מאז כניסתך המחודשת למשרד ראש הממשלה ב- 2009 - לא יוכלו להתעלם מהתנהלותך האיתנה והמחושבת  כנגד מתווה השלום שניסה להכתיב  לך נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה. זכויותיך  בעניין זה רבות וראויות להערכה.

בכל זאת, משהו בסיסי בהתנהלותך מעורר דאגה. הביקורת על הקפאת הבניה בירושלים, על ריסון היקף הבניה ביהודה ושומרון, אינה חדשה. היא גוברת עם כל ניפוץ גל נוסף של ציפיות לאישור רחב לתכניות בניה במרחבים אלה. לא עצם אי היכולת לממש את מלוא הציפיות מחולל את הביקורת. מנהיג בשר ודם אף פעם אינו יכול לממש מלוא ציפיות בוחריו. אלא שקיים כאן סוג של חשד, שמא ביסוד גישתך לשאלת ארץ ישראל, אתה מובל על ידי גישה אחרת מזו, המובילה במאה השנים האחרונות את מפעל ההתיישבות.

ברור כי מידע משמעותי המצוי באורח בלעדי בידיך כראש ממשלה, מכתיב לך התנהלות זהירה גם בעניין הבניה. אבל, החרדה ביחס להתנהלותך נובעת מכך, שצעדים רבים מצעדיך נראים כמבטאים תפיסת עולם אחרת בשאלת היסוד, על הכיוון אליו צריכה לחתור ממשלת ישראל בפעולותיה לעיצוב המרחב בין הירדן לים.

במבט תכנוני ארוך טווח, פעולות ממשלתך בתחום הבנייה, מזמינות בירור ביקורתי. המגמות התכנוניות העיקריות שלה מבטאות מגמה ברורה לדחיפת עם ישראל למרכז הצפוף של רצועת החוף וגוש דן. לקראת שנת 2040, הונחו רשויות התכנון לתכנן 2.6 מיליון דירות, כולן בתחומי מדינת ישראל של הקו הירוק. מחוז ירושלים בלבד, נדרש לתכנון 300,000 דירות, כולן בגבולות הרשמיים של מדינת ישראל. הנחייה כזו דוחפת  את ירושלים מערבה אל הריאה הירוקה של הרי יהודה, ומנוגדת לצורך הלאומי במימוש פוטנציאל המרחב הפתוח מזרחית לירושלים, אל מעלה אדומים וים המלח. תכניות הבניה הקיימות מכבר, מייעדות את העיר בית שמש ל- 350,000  איש. זו תוספת משמעותית למגמה המאיצה את תנועת כף המאזניים של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל לכיוון גוש דן. על אדמות מחנות צה"ל, המתפנות באזור המרכז: צריפין, סירקין, גלילות ותע"ש רמת השרון, צפוי בינוי של מאות אלפי דירות נוספות, מגמה שתוסיף לגוש דן הצפוף עוד כמיליון איש.

לחפצים בירושת הארץ, מגמות אלה נראות כמכוננות פוטנציאל סיכון. הן מסוכנות לאינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל בשני היבטים: הראשון ביטחוני, השני כרוך בצורכי השליטה הריבונית  במרחב, במיוחד במרחבי הספר הנתונים במאבק. במודעות  להיבטים אלה, דרש בן גוריון לאחר מלחמת העצמאות את פיזור האוכלוסייה.

המציאות הפשוטה היא, שמאות האלפים שירכשו דירותיהם במרחבי הביקוש הצפופים ברצועת החוף ובגוש דן, יכו שורש וישתקעו שם לדורות. תנופת צמיחת האוכלוסין המבורכת במדינת ישראל אכן מחייבת את ממשלתך להענקת פתרונות דיור בהישג יד. אלא שרשויות התכנון מציעות בניה היכן שניתן, ללא ביטוי להכוונה אישית שלך למגמה תכנונית רצויה לטווח הארוך. בתוך כך, מתקבעות מגמות שוק רבות עוצמה שלא בקלות ניתן יהיה לשנות את כיוונן. הסכנה היא כי ביום בו תיווצר ההזדמנות לבנייה רחבת היקף ביהודה ושומרון ובקעת הירדן הביקוש עלול להיות מצומצם עד כדי זניח.

