אבי הראל: קווים לדמותו של הזרם הימני/משיחי בציונות הדתית

[בתמונה: חלוצים במגדל בתקופת העלייה השנייה, 1912. הרב קוק ראה בחלוציות את תחילתם של ימות המשיח ותחילת הגאולה, ועודד את מפעלי ההתיישבות שלה. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על משיח ומשיחיות, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 7 באוקטובר 2020

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

הזרם המשיחי הימיני של הציונות הדתית בישראל לא צמח יש מאין. הוא התבסס על קביעתו של הרמב"ן[1], כי יישוב ארץ ישראל הינה מצווה, ועל הוגי דעות שונים ובראשם על משנתו של הרב קוק. קודם שנדון בהיבט ההלכתי נביא בקצרה את תולדות חייו של הרב קוק כדלקמן.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ראו תמונה משמאל) נולד בלטביה בשביעי בספטמבר 1865. אחרי הלימוד בחדר, הוא המשיך לישיבת וולוז'ין המפורסמת, ועד מהרה הוכתר כעילוי. במקביל ללימוד התלמוד, הוא התעניין גם בתורת הסוד  ובפילוסופיה כללית.

[התמונה משמאל של הרב קוק היא נחלת הכלל]

בשנת 1891, פרסם את המאמר על תעודת ישראל ולאומיותו, שבו הוא מביע לראשונה את דעתו על אפשרות של הקמת זרם של הציונות דתית. בשנת 1904, התמנה לרבה של קהילת יפו, ובשנת 1919, אחרי שחזר מאירופה, בה גלה כל משך מלחמת העולם הראשונה, לארץ-ישראל המנדטורית, התמנה לרבה של ירושלים. במקביל  הוא הקים באותה שנה את ישיבת מרכז הרב. פעל רבות להקמתו של מוסד הרבנות הראשית, ובשנת 1921, שזו הוקמה הוא  התמנה לרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל במוסד הרבנות הראשית. הרב קוק הלך לעולמו בחודש ספטמבר שנת 1935[2].

בהתייחס לאמירתו המפורסמת של החת"ם סופר[3] ביחס למודרנה חדש אסור מן התורה, טבע הרב קוק את הביטוי הישן יתחדש, והחדש יתקדש. בנוסף, הרב קוק  סבר כי האמונה היהודית אינה צריכה להתכחש לתורת האבולוציה, או ללכת רק אחרי  פירוש הפשט של פסוקי המקרא. במכתבו לתלמידו ד"ר זיידל משנת  1908[4],  הוא טען בעניין המחקרים החדשים, כי אין צורך להתנגד לכל גילוי מדעי שעומד בסתירה לפשט המקרא ואף הכריז שהאבולוציה עולה בקנה אחד עם מושגים קדומים המופיעים בתורת הקבלה.

הרב קוק היה למעשה האידאולוג והתאולוג של התנועה הציונית. הוא ראה בה את תחילתם של ימות המשיח ותחילת הגאולה, ועודד את מפעלי ההתיישבות שלה. לאחר מותו של הרצל נשא הרב קוק הספד רב רושם בשם המספד בירושלים[5], שבו שמו של הרצל אינו נזכר, אולם הוא עוסק במשיח בן יוסף[6]. כול שומעי וקוראי ההספד הבינו היטב  כי הכוונה הייתה להרצל המנהיג של התנועה הציונית, שנחשב למשיח בן יוסף.

[בתמונה משמאל: בנימין זאב הרצל כמשיח בן יוסף. התמונה היא נחלת הכלל]

עניין התשובה העסיק מאוד את הרב קוק. התשובה במשנתו אינה שייכת ליחידים בלבד אלא כוללת גם חזרה בתשובה של כלל הציבור. שיבת עם ישראל לארצו וגאולתו הלאומית הן לדעת הרב קוק סוג של חזרה בתשובה. אולם הגאולה העתידה אינה נוגעת רק בעם ישראל ושיבתו לארצו בלבד, אלא כוללת גם עליה של כלל האנושות למדרגה מוסרית גבוהה יותר.