לאור לקחי חצי יובל להסכמי אוסלו, ומתוקף  חובתה של ממשלתך לעיצוב המרחב הגיאוגרפי במבט תכנוני ארוך טווח,  יש מקום לצפות ממך, שתניח מתווה לתכנית אב לבנייה המבוססת על לא פחות מקווי המתאר שקבע יצחק רבין, בנאומו האחרון בכנסת,(5.10.1995). בעקרונותיו הדגיש עקרונות יסוד: אחיזה ישראלית בירושלים רבתי הכוללת את גבעת זאב ומעלה אדומים. ואחיזה בבקעת הירדן בפירושה הרחב- דהיינו מנהר הירדן עד קו אלון מורה, איתמר, בעל חצור.

במסגרת תפיסה זו סימן רבין את נחיצות המסדרונות המובילים לבקעת הירדן בהם כביש 5: ראש העין- אריאל- מעלה אפרים. במתווה זה, במקום 40,000 דירות הנבנות בראש העין, ו- 30,000 דירות המתוכננות להבנות במרחב תע"ש רמת השרון, נדרשת בניה רחבת היקף לחיבור ראש העין לאריאל ומשם לצומת תפוח. במקום מאות אלפי יחידות דיור העתידות להבנות ממערב לירושלים ברכס לבן ובהר חרת, רצוי להפנות את מאמצי הבניה מזרחה מירושלים, בואכה ים המלח.

אפשר להבין ולכבד את הריסון הזהיר בו אתה מתנהל. אבל, בהעדר חזון תכנוני לטווח הארוך, כתכנית אב המונחת על שולחנות משרתי הציבור בדרג המקצועי, המגמות המתפתחות מקבעות כיוון המותיר את מרחבי יהודה ושומרון כפרי בשל ליום שבו מדינת ישראל תאלץ חלילה להעבירו לידיים אחרות.

בחיזוק קווי המתאר המתקיימים כבר היום ומתבטאים בפריסת ההתיישבות ביהודה ושומרון ובקעת הירדן - במקביל לשטחי AB, הנתונים לשליטת הרשות הפלסטינית - נדרשות הנחיות תכנון על בסיס המגמות הבאות:

  • ביסוס ירושלים כעיר מטרופולינית, בפיתוח תשתיות תחבורה ותשתיות מוניציפליות היקפיות מגוש עציון למישור אדומים , למכמש עופרה וגבעת זאב.
  • מיצוי הפרוזדור הפתוח מירושלים לים המלח להתיישבות בבניה רוויה של עשרות אלפי יחידות דיור.
  • פיתוח שדרה מזרחית למדינת ישראל  מערד להר הגלבוע, בהפיכת בקעת הירדן עד קווי הרכס המזרחיים בשומרון, למרחב התיישבותי רציף.
  • ביסוס יישובי דרום הר חברון כמעטפת צפונית למטרופולין באר שבע.
  • סלילת כביש אורך במתכונת כביש 6 לאורך המדרגה של מדבר יהודה, מערד בואכה מישור אדומים, והמשכו צפונה על בסיס ציר אלון עד בית שאן ועפולה. הציר מוכר בתכניות כציר 80.
  • פיתוח הפוטנציאל הישובי בציר 5, ברצף התיישבותי מאלקנה לאריאל , תפוח, מגדלים, מעלה אפרים.
  • ביסוס יישובי מערב בנימין ומערב השומרון כמדרגת אבטחה למישור החוף.

[בתמונה: "... פעולות ממשלתך בתחום הבנייה, מבטאות מגמה ברורה לדחיפת עם ישראל למרכז הצפוף של רצועת החוף וגוש דן...". התמונה היא צילום מסך מסרטון היו טיוב: 2 דקות על ישראל]

מגמות אלה מצויות כולן במרחבי שטח C, והן תחוללנה מסגרת מעצבת להתארגנות הישות הפלסטינית במרחבי קיומה, בשטחים הנתונים מכבר בידיהם.

לאיש ממשרתי הציבור ברשויות התכנון ובמנהל האזרחי, לא הוצג חזון מעין זה כתכנית עבודה. הדרך לשם אכן רצופה מכשולים; ובוודאי, רצוי להתחשב בהם ברגישות מדינית. אולם,  זהו חזון היסוד לאורו פעלו בן גוריון ומנחם בגין. שאפו אליו גם משה דיין, יגאל אלון ויצחק רבין. זו הדרך בה תמכו בוחריך, והם מייחלים לראותך חותר בנאמנות למימושה.

         

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.