הרב קוק כאמור, לא עסק רק בהלכה אלא גם בפרשנות של המציאות ההיסטורית של תקופתו. על פי פרשנות זו, הוא ראה בזרם של הציונות החילונית סוג של תנועה משיחית, והחשיב את החלוצים החילוניים כדתיים למרות שאין הם מודיעים לכך. ברור שבמצב דברים שכזה, יש להצטרף אליהם בהיבט המעשי, בעיקר ביישובה של ארץ ישראל בניגוד לעמדה החרדית ששללה זאת מכל וכל.

ראייתו זו של הרב קוק, התקבלה בחייו על מעטים, ובמקביל התפתחה כנגדו מלחמת חרמה מצד היישוב הישן, החרדי, שהאשים אותו בתמיכה בציונות החילונית ובמעשיה.

מלחמת ששת הימים וחילופי דורות

צא ולמד שתורתו זו פרצה דרך רק לאחר הניצחון הצבאי של מלחמת ששת הימים בשנת 1967[7]. או אז הופצה תורתו בידי בנו, הרב צבי יהודה קוק[8], תורה ששינתה ללא הכר את פניה של הציונות הדתית, שהייתה מצויה עד אז עמוק בלב הקונצנסוס.

[בתמונה משמאל: הרב צבי יהודה קוק. הא היה ממשיכו של אביו? אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

האם היה הרב צבי יהודה ממשיכו של אביו? על כך הדעות חלוקות במחקר. תלמידיו חושבים שאכן כך הם פני הדברים. אולם המחקר ההיסטורי ספקן הרבה יותר. יש הטוענים[9] שלא הייתה השפעה שכזאת, היות והרב צבי יהודה סטה מדרכו של אביו. אחרים[10] דווקא חושבים שאכן יש קשר בין האב לבן, וניתן לראות בשניהם חוג רעיוני מגובש למרות ההבדלים ביניהם.

כך או אחרת, הרב צבי יהודה הראה כי על פי חזונם של רוב נביאי ישראל, עתיד רוב העם היהודי לעלות לארץ ישראל, ולכן הקמת המדינה, העלייה הגדולה שבאה בעקבותיה, יישוב ארץ ישראל ומלחמת ששת הימים כל אלה הינם סימנים ברורים לכך שתהליך הגאולה בעיצומו[11].

אשר על כן, מעתה ואילך עבור הציונות הדתית המשיחית מצוות יישוב ארץ ישראל תופסת מקום מרכזי בהיבטים  התיאולוגים/פוליטים, והייחוד של מצווה זו נובע לא רק ממעמדה ההלכתי אלא בגלל מקומה המרכזי בתהליך המשיחי[12], זאת על פי דבריו המפורשים של הרב צבי יהודה: "הגאולה האמתית המתגלה בשכלולה של הישיבה בארץ ישראל ותקומת ישראל בה, בהמשך התחדשות יישובה של הארץ עם התקבצות שבי הגלויות לתוכה...ושל שליטת ממשלתנו עליה"[13]. החידוש הנוסף מבית מדרשו של הרב צבי יהודה הוא, שמצוות יישוב ארץ ישראל הינה הזירה כמעט יחידה בו יש מפגש בין דתיים לחילוניים, היות ויש גם מהם שבאים להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל. הללו גם שותפים למעשה הגאולה בזמן שירותם בצה"ל יחד עם בני הציונות הדתית, ומגנים בגופם על התהליך הגאולה.

כדי לממש את החזון האמור הוקמה בזרם זה של הציונות הדתית תנועה חברתית, שפעלה באופן מעשי להתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל, גוש אמונים שמה. התנועה הוקמה לאחר מלחמת יום הכיפורים והחלה את דרכה ההתיישבותית בקונטרה ברמת הגולן. לאחר מכן נעשה ניסיון ההתיישבות הראשון, של גרעין אלון מורה בחווארה. ביולי שנת 1974, עלו חברי גוש אמונים לסבסטיה, ועברו משם למחנה קדום הסמוך. לאחר ניצחון הליכוד בבחירות של שנת 1977, הייתה לגוש אמונים עדנה, אולם במהלך שנות השמונים של המאה העשרים הוא חדל להתקיים במתכונתו הראשונית, וחבריו, בני הציונות הדתית בעיקרם במועצת יש"ע, ובמפלגות פוליטיות שונות (התחייה, מפד"ל ומולדת)[14].

[התמונה: גוש אמונים. הצלם אינו ידוע. אנו מאמינים שאנחנו עושים שימוש הוגן בתמונה זו]

לפי התפיסה של הציונות הדתית, בעיקר מצדה הימני,  יישוב ארץ ישראל הינו מצווה , וכל החזרת שטח משטחי ארץ ישראל היא עבירה. המקור העיקרי לכך היא קביעתו של הרמב"ן, הרואה את יישוב הארץ כמצווה מתרי"ג המצוות:" שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו, לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה"[15]. כלומר מדבריו אלה של הרמב"ן אנו למדים כי מצוות יישוב ארץ ישראל כוללת בתוכה גם הקמת התיישבות, ואיסור גמור להחזיר חלקים משטחה.

האם יתכן עיכוב במהלך המשיחי או אפילו חזרתו לאחור? על פי הרב צבי יהודה, התהליך המשיחי שהחל עם העליות לארץ ישראל, והואץ עם הקמת המדינה, לא יכול להיעצר. התהליך הינו בלתי הפיך כדלקמן:" הצו ההיסטורי האלוהי של קץ הגלות, המגולה והמבורר איננו ניתן להשתנות ולהסתלף, האיחורים והעיכובים הקצרים אשר כל אלה יכולים לגרום לו אינם יכולים בשום פנים להסב אחורנית את גלגולו המתקדם ועולה בוודאיותו המוחלטת"[16].

בגלל שיטה זו, שהגאולה אינה יכולה לחזור על עקבותיה לאחור, הסכם השלום עם מצרים שנחתם בחודש מרץ 1979, שחייב את נסיגת ישראל מחצי האי סיני כולל פינוי ישובי חבל ימית, נפסל על הסף בידי הרב צבי יהודה ותלמידיו. אלה האחרונים, ובראשם חנן פורת[17], טענו בלהט כי הנסיגה אסורה בתכלית והיא לא תצא לפועל[18].

הרב צבי יהודה הלך לעולמו קודם פינוי חצי האי סיני על יישוביו, אולם הזרם האידאולוגי המשיחי בציונות הדתית נשאר נאמן לדרכו המשיחית.

[בתמונה: תושבת ימית מפונה על ידי חיילות צה"ל, אפריל 1982. צילום: טל־אור בני/לע"מ]

פני הדברים קיבלו תפנית לאחר מימושה של תוכנית ההתנתקות ופינוי יישובי חבל גוש קטיף וצפון השומרון, בשנת 2005. קודם הפינוי נערכו הפגנות סוערות, וברוח דבריו של הרב צבי יהודה, שאין הגאולה יכולה לחזור לאחור, משפחות לא מעטות לא נערכו ליום הפינוי. הסיסמא ששלטה אז בכיפה הייתה היו לא תהיה. אולם חרף המחאות ועצרות התפילה הרבות תוכנית ההתנתקות יצאה מהכוח אל הפועל. הפעם, בניגוד לפינוי חצי האי סיני, גרמה ההתנתקות לשבר אמוני. עלו קולות בציונות הדתית שקראו לחשבון נפש, האם הגאולה אכן לא יכולה להיעצר? האם הרב צבי יהודה טעה בדבריו[19].

כמובן שהייאוש היה חלקי בלבד. הרב צבי טאו[20], הסביר שהנסיגה אינה נסיגה מהגאולה אלא חלק ממנה, ובכך ניסה לחסום את פרץ הייאוש האידאולוגי בציונות הדתית המשיחית[21]

אולם מה שהיה קשה יותר להסביר לציבור הדתי המשיחי היה כיצד החילוניים שנתפסו בעבר כשותפים למעשה הגאולה, אינם עסוקים ביישוב ארץ ישראל אלא עוסקת בפינוי יישובים; וכיצד צה"ל, שהיה מגן ההתיישבות בעבר עוסק בפינויים. כאן השבר היה עמוק יותר, והתחושה של הקרבה אל הציבור החילוני נחלשה, בזרם האמור. אמנם נכון הוא שרוב הציבור הרגיל של הציונות הדתית  לא חש בשבר זה, והלך רוח זה היה ונשאר בעיקר בחלקה של הציונות הדתית המשיחית בכלל ובמנהיגיה בפרט.

[בתמונה: ההתנתקות בקיץ 2005 - חיילת צה"ל בפינוי משפחה מהיישוב שירת הים. דובר צה"ל]

אחרית דבר

הציונות הדתית הימנית/המשיחית, צמחה על רקע תורתו של הרב קוק ועל ממשיכי דרכו ובראשם בנו הרב צבי יהודה. למרות שזרם זה היה קטן בגודלו, הרי שלאחר מלחמת ששת הימים הוא נסק והפך להיות זרם חזק ומרכזי בציונות הדתית לגווניה. הציונות הדתית שרצתה תמיד להיות חלק אורגני של התנועה הציונית הכללית, ושל החברה הישראלית, עשתה את החיבור הזה, דווקא בעטיה של מימוש תוכנית ההתנתקות...

אמנם ההתנתקות הייתה מכה לא קלה בכנפיה של הציונות הדתית/המשיחית, אולם בסופו של דבר, היא יצאה מחושלת מכך. הסיבה: משנת 2005, לאחר ביצוע ההתנתקות, במקום הטיעונים התאולוגיים בדבר תהליך הגאולה שדוהר קדימה, נאמרים טיעונים ביטחוניים, האומרים שכל ויתור על שטחי ארץ ישראל, לא רק שהם אסורים הלכתית, אלא הם גם עלולים להביא פגיעה חמורה בביטחון המדינה ותושביה; היות ובשטח שיפונה, יתבססו ארגוני טרור אסלאמיים.

האם הציונות הדתית המשיחית הינה הרוב בציונות הדתית לגווניה? קשה לומר. אולם, בהחלט ניתן לומר כי לזרם זה יש בסיס תמיכה לא מבוטל בציונות הדתית, ולפחות ברמה ההצהרתית ואולי מעבר לה, גם ברמה המעשית,  שמע קולו של זרם זה ברמה.

[לאוסף המאמרים על משיח ומשיחיות, לחצו כאן]

מקורות

[1] רבי משה בן נחמן , מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא.1194 – 1270.

[2] להרחבה על קורות חייו ראה - צבי ירון, משנתו של הרב קוק, ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים, תשנ"ג, עמוד  13 ואילך.

[3] הרב משה סופר, (=החת"ם סופר), ראש ישיבה ומגדולי הרבנים והפוסקים בדורות האחרונים. תרם תרומה מכרעת לעיצוב ההשקפה היהודית-אורתודוקסית. 1762 – 1839.

[4] אגרות הראי"ה, אגרת קל"ד למשה זיידל, יפו, תרס"ח.

[5] ראה - מאמרי הראי"ה, עמ' 95.

[6] משיח בן יוסף על פי המסורת היהודית הוא המשיח שעוסק בגאולה המעשית והחומרית של עם ישראל, ואמור להיות מצאצאי שבט אפרים, בניו של יוסף. רק לאחר מכן יתגלה משיח בן דוד ותתרחש הגאולה הסופית.

[7] אביעזר רביצקי, הקץ המגולה ומדינת היהודים, ת"א, 1993, עמודים 170 – 172.(להלן – רביצקי, הקץ המגולה).

[8] הרב צבי יהודה הכהן קוק , ראש ישיבת מרכז הרב וממנהיגיה הבולטים הרוחניים של הציונות הדתית. 1891 – 1982.

[9] בנימין איש שלום, הציונות הדתית – בין אפולוגיה להתמודדות, קתדרה, 90, תשנ"ט, עמוד 148; רביצקי, הקץ המגולה, עמוד 172.

[10] דב שוורץ, דרכים בחקר ההגות הציונית דתית, עין טובה, ספר היובל למלאת שבעים שנה לטובה אילן, ת"א, תשנ"ט, עמודים 564 – 581.

[11] דב שוורץ, אתגר ומשבר בחוג הרב קוק, עם עובד, 2001, עמודים 56 – 86.

[12] מיכה גודמן, מלכוד 67, דביר, 2017, עמוד 55.

[13] הרב צבי יהודה הכוהן קוק, לנתיבות ישראל, חלק א', עמודים:193 – 194. ראה גם את מאמרו של הרב צבי יהודה, המדינה כהתקיימות חזון הגאולה, בספר האמור,  עמוד קצ"ה.

[14] ראה- דני רובינשטיין, מי לה' אלי: גוש אמונים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1982.

[15] ספר המצוות לרמב"ם עם השגות הרמב"ן, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1981, נספח א', מצוות עשה ששכח הרמב"ם, מצווה ד', עמוד 13.

[16] הרב צבי יהודה, לנתיבות ישראל, א', עמוד 125.

[17] חנן פורת , רב,  איש חינוך והגות ישראלי וחבר הכנסת. נמנה עם מחדשי ההתיישבות היהודית בגוש עציון ומקימי גוש אמונים. 1943 – 2011.

[18] רביצקי, הקץ המגולה, עמוד 184.

[19] על כך ראה – אבינועם רוזנק, סדקים – על אחדות ההפכים הפוליטי ותלמידי הרב קוק, ת"א, 2013, עמודים:137 – 154.

[20] הרב צבי ישראל טאו הוא מהבולטים והמשפיעים בזרם האידיאולוגי/משיחי בציבור הדתי לאומי. הוא נשיא ישיבת הר המור ומנהיג רוחני של ישיבות הקו הצועדות בדרכו. תלמידיו רואים בו את ממשיך דרכו של רבו, הרב צבי יהודה קוק.

[21] הרב צבי טאו, קווי ה' יחליפו כוח, עמוד ח'.

One thought on “אבי הראל: קווים לדמותו של הזרם הימני/משיחי בציונות הדתית

  1. תודה על הסקירה.

    מצחיק ועצוב כמה עיוורון יכול להיות לאנשים. "אולם הגאולה העתידה אינה נוגעת רק בעם ישראל ושיבתו לארצו בלבד, אלא כוללת גם עליה של כלל האנושות למדרגה מוסרית גבוהה יותר." כאשר מחליטים שאמצעי אחד (יישוב הארץ) ורק הוא יתן את המטרה – כך הופכים אמצעי למטרה בפני עצמה.

    משול הדבר לכך שמישהו מצא פטיש, ובשלב ראשון הוא שימושי מאד – שכן יש להקים שלד עץ עם מסמרים, אבל בהמשך נדבקים לפטיש וממשיכים לדפוק – כי כל דבר נראה כמו מסמר.

    בשם האידאולגיה של יישוב הארץ – שהיתה נכונה מאד לפני 100 שנה, הורסים יסודות של מוסר והורסים גם את הארץ עצמה – על ידי תהליכים של פרבור משתרע, וגידול אוכלוסין. אין טעם להקים עוד ועוד יישובים – בלי שלישובים אלה יהיה עתיד כלכלי – יכולת קיום משל עצמם . כאשר בונים פרברים צמודי קרקע במשק עם 1% שעוסקים בחקלאות בגלל תעוש החקלאות, התוצאה היא שכולם צריכים לנסוע במכונית למטרופולינים (שם התעסוקה) – קשה לתת שירות של תחבורה ציבורית ליישובים כאלה. התוצאה היא כיסוי המדינה במחלפות אספלט ומלט. כלכלה שתלויה ביבוא נפט ודלק מתכלה , ותלויה במכונית פרטית -כך בפריז 50% מהעובדים מגיעים לעבודה ברגל – בירושלים פחות מ 10% .

    כדי להגיע למוסר גבוה יותר יש להיות בעל רגישות. לדוגמה להבחין בהשלכות של מעשינו. לדוגמה אם אנחנו נוסעים במכונית אנחנו מזהמים , מסכנים אחרים בתאונת דרכים, ויוצרים גזי חממה. אנחנו גם יוצרים קיטוע של שטחי מחייה של בעלי חיים וצמחים וגורמים להכחדת מינים שלמים. מי שלא יודע מהי טביעת רגל אקולוגית – לא יכול להיות מוסרי היות והוא לא יודע בכלל מה השלכות של מעשיו על מינים אחרים, על אנשים אחרים בכדור הארץ (שנפגעים מהזיהום או משועבדים לספק משאבים מתכלים כמו קולטן המשמש בטלפנים הסלולרים שלנו) ועל דורות העתיד.

    אני אחסוך מכם את ההטפה הקבועה לגבי היחס שלנו עם שכניינו – יש להם יד ורגל בהדרדרות היחסים, אולם המשך שליטה עליהם משל היו ילדים קטנים, תקווה ילדתותי להעלמות שלהם יום אחד או שנאה יוקדת כלפיהם (אפילו כשהם אוייבים) אינם מעידים על דרגה מוסרית גבוה או על חוכמה יתרה. הפתרון תמיד לשלום הוא קווי גבול עם התראה הדדית – כך הדבר מול כל המדינות לצידנו וכך גם כל האומות בעולם מול שכנותיהן.

    רוב הציונות הדתית לא מתייחסת גם לגילויים על סבלם של בעלי החיים וכי לבעלי חיים יש רגשות בדיוק כמונו – גם אם אינם מסוגלים להגיע לרמות חשיבה דומות לנו. הרעיון של זכויות לבעלי חיים או התחשבות בהן ולא הסתכלות עליהם כעל חפץ שאנו יכולים לעשות בו כרצוננו (להרוג אותו כי זה טעים) – איפה הציונות הזו ואיפה הרב קוק? (חזון הצמחונות והשלום)

    אם בשלום עסקינן- היהדות כיום לא מבינה מהו מוצר ציבורי, ומדוע דברים חשובים כמו שלום, אמת, אמון , אוויר נקי, מערכות אקולוגיות מתפקדות , שוויון ואחווה הם "מוצרים ציבוריים" שהשוק לא מצטייין בהספקה שלהם ועלול גם לפגוע בהם כאשר יש מוצרים פרטיים שהפצתם דורשת זאת (הפצקת כלי נשק שפוגעת בשלום, הפצת סיגריות או מוצרים מזהמים שפוגעים באוויר נקי, הפצת סיפורים מושכי לב גם אם אמיתותם לא מדוייקת כדי למכור עוד עיתונים ופרסומות).

    בקיצור הציונות הדתית לא בכיוון , היא עסוקה בפיתוח של תאוריות קונספריציה לגבי השמאל , כאילו תאוריות קונספריציה כאלה (עלילות דם , הפרוטוקולים של זקני ציון) לא היו חלק מהותי מהשנאה שהופנתה כלפי העם שלנו. היא עסוקה במתן סיוע פרטני וסגישה לתאורייה הקפיטליסטית של שוק עם סוכנים נפרדים, במקום להתסכל על מוצרים ציבוריים ועל ההרס של המשפחה, האמון, האמת על ידי אינטרסים קצרי טווח. היא עסוקה בשלוט על אחרים ושמירה על שליטה זו במקום לעסוק בסיוע לעניי המדינה , העולם או להתעניין בגורל העולם כולו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *